מנחה חריבה רסה

הכהן דהוי כמו ענין בפני עצמו ולא מהני בכמ"ק שלא מהני שבועה מפי עצמו ויש בזה כדי לפלפל בכמ"ק, ועיין ר"ן ריש נדרים אכן עדיין ד"ז מחוסר תבלין וטעם הגון להכריע ככה ומדוע לא נאמר דכתיבתה תהוי כתשובה על אמירתו, אי כתיבה כדיבור דמי, ובדרך אגדיי יש להסביר קצת משום שהנסיון מוכיח דע"י כתב אינו עושה כ"כ התפעלות על הנפש הכותבת בעצמו, כמו ע"י אמירה בפה, וא"כ הכא דבעינן שתפעול עליה ותתרגש מכל הענין הזה וע"י אמירתה היא מזדזעת יותר מע"י כתיבה, ולכך מנעה התורה בכאן פעולת הכתיבה, אף שמהני בכמ"ק, וכמו שאמרו בספרי שם ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת וכו' ר' ישמעל אומר א"צ שהרי כבר נאמר ואמרה האשה אמן אמן אם אינה שומעת כיצד אמרה אמן אמן וכו' יע"ש שכל זה מוכיח שבעינן שתרגיש ותעיין היטב בכל התנועה הגדולה הזאת ויש להסביר עוד וקצרתי ועל הרמב"ם ז"ל יש להצריך עיון מדוע לא הביא הספרי הנ"ל דלא מהני אם נשבעת מאיליה וצ"ע, ומההיא דחליצה שהזכירו התוס' ג"כ יש לעיין דמדוע באמת אילם ואילמת שחלצו פסולה משום דר"ז וכו', הא הוי ראוי לבילה לקרות ע"י כתב, וכיון שקריאה לא מעכבי, דלבעינן דוקא קריאה, וא"כ בוודאי יהני מה שקוראין ע"י הכתב והוי ג"כ ראוי לבילה ודו"ק, וצ"ל כסברת ר"ת בתוס' דהא דמהני עדות בכתב וכתיבה כדיבור, זה גופא הוא דוקא במקום הראוי לבילה וכדר"ז, אבל בא"י לקרות לא מהני כתיבה כדיבור עיי"ש וה"נ כן ודו"ק, וכן משמע מהמנ"ח שם מ"ע שס"ה, וצ"ע עוד בד"ז אי"ה, אח"ז עיינתי בתומים סי' צ"ו וראיתי שבסברתי הקודמת כוונתי מעט לשכלו הגדול ת"ל אך משם סתירה לדברי עיין שם היטב, אח"ז ראיתי בשו"ת ברית אברהם חיור"ד סי' נ"ט שמדבר שם הרבה בענין הזה דכתיבה כדיבור בשבועה ובאות ד' שם כתב דלפי"ז פשוט דכל הספק דשבועה בכתב מהני היינו בפיקח דראוי לבילה ולא באילם והן הן דברי הרשב"א בתשובה שהובא ב"י ורמ"א אה"ע סי' צ"ו ס"ב באלמנה שנשתתקה דהעלה דאי אפשר להשביעה רק בשבועת אלמנה דקילא סגי בהשבעת קול אלה מפי אחרים ואף דא"א לענות אמן ולא העיר כלום שיועיל מפי כתב דבאמת וודאי לא מהני דלא הוי ראוי לבילה יעש"ה ומזה תימה על מה שהביא השבו"י ראיה מהא דסוטה דכ"ז דממעט אילמת מואמרה שאינה שותה, תזל דא"י לקבולה שבועה, וע"כ דשבועה בכתב מהני, ולפי מש"כ כל הספק הוא במדבר ולא באילמת, וע"כ כמש"כ התוס' שם דבאמת עיקר הטעם הכי הוא כמו"ש התומים ועוד נ"ל דאי לאו קרא כדכתיב הו"א באמת דסגי בשמיעת קול אלה מבלי אמירת אמן היכי דא"א כמש"כ הרשב"א גבי שבועת אלמנה הנ"ל ולכן יליף מקרא כדכתיב דבשבועה דאורייתא לא מהני פ זה כמ"ש הרשב"א שם דבסוטה דאיכא שמיעת קול אלה ומ"מ בעי אמירת אמן ודו"ק ועיי"ש ובסי' ע"ב שם

הדרן עלך פרק ארוסה, לא תתנשי מינן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתא

שירי מנחה

מש"כ בדף קי"ח ע"ב בענין בא"י אם פרעתיך אם פטור בלא הו"ל למידע יע"ש בעסקי אח"ז בענין פרוזבול נזכרתי מדברי השער המשפט סי' ס"ג וראיתי שם שכתב בס"ק ט' בזה"ל ויש להבין דלפ"ז (לפום שיטת הראשו' דאם הלוה מכחישו בברי אין המלוה נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבדתי) למ"ל להש"ס לטעמא דחזקה לא שביק היתרא ועביד איסורא. ות"ל כיון שהמלוה טוען ברי והלוה א"י ה"ל כא"י אם פרעתיך דחייב לשלם כיון שהחוב וודאי והפרעון ספק וגם מ"ט דמאן דפליג בש"ס אדין זה, וצ"ל כשיטת הסוברים דהא דקיי"ל א"י אם פרעתיך חייב היינו דוקא היכי דה"ל להלוה למידע, אבל היכא דלא ה"ל למידע פטור והכא לא ה"ל להלוה למידע, ועוד י"ל דכאן גרע טפי שרגלים לדבר שלא היה לו פרוזבול דמה שטען שאבדו טענה גרועה היא דכיון דהפרוזבול לגוביינא קאי מיזהיר זהיר בה כדאיתא פ' המקבל דף ק"י ובכה"ג אף בא"י אם פרעתיך פטור כיון דרגלים לדבר שהמלוה משקר כמ"ש בחידושי הרשב"א גיטין דע"ח גבי הכא בשני כיתי עדים עסקינן, ובתוס' סוטה דף כ"ה ע"ב ע"ש עכ"ל וכוונתו העמוקה לכל מה שנתבאר בדברינו ת"ל, וחידוש על בעל נח"י שהבאתי בפנים שלא הזכירו בזה, ובעיקר קושית השעה"מ בזכרוני שכנשאלתי בזה מחכם אחד בק"ק וואלקאוויסק בימי בחרותו תרצתי בפשיטות דכל טעמא שא"י אם פר עתך חייב משום דמוקמינן על חזקת חיוב הוודאי וא"כ ה"נ נעמידנו על חזקת פטור ולא נעשה מעשה הפרוזבול להוציא וז"פ, וכעת עיינתי בנח"י סי' ס"ז וראיתי שהביא קושיא זו בשם השע"מ ותירוץ כנ"ל דכל הטוען דבר מחודש עליו להביא ראיה משום דאוקי אחזקה דלא נעשה זה וז"פ את"ד וכן הרגיש שם לומר גבי פרוזבול דר"נ לשיטתו דסגי בשני דיינים לפרוזבול ע"כ הוי בידו משא"כ אי הלכה כר"ש דבעינן תלתא א"כ לא הוי בידו משום מי יימר כמבואר בקדושין ובתוס' סוטה כ"ה ע"ב וכו' עיי"ש ועיין בחידושי שם על התוס' ותלמוד לכאן וקצרתי, ומשום שראיתי בפה לאברכי' מתלבשי' בטליתו' שאינה שלהם ובנוצות זרות ע"כ הבאתי הכל בשמם למען שיהי' ש"ד בקבר וימליצו טוב בעדי, וכן ראיתי אח"ז באמרי בינה חו"מ דיני טו"נ סי' ד' שהביא דברי התומים שהבאתי ומדחה דבריו ע"ד שדרכתי בה ת"ל יעוש"ה וכן מתרץ הקושיא הנ"ל גבי