מנחה חריבה רע

מש"כ בשם הגריי"ד שליט"א לחלק בין תרי דרבנן לחד דרבנן, מצאתי כה"ג להבא"י חאהע"ז סי' א' סוף ענף א' שכתב בסברא זו לסלק ראית הח"ש לענין מניקת, ממע"ב של יתומים, דמע"ב של יתומים הוי תרתי דרבנן ובאיסור מניקת היי רק חד דרבנן עי"ש

ועיין תומים סי' ל"ו לענין תרי ותרי באיסור דרבנן עייש"ה וכן מה שכתבתי בדף קכב ליישב קושית התוספות יבמות ל"ו ע"ב ד"ה חיזוק יעו"ש מצאתי שם בענף ז' ומשום דבכאן קילא איסורא משארי איסורין וכן על התוס' שם ד"ה ולא קתני ואיסור דכלה בלא ברכה חמור ממינקת חבורו וכמש"כ בשם המצ"א, ומכח רמב"ם זה השיג על האחרונים שכתבו להחמיר באיסור מינקת וע"ש, אבל באמת אין מהרמב"ם כל ראיה להקיל בתקנת ומינקת, דזה שכתב הרמב"ם שאין כאן עבירה, הייני עבירה שתעכב בשתית המים, דשם בעינן דוקא שיהא מנוקה מעון איסורי ביאה, אבל שאר עונות אינן מעכבות, וא"כ במינקת אין כאן איסור עבירה של ביאת איסור אבל מ"מ י"ל דבהתקנה של הולד החמירו טפי וספיקא לחומרא, וכמו שהבאתי בשם הב"מ והח"ס, והבא"י לא ראה דבריהם והקיל בחנם, – כן ראה שם בענף ט' על מש"כ התוס' בדף כ"ד דבכהן דאינו יכיל להחזירה אח"ז מקרי אינה ראוי' לאישות ואינה שותה וקשה אי נימא דנתנה בנה למינקת מותרת להנשא א"כ הוה בידו ליתן הולד למינקת ותהא מותרת לו אליבא דחכמים כיון שעבר החשש אע"כ דלא מהני זה אחר שניסת באיסור יעו"ש ושוב מדחה זאת די"ל דזה לא הוי בידו דילמא לא ישיג מינקת אחרת ובזה י"ל קושיות התיו"ט בסוטה שם דאמאי לא ס"ל לרבנן דהתם כסברת ר"א דיכול לישא אחרת משום דאפשר דזה לא מקרי בידו ודוקא יכול להחזירה אח"ז אמרו משום דזה הוי בידו וביד אשתו ומחוסר זמן אינו כמחוסר מעשה את"ד ולזה כוונתי גם אני בחידושי עיי"ש ת"ל כן במה שכתבתי ריש פרקין בשם הפ"מ דאלמנה לכ"ג משכחת לה ביבום מצאתי בבא"י שם סי' ג' ענף ב דעדיין תקשה מגרושה דהא גרושה איכא עשה דקדושים יהי' ואין עשה דוחה עשה וע"כ תירץ די"ל דמיירי בשוגג ואף דביאת שוגג חשיב אינו מנוקה מעון היינו למאן דס"ל דטעה בד"מ ולע"מ חייב. אבל למיד פטור וא"צ כפרה י"ל דמקרי מנוקה מעון וא"כ ה"נ טעה במצוה דפו"ר כמו דיבמות ל"ד ולכן ממעט מהא דאשתו הראוי' לו יעו"ש את"ד, ולפמש"כ המל"מ דגם תשובה לא מהני בזה לא מסתבר כלל לימר דלמ"ד טבד"מ ולע"מ פטור דהיינו פטור מקרבן, חשב מנוקה מעון ודו"ק, אך באמת יל"ע אם הוא במקום שאין לו אשה אחרת כי אם אלמנה לכ"ג וכו' אם נימא דעשה דפו"ר ידחה ל"ת זו ואנו צריכין לתרוצי התוס' בגיטין ובב"ת י"ג ובדומה וא"כ משכחת לה בכה"ג, ועיין בשאג"א דיני מצה ובבא"י שם סי' ב' בסעודת שבת וביוכ"פ כה"ג עיי"ש וקצרתי ועיי"ש לענין איסורי דרבנן בשוגג דא"צ כפרה כלל עי"ש ובספרו עין יצחק בזה במה שנוגע לשמעתתא דסוטה ויבמות נ"ח והדברים עתיקים וכן מצאתי בנחלת יהושע שכ' דטעה בד"מ פטור אבל איסור דאורייתא עבד ובזה מתרץ קושית הטעה"מ הידועה דאמאי בשופר של עולה לא יצא הא הוי טעה בד מ עיי'"ש ותירץ דאף דטעה בד"מ אפ"ה איסור דאירייתא עביד ע"ש, ועיין בס' בית משילם אשכנזי אודות קושיא זו, ולעיקר הקושיא ראית בשם השו"מ שהביא בשם גדול אחד שמתרץ שמשכחת לה שהראשון שנתאלמנה ממנו התנה שאם תזנה לפעמים יהי' הקדושין בטלין ולכן אם נעשית סוטה וזינתה פקעי קדושין הראשונים ואינה אלמנה לכ"ג ולכן ממעט דא"ר לאישות מקרא דכי תשטה דאם לא זינתה הוי אלמנה ע"ש וכמובן שתירץ זה תלוי במחלוקת הגאונים בביטול התנאי לאחר מיתה אם נתבטל הגט או לא והדברים עתיקים וקצרתי

מש"כ בדף לענין גרושה מיניקת, מצאתי שוב בשו"ת נוב"ת חאהע"ז סי' ל"ו שחכם אחד השיב לו מדברי רש"י דמס' סוטה והשיב שאני מדקדק בדברי רש"י למה במת כתב שהמת מניחה מעוברת ומניקה ולא כתב מלת או ובגרשה כתב שגירשה והיא מעוברת או מניקה וכו' יע"ש וכן מה שפירש בדברי ת"ק שהוא ר"מ פירש"י שתי שנים ובדברי חכמים בד"ה יכול היא להפרישו פירש רש"י עד כ"ד חודש יע"ש, ועיין באב"מ פי' י"ג סעיף ט' בשם רש"י במהד"ק עיי"ש, ועיין רש"י דתמורה דף ט"ו ע"א

מש"כ בדף צ' על הא שכתב הרמב"ם פ"ד מסוטה ובכל זמן משקים את הסוטות לטנין חה"מ אי דנין דין סוטה מצאתי במדרש רבה פ נשא שדרש והקריב אותה הכהן שאינה באה ברגל עיי"ש במפרשים הרי שאין מקריבין אותה ברגל, אמנם נזכרתי כי בתמורה (י"ד ע"ב) אמרינן כי אתא ר"ד אר"י משום רשב"י אלה תעשו לד' במועדיכם וכו' לבד מנדריכם ונדבותיכם לימד על נו"נ שקרבין בחולו של מועד ועיין בשטמ"ק שם ובהגהות המפרשים שם) ולמנחותיכם במה הכתוב מדבר וכו' הא איני מדבר אלא במנחת חוטא ובמנחת קנאות וכו' עכ"ל הרי מבואר דמקריבין מנח"ס ומשקין אותה בחוה"מ ועיין בגליון שם בשם י"מ דאתא למיסר י"ט וכו ומנחת חוטא כיון דבאין לכפרה מקרי צורך הדיוט וכו'