מנחה חריבה רסז

לתלמידים וצע"ק–

במש"כ בענין דא"ע מח"ח בחדא מצוה דאורייתא וחדא דרבנן אי יש בזה משום ח"ח, יע"ש בשם הקהלת יעקב והאד"ר והש"ת יע"ש שאין בידי כעת הספרים הנ"ל אך מצאתי עכשיו בחת"ס חאור"ח סי' כ"א בתשובה לחותנו הגרעק"א זצ"ל שהשיב לו מש"כ מו"ח הג' דבחד דאורייתא וחד דרבנן מודה רמב"ם כ"כ כך בחי' וז"ל אם לא נאמר דרמב"ם לא בא אלא לאפוקי ב' מצית דרבנן כגון כוסות של חופה דמייתי מ"ע אבל חד דאורייתא וחד דרבנן לא ואין בזה טעם ואולי י"ל רמב"ם לטעמי' דס"ל דכל איסור דרבנן דאורייתא נינהו וה"ה מצותיהם ומה שמקילים בדרבנן י"ל כך התנו וכו' וא"כ י"ל בתרי דרבנן התנו כן שאין קפידא שיהי' עליו למשא משא"כ כשאחד מיניהו דאורייתא כיון שהאמת הוא דמצוה דרבנן נמי דאורייתא וה"ל תרי דאורייתא אין כח בידם להתנות על אותה מצוה שיהי' דאורייתא שיעשו עמה מצוה אחרת שהרי היא ג"כ דאורייתא, אך לא ידעתי מנ"ל לרמב"ם הך תנאי בענין חבילות עכת"ד ועי' שם מש"כ על הרמב"ם דפכ"ט דשבת בסי' ע"ה חאור"ח שם, ויש להעיר עוד בזה עפ"י מה שראיתי בס' יה"ר שכתב בשם אחרוני הזמן, דלמ"ד מצ"כ אז אין מח"ח מדאורייתא, אבל למ"ד מצות אצ"כ ל"צ שיהי' לבו פנוי למצוה ונשאר רק הטעם משום שנראה כמשא ל"ה רק מדרבנן עכ"ל ולפ"ז במצות דרבנן שאין צריך כוונה ל"ש רק הטעם דמשא והוי דרבנן, וא"כ בעושה שני מצות אחד דאורייתא ואחד דרבנן, דלמצוה דאורייתא שצריך כוונה מ"מ כיון של המצוה דרבנן אין צריך כוונה אין לבו פנוי רק לדאורייתא ובזה לא שייך שוב הטעם דא"ע מח"ח, כיון שלהמצוה השניה אין צריך פנוי הלב ואפשר נמי כיון שאין צריך כוונת הלב לא שייך נמי עליו משא אך זה איני ברור, אבל עכ"פ י"ל כנ"ל, וקצרתי, אך בזה גופא אי מצ"כ היא מדאורייתא או מדרבנן כבר האריכו בזה הפמג"ד והגליא מסכת ובהגהות מהר"מ אוורבאך לט"א חגיגה, ואני מצאתי להמבי"ט בקרית ספר פ"ב משופר שכתב „ונראה דכוונת שומע ומשמיע דבעינן למ"ד מצ"כ היינו מדרבנן' משמע דבעלמא לדידיה הוי מצ"כ מדאורייתא למאן דאמר ואכ"מ בע"ז, ראיתי בתוספתא סוכה פ"ב הלכה י"ב כך היו אנשי ירושלם נוהגין וכו' נכנס לבקר חולים וכו' לולבו בידו וכו', וכתב בח"ד שם דהא קמ"ל דאע"ג דהעוסק במצוה פטור מן המצוה מ"מ היכי דאפשר למעבד תרתי ש"ד ולא אמרינן שיהא בכלל א"ע מח"ח דההיא לענין ברכות איתמר עכ"ל ודבריו כמו שהם איני מובן, ויל"ע בפנים ספרו הארוך ופשוט דמשום חביבות מצוה היו עושין כך, כן מצאתי בקרית ספר למר"ן המבי"ט ז"ל בהוספות שבסוף הספר שנדפס בשנת שי"א בויניציאה בפי"א מהל' טו"צ אחר ואין מטהרין ב' מצורעין כאחת הגיה וב"פ ע"פ גבי אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד אמרינן שא"ע מח"ח ואפשר דגבי מצות הוי דאורייתא וילפינן לה הכא מפשטי' דקרא דכתיב ביום טהרתו דמשמע טהרה דכל חד לחודי' עכ"ל ונעלם ממנו דברי תוס' סוטה ד"ח

בילקוט נשא ראיתי שמביא בשם ספרי זוטא והשביע אותה הכהן אין משביעין שתי סוטות כאחת ולא עורפין שתי עגלות ולא הורגין ב' אנשים כאחת, ולא מחליטין שנים כאחת עכ"ל, – כן אתי עכשיו לידי שו"ת מהרי"ל דיסקין זצ"ל בכתבים סי' י"ח שמפלפל בדברי הרמב"ם דפכ"ט מהל' שבת ובאות ה' שם כתב דיתכן דעיקר הקפידא שלא יעשה בכוונה לשם מצוה וכיון דקיי"ל במ"א סי' ס' דד"ס א"צ כוונה ע"כ לא חיישינן להו לחבילות מצוה ולפ"ז באחת מהן ד"ת חיישינן שוב לערבובא דידה, אבל כמה תשובות בדבר חדא דלר"מ דאוסר בשני כהנים עיין מ"א סוס"י קמ"ז ע"כ לא זה הטעם דלא שמענו דב"ד מעמידי הכהנים יצטרכו לכוון לשם מצוה דכך צ"ל לשיטתו דעל הב"ד המצווין להשקות ב' סוטות הם עושין מ"ח ועוד דא"כ נצטרך לומר דלמ"ד מאצ"כ עושין מח"ח וזו לא שמענו וכו' יעוש"ה באורך

ובהא דתנינן במכילתא דמשפטים בפסוק אשר לא יעדה דאסור לייעד שתים כאחת עיי"ש י"ל דהוא מטעם דא"ע מח"ח דיעוד מצוה הוא יותר ממ"ע דקדושין ולכך א"ע אותה בב"א, וגם א"ל דאסור ליקח שתים ביעוד ודוגמא שמצינו לענין יפ"ת, ולכך כתוב שם אם אחרת יקח לו ודו"ק

לדף י"ז לענין מזוזה צריכה שרטוט, מצאתי שם בשו"ת מהרי"ל דיסקין זצ"ל בקו"א אות קע"ו אם שרטוט צריך לשמה דא"כ תקשי איך אמר ס"ת אין עושין מזוזה הא לא נשרטט לשמה ולר"מ דאף ס"ת בעי שרטוט א"ש, עוד י"ל ששרטט לשם מזוזה ונמלך וכתב עליה ס"ת עכ"ל, הנה כזה הלא י"ל במה שאמרו בתפילין שבלו אין עושין מזוזה ופריך והא בעי שרטוט נמי י"ל דששרטט לש' מזוזה ונמלך וכתב עליה תפילין, ואולי זה מונח בדברי התוס' שם שכתבו דהומ"ל דמיירי במשורטטין אלא ש"מ דהכי גמירי לה דלא מצי לשרטט להו, וא"כ אם שרטט מקודם פסול לכתו' עלי' תפילין ועי"ש בחדושי ועי' בשו"ת משב"ז הספרדי

כן מצאתי שם אות ר"א ראיה מברכות מ"ב א' רב יודא אעסק לברי' בי רב יודא ב"ח מזה ראיה להנו"ב דאין להקפיד בשמותיהן שווין כ"א בשווים בשם אביהם עימש"כ בחדושי פ"ק דף נ"ב ע"א

מש"כ בדף קכ"א בענין כמ"ש מצאתי אח"ז בח"ש חאור"ח סי' ל"ד שכתב כיו"ב לתרץ קושית התוס' דסוכה שמסתפק דא"ה של נכרי כגון ערלה וכו' דלא שייך