מנחה חריבה רעא

ועי"ש ודו"ק וצ"ע ליישב דברי המדרש הנ"ל

מה שהקשיתי בדף ק"ב בהא דסנהדרין דף ע"א. הראני ידידי הרב וכו' ר"ג נייחן מה שראה במקרה בשו"ת עין יצחק חאהע"ז (סי' ס"ו אות ו') שהקשה זה ועיי"ש מה שהאריך בזה

מש"כ לענין אי בעינן עדים ביבמה בשם מהגרע"א והזכרתי בתו"ד את הנו"ב הנה הנב"ת הוא בחאהע"ז סי' קמ"ח דיה ואשר וד"ה ומידי וכו' וכתב דמתחילה עלה טל דעתו שאם הדין הוא שאין היבמה ניקנית לו בלא עדים א"כ אם בא בלא עדים לן עשה מצות יבום כלל ונמצא בעל א"א שלא במקום מצוה ואין היבם מנוקה מעון ואיך ישקנה מי סוטה ודחה זה עפ"י דברי התוס' יבמות (נ"ח ע"ב) ומסיק לתרץ כהגרע"א שהבאתי, ומסיים שם דלדינא אני מסופק אפילו בנשואה אם הוא תוך שלשים יום לנישואין אפשר דבעינן עדי יחוד או עדי ביאה על בעילת הבעל עכ"ל

בסוטה דף ב' אין מזדווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו ועיין בתוס' תענית ד' ע"א ד"ה שלשה וכו שכתבו דאין מזדווגין גם לה אלא כפי מעשיה כדאיתא בסוטה דף ב' עכ"ל וצ"ע דהלא מסיק כאן בזיווג ראשון וכו' וצע"ק ועיין בפסקי תוס'

שם י"ג ע"א פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב כי ישמח צדיק כי חזה ונקם וכו' פירוש משום דיעקב אבינו לא מת וכדאיתא בתענית ה' ע"ב עיי"ש וזה כוונת התוס' שם ד"ה יעקב וכו' שכתבו וכן משמע דכתיב ויגוע ולא כתיב וימת כדמפרש בסוטה גבי מעשה דחושים, עכ"ל וכן ראיתי במהרש"א שם

בפי' המשניות להרמב"ם פ"ג במשנה בת ישראל וכו' כתב וזה הכהן כ"ז שהוא עמה הוא פסול לעבודה ואם גרשה ונדר שלא ישא אשה בעבירה כמו שיתבאר וכו' חוזר לכשרותו עכ"ל, והנה בברייתא דהובא בגיטין (ל"ה ע"ב) תני נודר ועובד יורד ומגרש ועיין בתוס' שם ד"ה ותני עלה וכו' ונ"ל וכו' יע"ש וצ"ע ק' ועיין במינחת פיתים או"ח סי' קכ"ו סעיף מ' בתו"ד עיי"ש

כ"פ הבאת דברי החו"י דאיסור דלא תקרבו בחו"נ ליתא בנשים עיין בפנים מצאתי בהגהות שלום ירושלם לירושלמי שבת דף כ"ו ע"ב ד"ה לא תקרבו וכו' דהא דאיצטריך לא תקרבו להזהיר הנשים היינו דוקא על חיבוק ונישוק וכו' לפיכך הוצרך להזהיר גם הנשים בזה אבל לביאה ממש לא הוצרך להזהר הנשים וכו' עיי"ש בדפוס ווין, כן ראיתי אח"ז בחמדת שלמה חאהע"ז סי' ו' שמסתפק בזה להרמב"ם דא"ל דאין האשה מוזהרת על שאר קריבות יענ"ש ונעלם ממנו החות יאיר, ובשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' נ"ד סתר מעצמי דברי הגאון בעל חמ"ש הנ"ל יעש"ה בתשובה להנ"ל

לענין כל העומד לשרוף ולזרוק בשו"ת טוט"ד סי' קמ"ז הביא שכתב בספרו החיים א לרבנן דוקא במחוסר מעשה ובידו שלא לעשות לא ס"ל כל העומד וכו' אבל היכי דאיני מחוסר מעשה וממילא יהי' כך אף לרבנן אמרינן כל העומד וכו' יע"ש

בדף כ' ע"ב ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו וכן בסוכה כ"ח אמרינן נושאי ארונו של יוסף היו עיי"ש ועיין בהגהות חשק שלמה בכרך סוף מסכת נדה במה שהאריך ליישב תמיהת הרב ר"מ שטראשון על המל"מ בחקירתו ע"ד המומיא שהכהנים נושאין וסוחרים בה יע"ש היטב וכן ראיתי עוד מדברים בזה ובס' קטן מ' מנשה ואכמ"ל

לדף כ"ו ע"ב במה שהזכרתי שיטת ר"ת שבתוס' שאנץ שהתיר באשה שהמירה עם כותי ונתגייר עמה, וי"ל דלמה לא ניחוש שנתגייר עבורה והוי לשם אשה ונהי דבדיעבד הוי גר כאן כיון דצריכה קדושין א"כ הוי כלכתחלה ולא נתיר לו כדי שנדע, אם נתגייר לש"ש, עיין בשו"ת טוטו"ד שהעיר בזה כמדומה שהוכיח מזה היכי דכבר בא עליה לא נחשב לשם אשה והוי גירות מעליא ומותר אף לכתחלה

ובמה שכתבתי לענין קינוי של קטן והאיך מקבלין עדות דהוי שלא בפניו, ראיתי בשם הברית אברהם שהעיר דקטן המופלא סמוך לאיש דיכול להקדיש א"כ יש לו נמי קדושין ג"כ ועיין בטוטו"ד הל' מילה, ושם העיר ג"כ מהא דאין עדות לקטן מהרמב"ם פ"ו מהל' גירושין עיי"ש ורמזתי בקצור ואכמו"ל

מש"כ בדף נ"ה ע"א לענין משה רבנו אי פטרה בגט וכי, יעיין גם לשון התוס' יבמות (ס"ב ע"א) דיה דכתיב וכו' או נתן לה גט ולפיכך כעסו עליו וכו' עיי"ש, – מש"כ בדף צ"ח ע"ב על התוס' בשם הירושלמי דמצוון ליה וכו' וכתבתי דמשום כך הוי הממציא רשע ערום עיי"ש. הנה בזה היה מקום ליישב קושית התוס' יבמות ס"ב ע"א (וחגיגה ד"ה) מהא דבחגיגה אמר זה הממציא לעני בשעת דחקו וביבמות אמרינן המלוה סלע לעני וכו' עליו הכי אומר אז תקרא וה' יענה וכו' וע"ש, ולפי הירושלמי י"ל דההיא דחגיגה דממציא לו בשעת דחקו וע"י כך לא יוכל שוב לזכות בצדקה ובמ"ע וכמו דאמרינן הכא דהוי רשע ערום. דממציא לו ע"י ערמה, אבל התם ביבמות דמלוה לו ולטובתו מתכוון ודינר של הלואה איני משלים וכמו שביארתי שם ולכך יקרא וה' יענהו וז"פ, וחפשתי שוב