מנחה חריבה רעז

ס"ט ברה"י ולא מוקמינן אחזקה וכתב ליישב על פי דברי התוס' ריש נידה דלא גמרינן מסוטה רק טומאת מגע ולא טומאת ראיה, והקשה שם עוד גבי משארסתני נאנסתי דאזיל ר"ג בתר חזקה דגופא ואמאי הא הוי ס"ט ברה"י וכו' וע"ש ואכמ"ל בזה, שוב ראיתי פלפול ארוך בזה הענין בעונג יו"ט סי' קע"א עייש"ה וינעם לך

שם גמרא ומה סוטה רה"י וכו' ידוע ומפורסם הקושיא על הרמב"ם דפסק דמקנא לה משני בני אדם ואפילו ממאה וא"כ גם בסוטה הוי רה"ר כמו דאמרינן בנזיר דתלתא הוי רה"ר אפילו ברה"י עיין בק"ע בפ"ק דירושלמי ובהגהות החדשות על הרמב"ם דפוס וילנא ובח"ס ועוד ועוד, ובהגהות רצ"ח למס' נזיר שם דף נ"ז, ובנדה ד"ה ע"ב עיי"ש ובבה"ט ס' קע"ח ס"ק ה' ובפ"ת שם, והנכון מה שחידש המנ"ח במצוה שס"ה ליישב קושיא זו עפ"י דברי התוס' לקמן ד"ה ברשות וכו' אבל האי דנדה וכו' דספק אם ראתה או לאו ומקום המקור מקום סתר הוא ולא שייך למימר ביה רה"ר וכו' א"כ בסוטה דהטומאה שלה עכ"פ בהעראה היינו הכניע וכו' ומבואר במכות וכו' ראיתם כמכחול בשפופרת, מבואר דביאה לחיוב אין שום אדם יכול לידע וכו' א"כ טומאה זו א"א להגלות לשום אדם רק להבועל ונבעלת א"כ דמי ממש לנדה דמקור הוא מקום סתר וכו' א"כ אפילו ברה"ר ה"ל ספק רה"י עיי"ש בארוכות ולדבריו מדיוק היטב מה שפירש הגמרא שם בנזיר בהדיא „בועל ונבעלת” דהומ"ל מה סוטה שנים וכו' וע"כ דאתי להורות ככוונת המנ"ח, אלא דמ"מ יל"ע קצת במאי דמשני שם בנזיר אמר רבה בר"ה באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם וכו' ופירשו רש"י ותוס' דהוא קאי מרחוק וכו' יע"ש, הא מ"מ הוא יש לו ידיעה מהטומאה ומה לי אם עומד מרחוק או לא כיון דלא ילפינן מסוטה על ריבוי הכמות והאנשים, אלא על הידיעות שבסוטה א"י מהטומאה אלא תרי וזה הוי תמיד רה"י אבל בידיעת תלתא שוב הוי רה"ר א"כ מאי הועיל בתירוצו, והדרא קשיא לדוכתא דמ"מ נולד הספק בידיעת תלתא וי"ל ולא באתי אלא להעיר, גם יש להעיר דלפ"ד דלעולם לא משכחת לה רה"ר גבי סוטה א"כ האיך דנין מינה בנין אב לשאר טומאות, הא אין דנין אפשר משא"א דהתם דוקא רה"י היא ולא משכחת לה כלל רה"ר, וי"ל, גם י"ל כמש"כ התוס' שאנץ ותוס' הרא"ש הנ"ל דאין זה ק"ו גמור אלא גילו מילתא בעלמא ויל"ע אח"ז ראיתי בשו"ת מהר"י הלוי איטינגע סוף חלק שני סי' קס"א שהאריך שם בישוב דברי הבה"ג ומתוך סברתו בא לכלל ישוב דברי הרמב"ם הנ"ל כנזכר לעיל בשם המנ"ח יע"ש שכתבה בשנת תרכ"ד וצריך עוד להוסיף תבלין לתירוץ זה דאף שבכ"מ הורגין על חזקת צורה זו שהערה, וא"כ הוי כמו ספק ידיעה מעליתא אם ראה כדרך המנאפים ? היינו משום דהיה התראה וכמו שמישבים בזה שיטת הבה"ג, אבל בסתירת סוטה, אפשר דאין זה כ"כ וודאות, ומשום כך באמת ס"ל להבה"ג דלא מהני לענין איסור על בעלה כמנאפים אלא כמכחול. ועכ"פ אף שלא קיי"ל כן. אבל א"א לחשבה עוד כידיעה מעליתא ודו"ק ועיין כריתות דף י"ב דמודי ר"מ לחכמים שאם אמרו לו שנים בעלת ש"ח והוא אומר לא בעלתי מהימן דאי בעי אמר להון לא גמרתי ביאתי ועכצ"ל דאף דאין העדים רואין רק כדרך המנאפים מ"מ כיון שיש חזקה דוודאי יבעול ויגמור. דע"כ מש"כ הרמב"ם בחזקת שהערה בה לאו דוקא, אלא אפי' גומר. דאל"כ מלקות בשפחה חרופה איך משכחת לה וע"כ בש"ח אמרינן דמהני מהטעם הנ"ל כן העירו המפרשים ג"כ כמדומה ובזה שכתבתי מיושב מה שיש להעיר באמת לשיטת הבה"ג אמאי באמת בעינן לאסרה על בעלה שיראו כמכחול הא אף כדרך המנאפים עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואשה לבעלה ספק טומאה היא והוי ספק טומאה ברה"י ועשאה הכתוב כוודאי טומאה והעדים יכולים להעיד שראו מרחוק והוי להו ספק טומאה ברה"י ד אבל עם כל הנ"ל ובמש"כ לעיל על המנ"ח בדין אשת אנדריגנוס י"ל דלשיטת הבה"ג ע"כ דכדרך המנאפים עדיין לא הוי ספק התחלת טומאה כלל וכדברי השטה כתובות דכל שלא הוחזקה שם טומאה לא הוי ספק טומאה ברה"י עיי"ש וצ"ע בכל זה וגם י"ל דנפ"מ היכי שמכחשת ואומרת שלא הערה בה דאז אפשר דאין מכחשת להעדים ודוגמא שאמרו בכריתות שם דאי בעי אמר לא גמרתי ויל"ע, ומה שהערותי לעיל על תירוץ המנ"ח מהא דמשני הגמ' ראיתי שנזרקה וכו', יעיין ביותר במחלוקת הרמב"ם והראב"ד פ"ט מנזירות דין ט"ז שהרמב"ם פירש דוקא כשהיה העד חוץ לחצר. אבל אם היה זה עמהן בחצר הרי שניהם טהורין כיון שהם שלשה הרי הן רבים ורבים ברה"י ס"ט וכו', והראב"ד כתב שא"י לקבל ד"ז שאם יהי' שלשה בחצר אחת לא תהי' שם ס"ט טמא וזה איני מן הגמרא יעש"ה ובכ"מ ובלח"מ, ובמגד"ע ואכמ"ל והתבונן דלסברת הראב"ד א"ש ולדברי הרמב"ם שאליבא דידיה נאמר הישוב הנ"ל יש עוד להתלמד בו שם ע"ב תוס' ד"ה מכאן וכו' ירושלמי דפירקין קמא מ"מ יש רגלים לדבר לפלטיא בלילה וכו', נראה דהביאו ירושלמי זה להוכיח דלא כסברתם שכתבו דאי לאו הלכתא דגמרינן דברה"ר טהור הו"א דסתירה דנקט קרא לא דבר הכתוב אלא בהוה וכו', דהא מירושלמי זה משמע דלכך אסרה התורה באמת ספק סוטה משום דאיכא רגלים לדבר ועיין תוס' לעיל ע"א ד"ה איני וכו' ותימה וכו' יעו"ש, וכמו לענין נאמנות ע"א דתנא דבר"י לעיל ג' ע"א מפני