מנחה חריבה רפג

תחומין דאורייתא ואפ"ה מערבין וכו' יעש"ה. ומש"כ ליישב בזה ראית הרי"ף מעירובין גבי מערבין ביוכ"פ, עיין בזה בסוף ספר מטה אפרים להל' ימים נוראים בסוף הספר. באלף למטה השייך לסי' תרי"א ס"ק ג' שפסק שם במטה אפרים דבפת א"י לערב ביוכ"פ והקשה שם מע"ח האיך מהני ביוכ"פ מאחר דביוכ"פ לא חזי לאכילה כלל וכו' יע"ש, וחידוש הוא על המנ"ק הבקי בח"ת שלא הביאו והזכירו, וכן בשו"ת בנין ציון ח"ש סי' נ"ג העיר בן המחבר בזה איך מערבין בסוכות הלא בה"ש אסור לו לאכול פת חוץ לסוכה וכן יש לשאול ביוכ"פ ובזה מפורש להדיא בעירובין דף ל אמרו להם ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביוכ"פ ופרש"י אע"ג דלמחר לא חזי ליה הואיל וחזי לקטן שאינו בר עונשין עכ"ל, ע"ש מה שהשיב לו המחבר דבסוכות מהני משום שהולכי דרכים פטורים מן הסוכה (ד"ז צ"ע) ואודות ע"ת ביוכ"פ י"ל הטעם כיון שגם בביתו לא היה אוכל עתה סעודתו משום יוכ"פ גם במקום עירובו א"צ לזה רק שתהי' סעודתו שם את"ד, ודברי המטה אפרים הנ"ל צע"ק שלא הביא הגמ' הנ"ל דמערבין בפת אפילו ביוכ"פ ועפ"י דברי המנ"ק יל"ק ואכמ"ל

הנה ראיתי כאן בשמעתא זו הביא המנ"ק דברי רבינו הרשב"א למס' שבת שהקשה דלימא משום דזמנין דאכיל אוכלין דתרומה ושקיל משקין טמאין ושדי לפומיה וכו ועוד י"ל דבהנהו לא גזרו משום דכבר נמאסו אוכלין שבפיו משלעסן ואין חוששין לטומאתן כ"כ שיגזרו עליהם וכו את"ד וסברתו תמוה דמה בכך שלעס התרומה בתוך פיו וכי משום כך מותר לטמאותו אח"כ ואוכלו בטומאה הא אפילו בבלע זית חלב והקיאו וחזר ואכלו חייב דעדיין אוכל הוא מכ"ש בלעיסה דלא נפיק מכלל אוכל אדם, עכ"ל, על זה אני דן דהלא מבואר היא בכתובות שם (דף ל' ע"ב) דמשני ל"צ דמצי לאהדורי ע"י הדחק ופירש"י דאי נמי אהדרה ממאסה ולא חזיא לבעלים ועיין בתוס' שם מה שהקשו מחולין ע"א גבי טומאה בלועה יע"ש, וא"כ יקשה עליהם מהא דהקיאו ואכלו דחייב וכמדומה שכן הקשו המפרשים והתירוץ הוא פשוט משום דלעצמו אינו מאיס כ"כ כידוע משא"כ לאחרינא יש לחלק בין בפניו לשלא בפניו, אבל עכ"פ נמאס הוא מאוכל אדם לאחרינא, וכל כי האי אוכלא לא מחויב עלה משום איסור לטמאות תרומה ואין זה משמרת תרומתי וכפי הטעם שפירש"י ז"ל משום האיסור במשמרת וכו ועיין מהרש"א שם וגרע הרבה יותר מתרומה תלוי' דפליגי בה ר"א ור"י ועיין כה"ג בבכורות (כ"ג ע"ב) דהראוי' לגר קרוי נבילה ושא"ר לגר אינו קרוי' נבילה וכו' יע"ש, ובתשובת נו"ב בע"ז ובצל"ח פסחים ואכ"מ, וה"נ אוכל שהוא נמאס לאחרינא, אין על זה איסור במשמרת, אף שהוא ראו' לגבי האוכל עצמו, ול"ד לכל איסורי אכילה שבתורה כמובן. וצדקו יחדיו דברי הרשב"א ז"ל, ומדויק סוף דבריו של הרשב"א שכתב שם „דעדיין לא נפסלה מאכילת אדם והוא מטמא תרומה טהורה” יע"ש, ומה שכתב המחבר שליט"א להסביר דברי הרשב"א משום כיון דלעסי' מתחלל ועפ"י קושית התו"י בכתובות (ל' ע"ב) וס"ל להרשב"א כהרמבים דגם ע"י לעיסה נתחלל יע"ש. הנה אגב עיוני נתעוררתי לעיין בהא שתירצו התו"י שם דהכא ע"י לעיסה לא נגמרה כל הנאתו בלעיסה לחודיה עכ"ל, אבל עכ"פ ע"י בליעתו כבר נגמר כל הנאתו, וא"כ למ"ד בחולין שם דהנאת מעייו בעינן תקשה דהא כבר נתחלל ע"י לעיסתו ובליעתו ואינו חייב שוב בעת הנאת מעיו דהוי כמו שבלע היתר וצ"ע, וחשבתי לומר דבאיסור אכילת תרומה כ"ע מודי דחייב בהנאת גרונו לבד מטעמים שהיה לי להסביר. אבל ברש"י ותוס' כתובות שם מבואר ההפוך יע"ש היטב ובהגהת רש"ש שם, וא"ל קצת דלמ"ד הנאת מעיו בעינן ה"נ דלא נגמר הנאתו אף בבליעה אא"כ בהנאת מעיו ואף בזה לא נתחלל עדיין לפי סברת התו"י, אבל זה דוחק כיון שעכ"פ נתקלקל לגמרי ואין בידי שום מפורש על כתובות לעיין אם הרגיש מי בזה. – והנה שוב עיינתי בתו"י יומא שם פ"א ד"ה זר שהקשה כן אהא דאר"י בזר שבלע שזפין של תרומה והקיאו ואכלו השני אינו משלם אלא דמי עצים מהא דס"ל לר"י בחולין ק"ג באכל ח"ז והקיאו וחזר ואכלו חייב ותירץ הר"ח דיש חילוק בין תרומה לחלב דבתרומה נתחללה באכילת ראשון ונפקא ליה מתורת תרומה יעו"ש. אבל מסיק שם דאומר רבי דטעמא משום דלא חזי לאכילה עוד משיקיא אותן עי"ש וצע"ק שלא חילקו בין לאדם האוכל ומקיא לעצמו או שיאכל אחר את מה שהקיא חבירו, ועיין גם בשו"ת בית יצחק חיור"ד סי' פ"ז - צ"א וכתב שם דאף לשיטת הר"ח דוקא מחומש פטור השני אבל מ"מ חייב מלקות משום זרות יע"ש ולא נראה כן מהא דבן בתו ישראל מתעגל בו משמע דאין כאן שיב משום זרות, - עוד יל"ע קצת לפי מה שכתבתי לעיל, דהלא מבואר (כתובות שם) דרב פפא אמר כגון שתחב לו חבירו משקין של תרומה לתוך פיו ופרש"י כיון שתחבן לתוך פיו אימאסה לה וכו יע"ש, וא"כ מאי קאמר בשבת שם דגזרינן דילמא שדי משקין דתרומה לתוך פיו, והלא תיכף נמאסו שם בתוך פיו וטומאתן ומאוסותן באין כאחד ואין כאן איסור של משמרת. ויש ליישב וק"ל וכבר הקשה הפנ"י מדוע לא קאמר דילמא שדי אוכלין של תרומה לתוך פיו, ויש ליישב עפ"י דברי המהרי"ט אלגאזי פ"ק דבכורות וקצרתי ועיין תוס' רעק"א למס' שבת פא עייש"ה וכן מה שמסיימי התוס' כאן אבל משקין פסלי גויה בכדי רביעית דאין דרך משקה להתעכל