מנחה חריבה רפד

בתוך מעיו ע"כ, יל"ע בפרה פ"ט מ"ה ופסחים י"ז וי"ח ע"א ושוב בלמדי פרק היום במשנה דתמורה פ"ו ראיתי מה שלימד בע"ז בתפארת ישראל שם אות מ' מה שמעתיק ממגילת סתרים שלו ונוגע קצת לדברינו הנ"ל, ומש"כ התוס' בסוף דבריהם דלא נודע טעם גזירה זו אא"כ רבו בגזירות וכו' כתב ע"ז התוס' יו"ט פ"ב דטהרות מ"ב ד"ה האוכל אוכל שני דאישתמיט להו גמרא רפי"ב דזבחים דצ"ט באכילה עבוד רבנן מעלה בנגיעה לא עביד רבנן מעלה והוסיף בתוס' חדשים דהיא גמרא ערוכה בחולין דל"ה ועיין בתוס' שם דף ל"ג ד"ה והא נגיעה וכו' וכ"כ הרמב"ם במשנה ג'

שם ע"ב תוס' ד"ה ר"מ אומר וכו' אלמא דלריה"ג נמי וכו וצ"ע א"כ ישאר בקושי מה שהעירו מקודם דכיון דאפילו עוברים לא הוה צריך למימר תו עוללים ויונקים ומצאת במהרש"א בח"א שהעתיק תוכן דברי התוס' ובזה"ל אלא דציל דאיצטריך קרא נמי לעולל שהגביה צוארו ויונק שמט הדד מפיו עיי"ש, ומתרץ זה דרך הילוכו בקודש, גם אפשר לומר דעוללים וינקים ראו את השכינה וכו' ואמרו זה אלי ואנוהו אבל עוברין אמרו שירה אבל לא ראו את השכינה אי לא גרסינן לקמן הקושיא בגמרא והא לא חזי וכו' שם ברש"י מותר לגרום וכו' יל"ע במחלוקת הקדמונים לענין ריבו בשיעורא באסד"א. ויל"ע במהרי"ט אלגאזי פ"ק דבכורות ועיין בתורת הקנאות כאן

, שם בגמרא ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה אלי ואנוהו בפתיחה שבספר שו"ת חוט המשולש אות ל"ט הביא בשם הגאון רשכבה"ג מהר"ח מולזין זצ"ל על דברי המכילתא פ בשלח שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל מדאמרו זה אלי ואנוהו והתפלא הגאון הנ"ל מאין המציאו לאמר דשפחות אמרו זה אלי ואנוהו ואמר הוא ז"ל אשר חכז"ל המציאו דרשה זו משינו לשון הפסוק להקדים זה אלי לאלקי אבי ואם כלל ישראל אמרו זאת הלא היה להם להקדים ולאמור אלקי אבי תחלה וכו' ומשינו זה המציאו לומר דראתה שפחה וכוונתם ז"ל על הע"ר שעלה אתם ממצרים וכו' והגרים לא יכלו לומר אלקי אבי כמבואר במשנה דביכורים פ"א מ"ד, לכן אמרו זה אלי ואנוהו ויחוסי ישראל אמרו אלקי אבי וארוממנהו וכו' יע"ש דפח"ח, יעיין מהרש"א בח"א מש"כ על הא שהתינוקות אמרו זה אלי וכו' ועוד נראה לפרש דיש בכאן רבותא לומר שאף עולל ותינוק ראו באספקלריא המאירה והכירו את האלקות בעצם שכלם ולא על אמנות אבות לבד, וע"כ הקדימו ואמרו זה אליי ואנוהו פירוש זה אלי מהכרת עצמו ראו כעצם השמים לטוהר ואח"כ אמרו אלקי „אבי” המדרגה השניה שמחיוב כל אדם לסמוך על אמונת וקבלת אבותיו כידוע בזה עיין בספר הברית ובמקום שאמרו לקצר איני רשאי להאריך ומיושב היטב דיוק הגר"ח מואלאזין הנ"ל וקצרתי כי אין דרכי והרגלי בדרוש ובאמרי זה לפני הגאון מהרי"ד שליט"א הערני שבכה"ג אמר הפנים מאירות בשו"ת ח"א סי' ל"ט ליישב למה אין אנו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב יעו"ש ונכון מאד

דף ל"א תוס' דיה גדול העושה מאהבה בירושלמי וכו' אפשר שהביאו לפרש גם בזה גדול העושה מאהבה שמוסר נפשו על קדושת השם יתברך אפילו בדבר שאיני מחיוב עיין ברכות שם דף (ס"א ע"ב) ובח"א מהרש"א שם וכל זה מפני שעשה מאהבה וכמו שהשיב לאותו רשע ימ"ש רחמתיה בכל לבי רחמתי בכל נפשי רחמתי בכל ממוני וכו' וריע לשיטתו שפירש בכל מאדך בכל ממונך ועיין אור ישראל בביאור הגדרים האלה לעבוד ד' באהבה וביראה ובאהבת ציון דרוש שני ודרוש ד' כן יזכנו ד' לעבדו בלבב שלם בנפש ובמאוד ולא נבוש לעולם ועד

ומה שנראה מירושלמי זה שטירנסרופוס הרשע הרגו לר"ע, ובנדרים מבואר שנשא את אשתו שנתגיירה מצאתי שכבר הרגיש בזה בשו"ת חוט השני בסי' כ"ב בזה"ל ולע"ד א"א ליישב מעשה שהביא רש"י פ"ד דנדרים ד"נ ע'"ב עם הירושלמי שהביאו התוס' ספ"ה דסוטה אם לא נאמר דתרי טורנסרופוס הוי עכ"ל, ואפשר עוד לומר דבאותו פעם לא הרגו אלא יסורים עשה לו וחבשו בבית האסורים ועיין בעירובין (כ"א ע"ב) וביבמות (ק"ה ע"ב) ומי שהרגו הוה רשע אחר עיין בברכות שם אלא דמשמע שם מהמעשה דבבלי שנהרג באותו פעם, ואין סדר הדורות לפני לעיין שם בענין זה

הדרן עלך פרק כשם שהמים הוא יזכני ללמוד בהרוחה פה ירושלים, והוא יתן לי חסדא וחינא: בפרק מי שקינא

שירי מנחה

מה שהקשיתי בדף קל"ב על פי' המשניות להרמב"ם פרק ג' מצאתי בזכרון יוסף דף ק"ו ע"ב שהביא לשון הטור וש"ע אור"ח סי' קכ"ח והביא שהקשה לו הרב המופלא מוהר"י ברלין זצ"ל הלא מדברי התוס' ד"ה ותני עלה נודר וכו' משמע בהדיא דאם כבר גירש איני צריך לנדור עד"ר וכו' יע"ש מה שתירץ יתיב היטב, – ולענין מה שכתבתי שם בהא דעצמות יוסף ראיתי בזכרון יוסף שם (דף צ"ט ע"ב) בהא דאמרינן במס' סוטה שנענש יוסף שנקרא עצמות בחייו מפני שלא מיחה בכבוד אביו דיל"ד מאי מדה כנגד מידה יש בזה, ועוד למה הוא בעצמו אמר זאת והעליתם את עצמותי וכ' וי"ל עפ"י מאי דאמרינן בב"מ דף פ"ד