מנחה חריבה רעד

דהא ב"ש קטנה היתה ופיתו קטנה אונס הוא ובתירוץ אב"א (בכתובות ד"ט ע"ב עיי"ש) משמע דס"ל דאף דהיתה מפותה מותרת וכו' והלא בלא"ה פ"ק אונס הוא וכו עיי"ש מש"כ בדוחק ליישב זה, וא"ל דהך מ"ד ס"ל דאף דפ"ק אונס הוא מ"מ זה רק לגבי בעלה מחשב רצון זה לאונס ולא מעלה בבעל אבל לגבי הבועל שהוא היה מזיד וברצונה לא מחשבינן רצון זה לאונס, והרי ידוע דעת הרמב"ם דל"א כלל הך כללא דפ"ק אונס הוא, וא"כ דלדידיה בעצמו אסורה, אך מטעם אחר י"ל כמו שכתב המל"מ שם לחקור באש"כ שנאנסה וכו יעו"ש אם באופן שלא נאסרה לבעל אינה נאסרה ג"כ לבועל יע"ש, (אח"ז מצאתי בבני אהובה בפכ"ד מהל' אישות שכתב באמת דהא דמשני הגמרא בכתובות שם באנוסה הוית היינו מפני שפ"ק אונס הוא והאב"א שם ס"ל דאפילו באונס נאסרה לבועל יעו"ש ושוב הביא רש"י דידן והקשה דאמאי בעי דוקא שיהא שניהם שוגגין א"ו דרש"י ס"ל דהיכא דהיא אנוסה נאסרת לבועל ולמד רש"י כן מגמרא דכתובות שם וכאב"א שם דס"ל הכי עיי"ש ויש להעיר ע"ד שם וא"ל עוד) ויש להביא קצת ראיה לזה דבהיתה שוגגת או באש"כ שנאנסה דהבאתי לעיל דיש להקשות לפי מאי דאמרינן בגיטין (צ' ע"א) אמר להם ב"ה אם נאמר ערות ולא נאמר דבר הו"א משום ערוה תצא משום דבר לא תצא ואילו נאמר דבר ולא נאמר ה"א משום דבר תנשא משום ערוה לא תנשא לכך נאמר ערוה וב"ש מה להלן וכו' יעו"ש והשתא למ"ל לב"ה קרא דמשום ערוה תנשא הא בלא"ה ידעינין מדאיצטריך קרא ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל דאסורה לו בלאו דטומאה ואי אמרת דלכ"ע לא תנשא משום ערוה א"כ פשיטא דאסורה לבועל דאם לעלמא אסורה לבועל פשיטא, א"ו דמשכחת לה בהיתה שוגגת דבכה"ג פשיטא דמותרת לעלמא דלא קרינן בה משום ערוה וכן ה"ה באש"כ שנאנסה דרק לכהונה אסורה וכה"ג שפיר איצטריך קרא ונטמאה שאסורה לבועל כיון שהוא מזיד, או משום שאסרה לבעל הכהן והם דברי טעם. ועוד יש מקום לערער באופן ששלח לה הבעל גט וביטלו דאפקיענהו רבנן לקדושין מיניה ונעשית פנוי' כשזינתה וכמו שהקשו התוס' שם בגיטין י"ז וכמו שהבאתי כ"פ בשם הנו"ב דאיסור א"א הוי איסור שיכול לבטלו וכמו דבר שישנו בשאלה, ויש להסתפק בכה"ג אם מ"מ אסורה לבועל כיון שהוא עכ"פ כיון לעבר על איסור דא"א באותה שעה, ועיין ר"ן סוף נדרים ואם נימא דאסורה לו יש גוונא שגירשה בכה"ג דאפקינהו רבנן לקדושין מיניה וא"כ לכ"ע מותרת משום ערוה ומ"מ לבועל אסורה משום ונטמאה ונטמאה ויל"ע וקצרתי שו"מ כיוצא בה שמעתי בפ"ת יו"ה סי' י"א ס"ק ג' בשם הברכ"י שהביא בשם המוצל מאש שנסתפק בזה מי שבא על א"א שבעלה הלך למדה"י ושניהם לד"ע נתכוונו ברצון ואח"ז נתברר שבזמן שזנתה כבר היה מת בעלה אי שריא לבועל או לא כוון דכיוונו לעבירה והעלה להתירה לבועל מדינא וכו' יע"ש וא"כ אפשר ללמוד גם לנ"ד וי"ל ועיי"ש בס"ק ה' בשם הברכ"י דבאש"כ שנאנסה מותרת לבועל ובשם הישועות יעקב סי' סק"ד כתב שהסכים בתשובה דאסורה לבועל ועיי"ש

שם בתוס' ד"ה זו שאסורה וכו' ועוד אם תנשא בת ישראל לכהן תהא מותרת לתרומה וכו', פירש דבשעה שמותרת לכהונה באותה שעה מותרת לתרומה וד"ת ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה וא"ל דהא דמותרת לתרומה הוא מטעם קנין כספו וכמו שקנה עבד ושפחה, ובהמתו שאוכלת בתרומה אבל לא מצד היתרה של עצמה' משא"כ ההיתר לכהונה ודו"ק ואפשר דזהו צדדי ספוקי של דברי התוס' והבנתם, ועיין באבני מילואים בשו"ת סי' טז וי"ז, – שם בספרי מתני הכי ומה גרושה קלה וכו' יל"ע קצת דאין זה קאי לב"ש דכל גרושה בלא"ה אסורה לחזור משום ספק סוטה דא"א מגרש א"א אא"כ מצא בה ד"ע ועיין תוס' סוף גיטן בשם הירושלמי וברשב"א שם והדברים עתיקים, אלא שא"כ קשה מה דקאמר בשמעתין מאיסור תרומה ואיסור כהונה שנאמרה בתורה לגבי גרושה אליבה דב"ש בלא"ה הוי זונה, וכמו שכבר הרגישו בזה המהר"ם ברבי ועוד אחרונים ואכמ"ל בזה, ועיין לעיל דף ג' ע"א בתוס' בשם הירושלמי דמ"ד רשות ס"ל כב"ה וכו' ור' ישמעאל ס"ל התם רשות וא"כ ס"ל כב"ה ועיי"ש מה שהקשו ע"ז שאין זה נכון אליבה דר"ע וקצרתי

שם בתוס' ד"ה מאי ת"ל וכו' שלעולם אין משקין אלא על הספק אפשר דהכוונה דהיכי דפשיטא לן דנטמאה אפילו מאיש אחר אין משקין אותה וכדברי המשל"מ בפ"ז מהל' סוטה עיי"ש באריכות, – שם וא"ת וכי איצטריך קרא למיסר ספיקא י"ל הכתוב אוסרה וכו', עיין במהרש"א מה שהקשה ועיין בקרן אורה מש"כ בזה ובכרו"פ בבית הספק נעלם ממנו זה והוכיח מזה דהתוס' ס"ל כהרשב"א דבשל תורה אפי' לא אתחזיק אסורה ספק אסור מה"ת ושפיר הקשו וק"ל. וכן הרגיש על פרש"י שכתב דשניהם שוגגין ויש לדקדק שוגג של הבועל מאי בעי הכא הלא הכל תלוי באישה אם היא מזידה או שוגגת וחשבה שנבעלת לבעלה וכו' (לא הירגיש מהירושלמי שהבאתי לעיל וכמו שכתב בעצמו בבני אהובה הל' אישות) ע"כ כתב דלרש"י קשה לו קושית התוס' וע"כ כתב דבסוטה דנחשד הבועל אם הוא טוען לא בעלתי אותה א"כ לגבי נפשו נימא דאין אנו יכולין לכוף אותו כי הוא צועק מותרת הוא לי, אך התורה אסרה והואיל דיש קו"ס ואסרה תורה כוודאי דברור לנו שוודאי בעל אותה והרי היא אסורה לו כוודאי בועל וזהו עשה ספק כוודאי עיי"ש, וכזה היה י"ל גם עליה