מנחה חריבה רעט

והא ס"ט ברה"ר וכו' ולא ילפינן אלא דבר שאפשר להיות והכא בוודאי אחד טמא וי"ל דס"ט ברה"ר לאו מסוטה גמרינן לה וכו' אע"ג דוודאי אחד טמא כיון דלא ידעינן ליה יעיש ועיין בתוס' חולין ט' ע"ב וא"כ התוס' אזלי לשיטתהו אי ילפינן מסוטה על ס"ט ברה"ר או לא, אלא דעכ"פ יש לעיין דמיניה וביה שהזכירו התוס' כאן גמ' דנזור יסתרו עצמם ואפשר לחלק קצת, דהתם בשלש נשים על כל אחת מהן שמתוכו נעשה הרה"ר יש לספק דילמא מגופה והיא הודאי טמאה. אבל התם בנזיר דהעד מועיל רק שיעשה רה"ר ע"י ריבו גברי, אבל עליו בעצמו שאין מצטרף כלל להספק של טומאה והוא וודאי טהור י"ל דמועיל לטהר ברה"ר ודו"ק כי אי אפשר להטעים בקולמוס ועכ"פ זה אינו אמת, כיון שהתם בנזיר כתבו התוס' בעצמם דהוי אחד מהן וודאי טמא ול"ד לסוטה וע"ש, וא"כ מה שמתרץ כאן הרש"ש דכיון דליכא אלא ע"א לא נקרא וודאי כ"כ, איני אמת כנ"ל ותיתו לי שבראותי התוס' דנזור עלה על דעתי סברת הרש"ש, אלא ששוב סתרתי לזה משום דכתבו התוס' לשם בד"ה שני וכו דציל דשותקין שאם היו מכחישין לא היה נאמן וע"ש וכיון שהן שותקין הוי כהודאה שבאמת נזרק טומאה ביניהם אף שאינם יודעים למי מהם שנגע עכ"פ אחד מהן הוי וודאי טמא, עפ"י הודאתם, וא"כ דברי הרש"ש נתבטלו והדבר צריך הסבר גדול ומה שתירץ השיא ש"א פי"ז עדיין ל"ז לעמוד על עומק כוונתו הזכה

ואגב ראיתי במנ"ק מה שהעיר על דברי התוס' פסחים וכו דא"כ כשנתערבו טריפה בכשרה חד בחד ובטריפה שנטרף אח"כ דהו"ל להבהמה חזק"כ נימה דמה"ת מותר לאכול כל חד משום חזקת כשרות ומתרץ לה בפשטות וע"ש ועיין כי"ב בשו"ת שיבת ציון סי' ל"ב שהקשה דהיכי דיש ספק אם יש בהקדירה סמך נימא אוקי התבשיל בחזקת היתר, ותירץ משום דאיכא ג"כ חזקת איסור כנגדה יע"ש ונ"ב עיין כרו"פ סי' צ"ח דהקשה זה והנכון עם דברי המחבר וסעייתא לסברתו מדברי התוס' יבמות פ"ב ע"א ד"ה שתי קופות וכו דליכא למימר כולי האי אוקי חולין אחזקייהו דמה שנפל בקופה של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר וכו' ואפשר דבסאה אחת. אפי' ר"ל שרי בלא רבייה דסמכינן אחזקת חולין שבקופה ומוקי לה אחזקתייהו וכו' וע"ש, ודו"ק לנ"ד אלא דהקשה הקשה כברזל דא"כ באומר פרוטה בכיס זה הקדש דלא נתברר מעולם איזה פרוטה משניהם הוא הקדש א"כ כשהוציא את הראשונה אמאי מעל לר"ע נוקמה לפרוטה זו אחזקת חולין דמעיקרא כמו בשני נזירים ובשתי כיתי עדים המכחישות זא"ז והניח בצע"ג, ואפשר לומר דכיון דיש כאן נמי ענין של ממון אם פרוטה זו שייכת של הקדש או של חולין וא"כ כיון דלענין ספק של ממון הקדם ספיקא לחומרא וכמו שכתבו הראשונים וכמו שהארכתי הרבה בזה בספרי אוריין תליתא והבאתי שם דברי הצל"ח פסחים וגם מסוגיא זו דמעילה, וא"כ כיון דלענין הגזל שבו מוקמינן לו בחזקת הקדש ה"נ לענין איסור מעלה דתלוי באיסור הניית ממון הקדש ס"ל נמי לר"ע דחייב. וכן לרבנן הוי איסור תורה מה"ט. אלא שיש לעיין עוד גם מש"כ הש"ש ש"ו פ"ד טל הקושיא דממונא לא ביטול דבנכסי גבוה אין דנין בו תורת ממון רק חזקת איסור שבו וע"ש, וזה אין לתרץ כעין שכתב שם בשו"ת שיבת ציון הנ"ל משום דא"כ נצטרך לומר כן על כל פרוטה שבכיס זה לאוקמה בחזקת היתר שהיא של חולין והרי ע"כ יש כאן כבר חזקת איסור סל הקדש וכמו שם בקדירה, וממילא אמרינן נמי שע"כ בהראשונה מעל. זה אין לומר דהרי ע"כ בשהוציא כל הכיס בוודאי יש כאן מעילה על אחד שהוציא מרשות לרשות וכדסברי רבנן וז"פ. והקושיא בתקפה דנוקמה כל אחד אחזקה, עד שיוציא כל הכיס ולא כתבתי זה אלא ששמעתי מאחדים שהצעתי לפניהם הקושיא שרצו ג"כ לומר כהנ"ל מה שעלתה ברעיוני והדחתיה אתי היתה ושלחתיה ועוד כמה אופנים שאינו עולה על שלחן המלכים, ועיין כריתות דף כ"ב, ועיין תמורה דף כ"ז בגמרא דיד הקדש על העליונה וכו' וע"ס ובס' עולת שלמה שם ובאו"ת שם הנ"ל, – שם בתוס' ועוד תניא בהדיא בתוספתא וכו' לפמש"כ התוס' בכמ"ק דלמנין טהרה ברה"ר לא ילפינן מסוטה א"ש ובלא"ה טהור וכדכתב הרמב"מ דכל הספיקות מד"ס הם, ומהא שאין בו דעת לישאל וכו ספיקו טהור באמת יש לעיין אליבא דהרשב"א דבכמ"ק סד"א מה"ת לחומרא וצ"ע בשו"ת מהרי"ט חיור"ד סי' ב' שהוא ראש המדברים בענין הגדול הזה

שם לפלטיא וכו' חשוב רה"י אפשר בדוחק לומר דהלא הירושלמי שם מיירי מקודם בקינא לה מבית הכנסת יע"ש וה"נ מיירי בקינא לה מכל אשר בפלטיא כמו בבית הכנסת וא"כ כל אשר בפלטיא הוי לגבה כרה"י, כמש"כ המנ"ח לעיל ודו"ק וצ"ע ועיין בשו"ת הרעק"א זיל סי' ק' ולהלן

מש"כ במנ"ק גבי שתי נזירים דהוי כמו שבאו לשאול בב"א והוי מדרבנן טמאים, יעיש בלא"ה י"ל כמו שאמרינן בע"ז ל"ז ע"ב כי אתו לקמיה דרבי ינאי אמר להו הא מיא בשיקעתא דבנהרה זילי טבילי יע"ש וכך פסק הרמב"ם ונראה מזה דמדרבנן מיהא טמא. אף ברה"ר, שוב נזכרתי מדברי התוס' כתובות כ"ח ע"ב ד"ה בית הפרס וכו' דלהכי הוי בה"פ דרבנן משום דהוי סיט ברה"ר אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ס"ט ברה"ר היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי וכו' עכ"ל ועיין שם ברש"ש מה שהעיר בזה ואכמ"ל ומ"מ יל"ע בטעמא דמילתא בע"ז