מנחה חריבה רסד

הגדיל הקטן, דאיני מובן דע"י קינוי שקינא לה ב"ד בקטנותו וודאי איני משקה אותה בגדלותו ומשום דאין אישות לקטן וצ"ע עכ"ל כבר דברתי מזה לעיל במשנה דף כ"ד, אמנם עיקר הקינוי שתהני על לאחר גדלותו, בוודאי מהני לפמש"כ לעיל, וכעת מצאתי בשו"ת הרי"מ חלק אהע"ז סי' כ"ו שמדבר בארוכה בענין דקינו קטן מהני ועל ראיית השואל מהתוספתא שלפנינו עיי"ש וגם כתב שם דכשם שאימעיט קטן מאיש כן אימעוטו חו"ש שאינם ב"ד, שנסתפקית בזה לעיל בחדושי ואף אם היא נאסרת אינה שותה עיי"ש גם כתב די"ל דר"י דתוס' היינו ריבר"י דנדה דקטן מן ט' ועד י"ג שהביא ב"ש כשעודן בו אחר י"ג הוי גדול למפרע, והפי' הפשוט (בתוספתא) בקטן הבא על יבמתו יעוש"ה, כן אח"ז ראיתי בעין יצחק סי' ע"ט אות נ"ה שהעיר כהק"א הנ"ל דלמה משקה אותה הבעל אח"כ דהא בעינן שתהי' ראוי' לשתיה בעת הקינוי, א"ו דזה לא מיקרי א"ר לשתיה דזה לא הוי מחוסר מעשה דמחוסר הבאה לא הוי מחוסר מעשה עיי"ש, ונעלם ממנו טהרת הלשון התוספתא דגם על חרש ונתפקח קאמר ר"י דמשקין אותה אח"כ, ולא הועיל בתירוצי כלום, ועכצ"ל כמוש"כ, ועיי"ש עוד מה שהעיר דהאיך יקבלו עידות קו"ס בפני ח"ש וקטן או קטנה הא הוי כשלא בפניהם יעו"ש מש"כ, בשם הברית אברהם סי' צ"ד, ואפשר לומר דב"ד בעצמם ראו כל זה הקו"ס וכדומה ולא בעינן קבלת עדות וי"ל בזה כי אין ברור לי עוד ד"ז

שם בתוס' ד"ה איש וכו' לא צריך קרא וכו' לאו ממש דאורייתא וכו' אגב אורחא קמ"ל דעוע"ד צריכה התרא' וכו' עכ"ל עיין לעיל כ"ה ע"א דיש לדחות מכאן דלית לה אימתא דבעל עיי"ש, ועיין בקרן אורה כאן, ובמש"כ לעיל בחדושי כ"פ בדף י"ז ובשירי מנחה לעינן היכי שכתב לה הוי מדאורייתא, ומהתוס' גיטין (מ"ז ע"ב) שהבאתי שם ואין להאריך עוד ובשו"ת עין יצחק סי' ע"ט באריכות, ומצאתי בקרית ספר הל' אישות שכתב מפורש היכי דכתב לה הוי מדאורייתא כשאר חוב בעלמא עיי"ש וז"פ

ולענין מש"כ לעיל בענין קטן בשם המ"ל גבי קטן כיון שמקפיד הבעל עי"ש הנה דייקתי עתה לשון הזהב שהוסיף הרמ"א על דברי המחבר בסי' קע"ח ס"ב שכתב והעתיק המחבר והוא שיהא גדול, אבל אם אמר לה אל תסתרי עם פלוני והגיה הרמ"א והוסיף תיבת „והוא” קטן וכו', ומאי היה חסר בשלחן המלך והערוך, אם כתוב אל תסתרי עם פלוני קטן ע"כ יש מזה ללמוד בכוונת בעל המפה שעלה להגיה על השלחן מלת „והוא” היינו שאם אמר לה סתם אל תסתרי עם פלוני, ונתוודע שהוא קטן, אז לא הוי קינוי, אבל אם אמר לה בהדיא אל תסתרי עם פלוני קטן שמקפיד מפורש עליו אפשר דהוי קינוי, ול"ד לבהמה דשאני ולא ראי זה כראי זה כמובן, והרי דעת הרמב"ם שיותר מב"ט הוי קינוי, וי"ל ולא באתי אלא לעורר על שינוי הלשון אך ברמב"ם שם פ"א דין ו' כתב כן בזה"ל לא תסתרי (עם כצ"ל) איש פלוני „והיה” קטן פחות מב"ט וכו' עיי"ש וכז"פ, עוד כתב בק"א שם ולכולהו שיטתי בקטן יותר מב"ט דלרמב"ם ז"ל שותה ע"י ולדעת התוס' ז"ל נאסרת ע"י להבעל יש להסתפק אם נאסרה גם לו להבועל ואע"ג דקטן הוא וכשוגג דמי עכ"ל, ועיין בפ"ת סי' (קע"ח ס"ק ל"ב) שהביא ספק זה בשם רב גדול אחד אי אסורה לו כשיגדיל משום אחד לבועל עיי"ש כל צדדי הספק וטעמי האיסור ופשיטא ליה אח"כ בנד"ז פשוט דאסורה וה"ה בזינתה עם חו"ש ועיין בשו"ת בית יעקב ס' ג', וביד המלך פ"ד מהל' אי"ב בד"ה ונתתי וכו' מבאר מן הסברא דכיון דנתפעל עכ"פ ע"י ביאת הקטן עונש האשה ואיסורה על בעלה, ממילא נתפעל ע"י ביאה זו האיסור גם על הקטן הבועל וחל עליו כשיגדיל עיי"ש שמאריך כדרכו ועיין בית הלוי ח"ש סי' מ'

בתוס' ד"ה רב אשי וכו' תימה מה לר"י מ"ש הכא דממעט וכו' וגבי ערכין דכתיב והעמיד והעריך לא ממעט אלא גוסס וכו' עי"ש מה שתירצו ואף שעדיין יקשה א"כ דלא בעינן העמדה ממש מדוע ממעט גוסס, יש להסביר דכיון שיכול להעמידי ע"י אחר כמו חיגר ובן חודש הוי שפיר בכלל העמדה, אבל גוסס דגם ע"י אחרים אי אפשר וגם אין דרך להעמידו, ומשו"ה שפיר ממעטינן גוסס, ועיין בפנים יפות על התורה פ' בחוקת שנעלם ממנו דברי התוס' אלו עיי"ש

שם ע"ב כשם שאילמת לא היתה שותה דכתיב ואמרה האשה, וכו' בהשקפה הראשונה מוקשה לכל יודע ספר ומחלוקת המחברים בענין שביעה בכתב עיין שו"ת רעק"א ז"ל סי' ל"א, דא"כ מצית אמרה השבועה ע"י כתב וכן מהתוס' ז"ל הכא שכתבו דאפי' למ"ד לא בעינן קרא כדכתיב מודה דאילמת אינה שותה משום דלא מצית לקבולו שבועה יע"ש והא יכולה לקבל ע"י כתב ושו"ר שכבר טרחו בזה ראש המדברים בע"ז השב יעקב והשבו"י והתומים (הובא כאן בתו"ה) ועיין מנ"ח מ"ע שס"ה שהעיר בזה על התוס' הנ"ל, מיהו באמת דברי התוס' טעמא בעי ויל"ע בתומים שם, והיה אפשר לומר דאף אי נימא דכתיבה כדיבור ומהני על עצמה השביעה בכתב, מ"מ לא הוי קבלת השבועה ע"י דיבור עפ"י דיבורי של כהן, אלא כמו שנשבעת ע"י עצמה ובסוטה קיי"ל בספרי פ' נשא סי' נ"ט ובילקוט שם דדרשינן מהפסוק והשביע אותה הכהן הכהן משביעה ואין נשבעת מאיליה שהיה בדין וכו' ת"ל והשביע אותה הכהן הכהן משביעה ואינה נשבעת מאליה עכ"ל הספרי וא"כ ני"ל לומר בכה"ג דכותבת הוי כמו שקופצת ונשבעה ולא סלקא ענינה על דיבורו של