מנחה חריבה רפה

ע"ב דנפיק וכו' נשמע מזה דמי שלא מיחה בשמעו גנות על צדיק ות"ח רמה שולטת בבשרו, וכן יוסף הצדיק ע"ה היה נותן על לבבו שחטא בזה ששמע בגנות אביו יעקב פ"ה ושתק התודה על עונו קודם מותי ואמר את עצמותי לרמז לפני אחיו שעל שלא מיחה ישלטו רמה ותולע בבשרו ולא ישאר ממנו רק העצמות עכ"ל, ונשמע מזה ג"כ שנרקב כלו רק העצמות נשארו, וצ"ע דברי המפרשים שהבאתי שם, מה שהקשיתי בדף קל"ב דלמה צריך קרא דמשום ערוה לא תנשא דא"כ למה צריך ונטמאה אחד לבועל יע"ש ראיתי אח"כ ת"ל דכה"ג בדורש לציון דרוש י"ב דכתב לפרש הגמ' דגיטין הנ"ל עפ"י ק"ו דאמרינן בדף ו' רכא אמר ק"ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כש"כ ע"ש בגמרא ולפ"ז נובל לומר שכל אשה שזינתה תחת בעלה נאסרה לכל העולם מק"ו אם במותר לה שהוא בעלה נאסרה באסור לה דהיינו כל העולם שאסורה משום א"א לא כש"כ ויש מקום להוכיח דלא אמרינן ק"ו זה לכ"פ שהרי ג' טומאות נאמרו בסוטה וכו' וא"א ק"ו זה א"כ טומאה לבועל ל"ל וכו' יעש"ה באופן אחר בדברים עמוקים וחריפים, ובעיקר הסברא מה שהעיר שם הדור"ל דהוא קשה ההבנה ואין הרגלים לומר כן דבישראל אסורה בשביל שזנתה תחת הבעל פ"ש, עיין בתפאר"י בכורות פ"ה מ"ד דהקשה בא"א שזינתה תאסר גם לבעל אחר מדחשודה על איסור א"א יעש"ה וכן אפילו בבתולה מפותה שלא מהרה באיסור נדה איך תהי' כשרה להנשא ואיך נאמינה על איסור נדה שחשודה עליה וכו' יע"ש מש"כ, וכתבתי בצדו שם עדיפא הו"ל להקשות מגמ' דסוטה דף ו' ע"א הכ' קראו אחר וכו' יע"ש ועיין ג"כ בשו"ת בנין ציון ח"ש בענין זה ע"כ וכן מצאתי אח"כ ביד אליהו מקאליש ח"ש כתבים אות ח' שכתב בזה"ל ת"ל למה התירה תורה במצא בה ע"ד שני פעמים למה התירה התורה להנשא (אולי כוונתי להגמ' דסוף גיטין הנ"ל דבלא"ה לשונו מגומגם) וכו' גם קשה בשמשתו נדה כ"פ איך מותרת להנשא והלא היא חשודה, אחז"ר מצאתי בספר הפלאה גבי עוע"ד שדיבר קצת מנידון וכו' מיהו עיין סוטה פ"א גבי תסתרי' לביתי' וכו' עכ"ל ירמז למש"כ כל גליון התפא"י עכ"פ מיושב שפיר הערת הנו"ב על הגמ' דסוף גיטין הנ"ל דהו"א דאסורה להנשא, משום האי טעמא ולזה איצטריך קרא אף באשת ישראל, ועיין גם בחות דעת סי' קפ"ה מה שכתב הוא ז"ל בהערה הנ"ל בנאמנות אשה שזינתה

מה שהזכרתי כ"פ לשו"ת הרשב"א דפלגינן דיבורו גבי בועל שאומר אשתך זינתה עמי, עיין בדורש לציון דרוש י"ג שהעיר שם ג"כ אי הבועל בעצמו נאמן האיך משכחת סוטה שתשטה הא הבועל ישנו בעולם שיוכל להעיד עליה עיי"ש מש"כ ובהגהות בן המחבר, ויל"ע גם בשו"ת מהר"מ מינץ, מאובן ישן בסי' י' כמדומה שאין כעת לפני

מש"ב לענין אדריגנוס, אגב אורחא יש לעיין במש"כ הרמב"ם פ"י ממעשה"ק דין ט' דהטומטום אסור לאכול בקדשים לפי שהוא ספק ערל אבל האנ"ג יראה לי שאוכל בק"ק ע"כ וכתב הכ"מ כלומר והוא שמל וכו' יע"ש ול"ז להבין מאי חידש לן הרמב"ם כיון שמל וגם אשה אוכלת בק"ק א"כ ממנ"פ ראוי לאכילה, וגם בע"מ אוכל בקדשים ויל"ע במפרשים, ועיין שו"ת יד אליהו מקאליש כגון זה וא"י לסמן מקומו עכשיו ועיי"ש בח"א בסי' כ"ב אם טומטום אוכל בפסח ועי"ש וצ"ע, ועיין ברע"ב ותוס' יו"ט ביכורים פ"א מ"ה ובתו' חדשים שם ודו"ק גם צ"ע דברי הפסיקתא זוטרת פ' נשא שהביא על הפסוק ואשמה הנפש ההיא לרבית טומטום ואנדרגינוס יעו"ש כיון דכתוב מפורש איש או אשה כי יעשו וכו' ויל"ע, וא"ל כמו לענין שילוח מחנות ודו"ק

מה שכתבתי בדף ק"ד בדבר קושית הגרח"ב ז"ל בענין פיגול במנחת סוטה ותירוצו של הש"ח והד"ח, הנה ראיתי שוב דמעיקרא דגמרא פירכא דאמר שם בזבחים (מ"ז ע"א) דהמשנה דאמרה שאין המחשבה הולכת לא אחר העובד דלא אתיא כהאי תנא דתניא אר"א בר"י שמעתי שהבעלים מפגלין, עיי"ש ואי אמרת דדוקא נקט רש"י התם אם קיבל הכהן בשתיקה אז הבעלים יכולין לפגל, משא"כ בקיבלו הכהן באמירה אז הולכין אחר העובד, א"כ מצי מתניתין קאי גם אליבא דראבר"י ומאי דאמרינן שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד היינו הך מחשבה היינו דיבור של הכהן, ואז לא מהני שוב דיבורו של הבעלים, ובפרט לפי פירושו של רש"י ז"ל שם דאמר דהכוונה הוא דהלכך אי הוי שלא לשמו אע"ג דבעלים אמרי לשמו לאו מידי הוא וכו', עי"ש והוא משום שהכהן אתי למימר שלא לשמו, אלא דלפ"ז דברי רש"י ז"ל צריך פירוש מדוע אמר ונקט בלשון שתיקה, ובתוך כך קבלתי מכתבו עם הערות מהגאון אב"ד דק' טארני' המח"ס מנחת קנאות שליט"א ובהערה ז' כתב לי מש"כ כת"ר בדף ק"ד מדברי רש"י זבחים מ"ו וכו' והעיר כת"ר מהא דשחטה לאכול לכותי מחצר הכבד שלה פסולה הרי ק בכה"ג בעלים פוסלין במחשבת ע"א וה"ה במחשבת פיגול, הנה בס' גאון צבי לזבחים דף מ"ו שם העיר ביותר מהא דחולין ל"ט בהנהו טייעי דיהיב דוכרייהו לטבחי ישראל – שלחה קמי' דר"י וכו' והא יש עצה שהישראל יאמר בפירוש שלא לשם ע"א (סהדי במרומים כי גם אצלי עלתה על רעיוני להעיר מזה ונשמטה ממני להעלותה על הכתב) ולענ"ד דוקא לענין פנים כתב רש"י כן דמחשב לשמו אבל בחולין אף שמחשב שלא לשם ע"א איני מועיל והרי בלא"ה השחיטה צריכה ברכה לשמים וא"כ מסתמא שחט בברכה ואפ"ה העכו"ם פוסל