מנחה חריבה רעב

בהגהות שעל הש"ס מאי אמרי בדבר זה, ומצאתי בהגהות חשק שלמה למס חגיגה שהביא תירץ זה בשם רבינו האור זרוע הגדול בהל' צדקה סי' י"ד עיי"ש ונהנתי ועיינתי שם בפנים וראיתי שאיני מביא גמרה דידן לראיה דמכח תחבולה זה, הוי רשע ערום ומעתיק שם המעשה בירושלמי שהביאו התוס' בזה"ל אתא ההוא מרבנן „ואשלמי” למאתים ולא דאלווה ליה וז"פ, ומזה הוכיח המחבר דאין חילוק בין לקט שכחה ומ"ע לשאר צדקה, עיי"ש, ואפשר דזהו כוונת התוס' חגיגה שם שכתבו בזה"ל מיהו התם (ביבמות) מחלק הריב"ן בין מלוה לממציא ע"כ וזהו הכוונה וכמש"כ והדגיש זה האור זרוע, שם דהכא נקט ממציא, והתם נקט המלוה עיי"ש

ועיין בפירש הר"ח שם בחגיגה, כה"ג כמו שפירש הר"ת, ומה שהערותי שם אם היתומים נקראים רשעים מצאתי בשו"ת חוט השני סי' י"ח ד"ה בתחילה שהביא דברי הרשב"ם בב"ת והרגיש גם בזה דלא אישתמיט חד לומר שהם רשעים אלא ע"כ דוקא המסית הוא רשע וכו' יע"ש לענינו

במש"כ בדף קכ"ט ע"א לענין כתיבה כד"ד עיי"ש סברתי, יש לציין במש"כ התוס' בב"ת (צ"ד ע"ב) בתוס' ד"ה הכי השתא התם וכו' קשה לרשב"א וכו דשט"ח המוקדמין וכו מי אמר דגבי ממשעבדי וכי' ואומר ר"י דכי היכי דהכא משעת כתיבה וכו' התם נמי משעת כתיבה הוא דעבר ליה על מדבר שקר תרחק עכ"ל ויש לחלק כמובן, – ויעיין בענין זה דשבועה בכתב ואי ככד"ד בשו"ת משיבת נפש חיור"ד סי' מ"ו יעו"ש ומצאתי שהביא שם ראיה מהא דיבמות דחרש וחרשת אין חולצין לפי שאינן באמר ואמרה כדר"ז שאר"ל אלמא ע"פ כתב לא מקרי אמירה דאל"כ הרי יכולין לדבר ע"פ כתב, או לא מקרי אמירה וא"כ גם ביטוי שפתים איני יעו"ש, ולא הזכיר דברי התוס' שבשמעתין, ולפמש"כ שם בפני יתיישב זה יעו"ש וקצרתי, ועיין חו"י סי' ט"ז שם שסותר עצמו לסי' צ"ז, ולסברא זו שכתבתי בפנים דרך אגדיי, עיין בחו"י שם וראיתי מביאים בשם מאמר התורה בראש ספר הכתב והקבלה בד"ה ועתה וכו' כי יש יתרון רב לאמרי פה על דברי מכתב עייש"ה ועיין בנפש החיים למרן מהר"ח מוואלזין זצ"ל ש"ג פ"ה ואכמ"ל עוד בזה רק נגעתי בקצה המטה

מה שפלפלתי בענין כמ"ש בדרך עיוני יש להתעורר עוד בהא דמבואר במשנה באהלות פי"ג מה דפחות מכזית מן המת וכן בגד המנוגע ממעטין בחלון וחוצץ והא הם אסה"נ וכמ"ש ואיך חוצצין אי נימא דמה שמפורר לא מהני וכפשטות דברי התו"ס. ועיין בב"ת דף י"ט ע"ב וביבמות ק"ג ע"ב שהבאתי דגבי נגעים גלתה תורה דל"א כמ"ש כן ראיתי אח"ז במה"ר ערך כ' יעי"ש ולא הביא דברי התוס' בשמעתין, וקצרתי

והוא הגדול הגבור והנורא בשם. יעזרני עדכ"ש בפרק כשם

, שם במשנה כך המים בודקין אותו, נראה פשוט דלשיטת הרמב"ם דקטן ב"ט משקין אותה על ידו, בוודאי אין המים בודקין אותו דאין עונשין לקטן, וכשם שאין שייך איסור בועל עליו, ועיין מש"כ לי ספ"ד, אך ג"כ נראה דאף דבעת ההשקאה הוא כבר גדול ונעשה בן י"ג והביא שערות ג"כ אין המים בודקין אותו על מה שבעת הבעילה הוה במעשה קטנות, וכסברא שהבאתי שם בשם היד המלך. ואף שבשפחה חרופה מצינו שקטן ב"ט חייב קרבן והוסיף הרמב"ם בפ"ט מהל' שגגות דיראה לו שאיני מביא קרבן עד שיגדל ויהי' בן דעת וכמו שמובא במ"מ הל' או"ב פ"ג דין י"ז ועי"יש בראב"ד בהשגות עכצ"ל דגזה"כ היא וידוע דברי האחרונים מה שכתבו דקטן בר איסורים ואזהרה הוא אלא שהתורה חס עליו לענשו ואכמ"ל בזה ולפ"ז משכחת לה שהיא תבדק ולא הוא אף שנראה עכשיו גדול ומשום שהיה אז בעת המעשה היה קטן פחות מבן י"ג יום אחד, ועיין בתוס' כאן בשם הירושלמי ודו"ק וקצרתי יש לי כעת קצת ראיה דנאסרה על הבועל קטן ומהא דאמר בש"ס לעיל (דף י' ע"ב) ת"ר סוטה וכו', בתוספתא מבואר בזה"ל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל נמצאת אומר בסוטה וכו' ומה שבקשה לא ניתן לה, עיי"ש וא"כ משכחת לה בבועל קטן שמותרת לו, אף שאסורה לבעלה אלא וודאי שאסורה לו לכשיגדל

שם מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן וכו', אף שהיה תלמידו ואסור להזכיר בשמו, (ועיין תוס' יבמות נ"ז ע"ב ד"ה אמר שמואל וכו ודו"ק) וראיה למה שפסק הרמ"א ביור"ד סי רמ"ב סט"ו דמותר לומר רבי מורי פלוני דכן משמע מפי רש"י פ' חלק עיי"יש ובבה"ט ובפ"ת שם וגדול „מרבן” שמו ולכך אמר רבן יוחנן וכו', ועיין בחידושי רעק"א שהקשה בכה ג ושכחתי מקומו כעת, ונזכרתי שוב שהוא בשבת דף קט"ו ע"א, בשם בנו הג"מ שלמה ז"ל וע"ש וע"ד שכתבתי ועיין בביאור הגר"א ביורד שם ופלא שלא העירו מכאן

שם במשנה ואלפים אמה שדות וכרמים. מפרש"י מבואר דאלפים אמה לבד נתנו ללווים ומהם הניחו אלף למגרש, אבל מלשון המשנה לא משמע הכי אלא דבין הכל היה שלשה אלפים אלף אמה מגרש לבד