מנחה חריבה רעה

וכמו שכתבתי בזה כ"פ וכן הסברתי באמת תירוץ התוס' שכתבו דנענש עליה אף אם היא טהורה, וא"כ אף עליה שיודעת בעצמה שהיא טהורה ג"כ נענשת ככל חייבי עשה, ולא מהני ברי דידה וכמש"כ לעיל דף כ"ה ע"ב, והו"ל לומר דפסול לעדות אם עובר על חייבי עשה דאיסורי ביאה ולא רק משום דנענש לשמים בב"ד של מעלה וכן לענין שבועה וכדומה שם כגון ספק חלב וכו' ונודע שהוא שומן דצריך כפרה וסליחה הנה ע"כ דידע את הספק בשעה שאכל דאי לא ידע ואח"כ נידע שהוא שומן למה צריך סליחה וגם איני דומה להנידון שבכאן שידע שהיא ספק סוטה. ועיין תוס' ורש"י כריתות י"ז ע"ב דבנודע שהוא חלב דפטור מקרבן דמזיד הוא עיי"ש וכמדומה שנעלם זה מהגאון ח"ס ז"ל באיזה מקום ושכחתי כעת, וגם כי כבר הרגיש בזה בשו"ת המחנה חיים באז"מ

שם תוס' דיה איני דין וכו' ואפ"ה לא עשה בהן ספק טומאת התהום כוודאי וכו' כבר העיר הרש"ש בחומר הדבר, שהרי טומאת התהום וודאי הוא אלא שלא נודע לשום אדם, אבל עצם הטומאה הוא טומאה וודאית עיי"ש וכן ראיתי אח"ז שכך כתב בפשיטות בקרן אורה דבלא"ה אין כאן קושית התוס' דטה"ת לאו מטעם ספק הוא וכו ולא שייך בזה לא עשה ספק כוודאי וע"ש ונקל לו לדחות דברי התוס' כלאח"י, ולוד"מ הויא לקיים דברי חכמים שכוונת התוס' הוא לא עשה בהן ספק טומאת התהום כוודאי, היינו שבאם היה ספק בטומאת התהום. אם נודע בזה לאדם א' בעולם או לא, ובכה"ג סותר ולא כוודאי טה"ת שאיני סותר, ולזה אמרו שאין עושין סתירה מהלכה ובזה היה מקום לקיים הגירסא ולא סתרינן ק"ו מהלכה מה שמצינו סתירה לכלל זה אצל הלכות טה"ת. ואף שהיא לחומרא דבספק טה"ת סותר בנזיר ועושה פסח, וצ"ע בזה אם הדין כן, ועיין בפי' המשניות להרמב"ם בפ"ט דנזיר שכתב והוא שמת כשנמצאהו בענין שאפשר (ויש גירסא שאי אפשר) שלא ידע אותו שום אדם בזה המקום הנה אנחנו נחשבהו במדרגת טומאת התהום אא"כ נמצא מי שידע בו ואם נמצאו מגולה ונראה לא נאמר אולי לא עבר שום אדם עליו ולא ראהו ואין מי שידעהו אלא נאמר שכבר נודע ואינה טוה"ת עכ"ל ועיין תוס' יו"ט שם וצ"ע בזה

שם אמאי לא פרכינן מה לסוטה שכן רגלים לדבר וכו' עיי"ש והנה בתוס' שאנץ שנדפס כעת על הגליון כתב על ק"ו שבגמרא, דנראה דאין זה ק"ו גמור אלא גילו מילתא בעלמא הוא דאי ק"ו גמור א"כ נילף כל איסורין שעשה בה שוגג כמזיד שיעשה בהם ספק כוודאי וגם נחלוק בין רה"י לרה"ר ועוד דאיכא למפרך מה לסוטה שכן נסתרה ויש רגלים לדבר וכו' וע"ש, והנה קושיתו הראשונה צ"ע דהיכן מצינו בכל איסורין ששוה שוגג למזיד חוץ משפ"ח ומתמורה עיין תמורה די"א, ועוד והוא העיקר דהא י"ל דוקא לטומאה נמסר האי ק"ו אבל לא לשאר איסורין דאיסור מטומאה לא ילפינן ועיין יבמות ק"א ועוד בכמ"ק, שבתי וראיתי דאולי זה כוונת התוס' שאנץ שמסיים אח"כ א"נ מדכתיב ונסתרה והיא נטמאה בסוטה ילפינן טומאה והלכתא גמירי לה מסוטה לאו דוקא אלא כלומר דמסוטה גמרינן לה עכ"ל דזה נאמר כלפי מה שהקשה מקודם דלילף נמי שאר איסורים מסוטה וגם בכמ"ק אמרינן הלכתא גמירי לה מסוטה, משמע שנאמרה בהלכה למ"מ ולא דיליף לה מק"ו, לזה אמר אח"כ די"ל דדוקא לטומאה ילפינן מסוטה דכתיב בה נמי ונטמאה. והא דאמרינן והלכתא גמירי לה מסוטה הפירוש הוא דגמירי לה מק"ו ולא הלכלמ"מ ועיין התוס' הרא"ש שם בנדה כ' על ק"ו זה דאיכא לאקשויי מה לטומאת שרץ שכן יש לה טהרה במקוה וכו' ועוד איכא למימר נזקי אדם יוכיחו שעשה בהן שוגג כמזיד וכו' ולא עשה בהם ספק כוודאי אלא נקט ק"ו לרווחא דמלתא דהלכה למשה מסיני עיי"ש, שם דהרי בלא קינוי לא היה שום ספק בסתירא גרידא וכו' עיין לעיל ב' ע"ב דאמר אדרבא קינוי עדיף שכן עיקר גרם לה ופרש"י שע"י הקינוי סתירה אוסרתא עכ"ל ומוסבר עפ"י דברי התוס' כאן

שם ולעיל בפ"ק קודם העדאת עדים לא הואי שום ריעותא עכ"ל כל הלומד בעיון יקשה בעיניו כוונת דבריהם הק' וא"ל דקאי על הא דהזכירו לעיל גבי ע"א דלא שייך כלל דבריהם גבי העדאת עדים וכו' ואחר העיון בעז"ה אפשר לומר דכיונו כלפי מה שהקשו לעיל דף ג' ע"ב על הא דאמרינן שם ק"ו לעדות הראשונה מעתה ומה עדות האחרונה שאוסרת איסור עולם מתקיימת בע"א עדות הראשונה שאין אוסרתה א"ע א"ד שתתקיים בע"א עכ"ל והקשו התוס' דיה מה וכו' תימה דהומ"ל מה לעה"א שכן רגל"ד שהרי קינא לה ונסתרה ע"כ ולפ"ד דהכא דהעיקר הוא דגם בהסתירא נולד הריעותא והוי כמו מגע שרץ א"כ אזדו לה קושיתם דהלא בעידי סתירה לחוד ג"כ י"ל דרגלים לדבר שאיכא ריעותא לפנינו, וע"כ כוונו בזה ליישב דבריהם בעצמם וששפיר הקשו לעיל, משום דאנו דנין על העדות וזה וודאי שבסתירה לחוד בלא עדות אין כאן שום ריעותא וזה שכתבו קודם העדאת עדים לא הואי שום ריעותא, ושפיר הקשו שם דמה לע"א שכן רגל"ד שהרי קינא לה ונסתרה ועדיין צ"ע, (שו"ר בקיא שעמד על דבריהם הק' כאן וזה כוונתו במה שמיישב שם בקיצור ות"ל שכוונתי לזה, ובעיקר דבריהם כאן עיין להלן בתוס' שבעמוד בי, ובחולין ד"ט ובריש נדה ואכמ"ל בדבר שכבר