מנחה חריבה רסט

בפנים יול"ע, וכיו"ב שכתבתי שם מצאתי אח"ז בעמודי אור סי' פ' אות ו שכתב ליישב קושית הגרעק"א ז"ל גבי מחזיר גרושתו שאין חל על איסור סוטתו. דמשכחת לה כה"ג שזינתה תחת בעלה בנדותה דהשתא לא חל איסור סוטה על איסור נדה ולא טהרה וגירשה ונשאת לאחר ונתגרשה ממנו וכשנטהרה אח"כ חל עליו איסור סוטה ואיסור מחז"ג בבת אחת יעיוש"ה עוד ומש"כ שם בא"ז דמשכחת לה דין מחודש שהבא על א"א גמורה בעדים והתראה ויהי' הבועל נדון בחנק והיא פטורה ממיתת ב"ד יעו"ש, אך מש"כ מתחלה אליבה דב"ש שע"ז סובב קושית הגרעק"א לא דק דהא א"ל דב"ש ס"ל דאפילו באיסור ב"א א"א חע"א לפי המבואר ביבמות י"ג ע"ב ויל"ע במלא הרועים גם מש"כ שם בפשיטות דהיא אסורה להיבעל גם לעכומ"ז בנדותה וחייבת כרת עיי"ש אף שכ"כ ביע"ד דרשה"ג, מ"מ אין הדבר פשוט וכ"כ בזה במק"א והבאתי המדרש רבה בפסוק הוא אחשורוש וכן בפסיק בחצר בית הנשים ומצאתי בסוף ספר מור ואהלות שכתב בדין זה ולא הביא היע"ד ואין לפני כעת ועכ"פ איני מבואר בש"ס דיו, וראיתי אח"ז שהעיר כזה החמד"ש חאור"ח סי' י"ח על הנו"ב הנ"ל דהא הוי איסור מוסיף דהא כתב הרמב"ם דדוקא בחייבי כריתות אסורים כל הקריבות מלאו דלית משא"כ ח"ל א"כ הוי איסור מוסיף משום זה עיי"ש ומקיים שוב דבריו דכיון שאין איסור ג"ע של ח"כ יכול לחול ממילא אין איסור של קרובה חל בזה כמו הנאה של בב"ח שכ' הרמב"ם שם, וע"כ י"ל שפיר דאין איסור נדה חל כיון שכבר אסורה לבעלה עיי"ש, וי"ל עדיין לפמש"כ הנו"ב עצמו דלענין לקוברו בין רשעים גמורים חל האיסור כרת, וא"כ שוב י"ל דהוי א"מ משום איסור קורבות כיון שהאיסור כרת יש בזה וצע"ב זה ודו"ק

כן משמע לי משו"ת ברית אברהם חא"ה בענין מזכין גט לאשה שזינתה עם עכו"ם. דיש איסור נדה עם עכו"ם

מש"כ כ"פ לענין קינוי רשות אם חובה, מצאתי בילקוט פ' נשא בשם הספרי או איש אטר תעבור עליו רוח קנאה למה נאמר לפי שהוא אומר ועבר עליו רוח קנאה וקנא שעד שלא קינא לה רשות כך אף משקינא לה רשות ת"ל או איש אשר תעבור עליו רות קנאה וקינא חובה ולא רשות והעמיד את האשה לפני ה' ונקה אם משה לה ניקה ואם לא פשה לא ניקה עכ"ל הספרי, והוא נחוץ לדעת

מה שהבאתי לענין מלבין פ"ח אי מחיוב למסור נפשו על דברת הפ"י לב"מ מצאתי בהגהות הגאון רי"ש ליור"ד סי' שמ"ה שהק' על הפנ"י, אבל נעלם ממנו תוס' סוטה דידן, וכן הביאו בשם שו"ת ש"י סי' קמ"ד דב"נ אינו מצוה על הלבנת פנים דמ"מ לא הוי ש"ד ממש לחייב ב"נ עיי"ש

מש"כ והבאתי (בדף פ' ע"ב) דברי המוצל מאש וכתב דנשפכו שאני עיי"ש, עיין כה"ג בתוס' זבחים (ס"ו ע"ב) ד"ה ואלא במיצוי וכו' דאי עשה הזאה ואח"כ מיצוי אמאי מפסלה עולה בכך כיון שעושה אח"כ מיצוי מדם הנפש ואי משום דדרשינן בסוף פירקן דלעיל (דס"ה) דמו כל דמו וכיון דעבד ליה הזאה ליכא כל דמו במיצוי לא מסתבר שאם נשפך מעט מהדם שתפסל בכך וה"נ מ"ש

מש"כ בדף צ"ז בשם האה"ח. מצאתי דאתי לידי משמע עין יעקב קטן עם פירוש פתח עינים להחיד"א ס"ט זצ"ל מה שהביא בשם האה"ח פ' בחוקותי דר"י יתרץ לקושית רבה דאיהו לא מיירו אלא בעוסק לשמה ושאני דו"א דלא עסקי לשמה יע"ש וצ"ע, – כן במה שהערותי שם בדף צ"ט מדאין מעבירין על המצות. מצאתי ב"ה שם בפ"ע שהעיר' בכעין זה, אכן נעלם ממנו הגמ' דמנחות שהבאתי ובתשובה להגר"ז ליפשיץ זצ"ל הארכתי

לענין מש"כ על התוס' בדף כ"ה לב"ש דכל העומד לגבות עיין מש"כ עפ"י זה להסביר בשו"ת מהרש"ם ח"ג ס' פ"ה ומה שתמה משבועות מ"ח ע"ב דדיינא דעבד כר"א עבד וכו' ועיש"ה ודו"ק ויש להעיר על דבריו וקצרתי, ומ"מ אני לך

מש"כ בדף אא לענין אם נמצא סריס בשם העין יצחק, אתי לידי שו"ת מהרש"ם ח"ג ס' ע"ז שהביא דברי החו"י והשב"י, ודברי העין יצחק ומסיק להקל ולצרפו לסניף בעלמא ומפני חומר הענין אין רצונו שיסמוכו עד שיסכים עוד רב מובהק בתורה ויראה יע"ש וא כ למעשה צ"ע רב, וכעת נשלח מאמעריקא לפעה"ק קונטרס במעשה כזה, ולא נפניתי כעת ובפרט שא"י אם מחלוקתם לש"ש בזה

מש"כ לענין גבי יהודא ותמר מחשש דשאלה. מצאתי במדרש רבה פ משפטים פי ל' שאמרו כך יהודא בא דין תמר לפניו שתשרף והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות כיצד היו יצחק ויעקב יושבין שם וכל אחיו והיו מחפין אותו הכיר יהודא למקום ואמר וכו' עי"ש ופירשו המפרשים שלכך מחפין אותו משום שאפשר שהניחם יהודא באיזה מקום ובאה תמר ומצאתן וטוענת על יהודא יעו"ש

מש"כ בדף קכ"ה בשם הנחפה בכסף לענין סריס, מצאתי אסמכתא לזה במדרש רבה פ' משפטים סי' ל שאמר שם משל לבת מלכים ששיחקה לשרים כעס עליה המלך, אמרו לו והלא לסריס שיחקה אמר לא כעסתי אלא על שהרגילה את עצמה לשחוק ולזנות וכן שנו רבותינו שוק"ר מרגילין את האדם לערוה וכו' ועי"ש ודו"ק: