מנחה חריבה רפב

למימר והניח בצ"ע כבר מבואר היטב עכשיו לפנינו בתוס' שאנץ שנדפס על הגליון ושם יש חלופי גברא וט"ס ועיי"ש מה שתירץ היטב ועי' תוס' קדו' ה' ע"ב ד"ה חופה ועי' תוס' פסח' ח"י ע"ב ד"ה מה מחוסר כפורי' וכו' ובד"ה למדנו ופלא על הרב הנ"ל שאישתמיט מיניה ועיין בק"נ על הרא"ש פ"ק דקדושין אות ו' דאישתמש עם סברת התוס' הנ"ל. ליישב דברי הרא"ש

שם ע"ב שכן במינו אב הטומאה. יעיין בתוס' פסחים י"ז ע"א דיה רביעי בקודש וכו' מיהו י"ל דאין נעשה אב הטומאה היינו דוקא לטמא אדם וכלים אבל לאוכלין ומשקים נעשים אב הטומאה וכו' יע"ש שוב ראיתי בט"א חגיגה שמסמן שם בגליון הש"ס דרע"א בפסחים שם מה שהקשה על שיטת התוס' הנ"ל מהא דקאמר הכא כ"ח יוכיח וכו' יעו"ש וי"ל קושיתו וקצרתי, ועיין בתוס' שאנץ מה שהקשה דבככר נמי מצינו במינו אה"ט בכופת שאור כדאמר בפ' העור והרוטב כופת שאור שיחדה לישיבה טמא טו"א אלמא יש במינו של ככר אה"ט דהא י"ל טומאת מדרס וי"ל דשא"ה דכששימש מעשה עץ שימש אבל מ"מ לא מצינו במינו של ככר אה"ט וכו' יעו"ש ויש לפלפל בזה וקצרתי ועיין בתוס' שבת פ"ד ע"א ד"ה לאפוקי וכו'

שם מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור, וריב"ז צד חמור לא פריך ע"כ, מה שמביא בהגהות הרצ"ח דמכאן יש ראיה ברורה ומפורשת לשיטת הרמב"ם פ"ב מהל' ממרים דב"ד שדנו באחת מן המדות שהתורה נדרשת ודנו כך ועמד ב"ד של אחריהם ונראה להם לסתור הר"ז דן וכו' ומכאן ראיה ברורה דהרי ביד שטימאו ככר שלישי מכח הק"ו הוציא משפט חרוץ וכו' ובכל זאת אומר שעתיד דור אחרון לטהר ככר שלישי וכו' יע"ש, אם כי אמר דבר חכמה אבל כשנעיין בזה יש לפרוך על ראיה ברורה זאת, דשא"ה דריב"ז בעצמו היה אומר שעתיד דור אחרון לטהר ככר שלישי וכו' וא"כ הוי כמו בתחילת הגזירה והלמוד נתן רשות ותנאי שרשאים דור אחר לפרוך ולבטל האי ק"ו וא"כ כה"ג אפילו בגזירה ותקנה דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו וכו' מ"מ בכה"ג בוודאי רשאים וכמו שמבואר במשנה דמע"ש פ"ה מ"ב דתנאי היה הדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה יעש"ה ובתוס' יו"ט שם וגם אף אי יהיבנא ליה ראיהתו. אין זה ראיה אלא למדת ק ו שכתב רש"י בכמ"ק דאדם דן ק"ו מעצמו. וע"כ יש לב"ד שאחריהם הכח לבטלו אבל בגז"ש והיקשא דאין אדם מעצמו אא"כ קיבל מרבו אין ראיה שב"ד שאחריהם יכולים לבטלו וצע"ק מה"ט על הרמב"ם וכבר הקשו על סתירת דברי רש"י הדדי מסוכה ל"א א' ד"ה ור"י עיין בתוס' שם מד"ה ד' ע"א ומגיטין מ"א ע"ב יע"ש ועיין תפא"י ערכין פ"ד, ועיין בתשובה הארוכה והנפלאה בחות יאיר סי' קצ"ב יעו"ש היטב ואכמ"ל בזה ולא באתי אלא להעיר: שם ברש"י ד"ה ובכל הספרים וכו', וחמץ בפסח נמי עבר בבל יראה וכו' הרש"ש העיר בזה דלכאורה י"ל דהתם ר"ל חמץ של עכו"ם עיין (פסחים כ"ט) עכ"ל וכוונתו דהתם מבואר דלראב"י חמץ דעכו"ם מותר אף באכילה וא"כ להאי מ"ד ל"ל שם חמץ יוכיח יוכיח שאסור בהנאה וכן ל"ל בכה"כ של עכו"ם עיין תוס' קדושין ל"ח וע"ז (ס"ג ע"ב) וריטב"א ותוס' הרי"ד לקדושין שם ועיין תוס' פסחים שם מה שהקשו לרש"י דתיכף הוי ליה כדידיה ואיכא ב"י עיי"ש ובעל המאור כתב דכן הוא האמת עיין בדף ד' אלא דמשכחת לה בקונה חמץ ע"מ לבער דליכא ב"י ואפילו הכי אסור בהנאה בפסח עיין פסחים דכ"ט ע"ב ובשו"ת שאג"א ועוד ואכמ"ל וגם בגוזל חמץ שאין הגזלן והנגזל עוברין משום ב"י עיין שיטה מקובצת ב"ק ובנו"ב ובעין יצחק חאור"ח וקדמו בזה המהרי"ט אלגאזי ובשו"ת קול אליהו ח"ב חאור"ח עיי"ש ואכמ"ל ולא באתי אלא להעיר, – שם בסוגיא עיין במפרשי הירושלמי הפ"מ וק"ע שהאריך הרבה מאוד בענין זה על דברי הר"מ ז"ל

דף ל' ע"א ד"ה הא אייתינה וכו' שהרי האוכל כביצה מתעכל בתוך מעיו ונשאר בין שיניו וכו' עיין חולין (ק"ג ע"ב) מחלוקת ר"י ור"ל לענין איסורים כה"ג יע"ש וא"ל לענין טומאה ובדרבנן לא גזרו כה"ג וגם א"ל כוונתם דאין אדם טועה וכו לא יאמר א"כ טהורין וכו' אבל באמת אין הדין כן

שם ע"ב במאי קמ"פ מר סבר תחומין דאירייתא ומר סבר דרבנן בתוס' שאנץ כאן הביא דאמר בירושלמי דאפי' מא"ד ליה דתחום אלפים לא הוי אלא מדרבנן מ"מ תחום ד"ג פרסאות הוי דאורייתא ע"כ וידוע הוא שזה שיטת הרי"ף והרמב"ם, וחשבתי שכוונתו ליישב קושית התוס' כאן בד"ה מר סבר וכו' אלא שאחרי עיוני מצאתי בקרן אורה עיי"ש ולכן קצרתי, ועיין היטב בדברי העמודי אור סי' י"ד מה שהאריך בענין הזה בדברים נכונים, ועיין בס' שו"ת זכרון יוסף סי' ז' חאור"ח ג"כ הרבה בענין הזה ובשמעתתא דדין ועיין לעיל במשנה כתב בס' מנ"ק שם דיש להסתפק לר"ע הסובר תחומין מה"ת אם מועיל נמי עירוב בפת כמו לדידן דעירוב ברגליו וודאי סברא טובה היא שיועיל כיון דשבת שם בה"ש מקומו שם ומודדין לו משם וכו' אבל עירוב בפת וכו' יע"ש ושוב הביא דברי הרמב"ן ז"ל בלקוטות למס' עירובין דף י"ז יעו"ש, הו"ל להביא מה שכתב הטור אור"ח ס' ת"ח שכתב מפני שתחומין דרבנן הקילו בהם וכו' שיתן עירובו לסוף אלפים אמה וילך מהלאה לעירובו וכו' ועמד שם בזכר"י דהא אפילו לר"ע דס"ל מה"ת מותר לעשות כן כדמוכח במס' עירובין דף ס"א גבי פלוגתא דר"ע וחכמים וכן לרי"מ דס"ל נמי