מנחה חריבה רסג

שם ת"ר איש מאי ת"ל וכו' לרבות וכו' ואשת שעמום וכו' עיין לעיל דף כ"ד ע"א העיר בס' מנ"ק דבכל דוכתי דקתני שוטה לא נזכר ענין שעמום ביחוד ואולי היא בכלל הפתאים ביותר שהובא בחו"מ פי' ל"ה ס' י' עיי"ש, נ"ב נעלם ממני לרגע גמ' דב"מ פ' ע"א המוכר שפחה לחבירו שפחה זו סוטה היא משועממת היא, ופרש"י משוגעת, ועיין בתוספתא דכתובות פ"ז הל' ט' ג"כ כה"ג ובחסדי דוד שם, ובלשון המד"ר פ' נשא אמר שתה כוס ד' יצא לדעתו נשתעממו כל הכליות עיי"ש במ"כ ועץ יוסף, ולעיל כ"ד ע"ב פרש"י שעמום לקוי בתמהון לב, עכ"ל, והיותר פלא שכל עיקר ברייתא זו נעלם מהתפארת ישראל משנה זו אות כ"ג שכתב בזה"ל ונ"ל דדוקא דנשתטה דהיינו שלא מחמת חולי, אבל דנטרפה דעתו דהיינו מחמת חולי (כנדה י"ג) אפשר דאין ב"ד מקנאין לה דממתין עד שיתרפאו ויקנא הוא בעצמו ותשתה, רק די"ל דדמי לחבוש בב"א שאין ממתינין עכ"ל ולפי פרש"י דשעמום היא לקוי התמהון לב, דוודאי יש לזה רפואה ואפ"ה אין ממתינין, וזה הוא גופא הא דקמ"ל בברייתא זו דתני בה אשת שעמום, משא"כ דלא קתני בשאר מקומות, וכמו שהעיר המנ"ק הנ"ל, הנ"ל, לאפוקי מסברת התפא' ישראל, וכן בב"מ שם קמ"ל בזה דהוי מום אף שאפשר דתתרפא במהרה, ואף דמה שדחה התפארת מהיה חבוש בב"א, י"ל קצת דבאמת יש לחקור באיזה בית האסורין ין מיירי אי של ישראל או של עכו"ם וכדמחלק בפסחים פ"ח מ"ו פיי"ש בש"ס, וא"כ י"ל דה"נ מיירי בב"א של עכו"מ דאע"פ שהבטיחוהו שמא לא יוציאו, וא"כ א"א להמתין, אבל בב"א של ישראל, אפשר דאין ה"נ דאין מקנאין לפי סברת התפא' אבל לפמש"כ א"ש ולא שנא וב"כ וב"כ מקנאין, ובספרי פ' נשא לא תני אלא אשת חרש ואשת שעמום עיי"ש

שם במאי קמפלגי רבנן סברי בעינן וקינא והביא ור"י סבר לא בעינן וקינא והביא ע"כ יש להתבונן אי אמרינן דטעמא דב"ד מקנאין לה הוא מטעם שליחות וכפשט' דברי רש"י לעיל כ"ה ע"א, וא"כ מדוע לא יקרא זה וקינא והביא, וכי אם יקנא לה ע"י שליח לא יכול להשקותה, מה"ט הא כיון ששא"כ כמותו מקרי כמו הוא בעצמו עשה זה, ועיין במה שהארכתי הרבה בזה לעיל דף כ"ה בדברי הנו"ב ז"ל, אבל עכ"פ גבי ב"ד ריבתה תורה דמהני שליחותם, וא"כ מדוע לא יקרא על זה וקינא והביא ?, וכמו שכל פעול' שע"י שליח מתיחס אליו כידוע בלשון תורה ובלשון בנ"א, ועיין בתוס' גיטין (מ"ז ע"ב) ד"ה בצרן וכו' אבל הבעלים קורין דיכולים לומר הנה הבאתי דשלוחו של אדם כמותו וכו' אפ"ה איני קורא דבעינן לקוחה וכל הבאה באחד וכו' יעו"ש היטב ובתוס' בב"ת שם פ"א ע"א, ולפ"ז צריך לומר דאף לדעת האחרונים דמהני קיני ע"י שליח, עדיין אין מזה תועלת לענין השקאה, דהלא בעינן וקינא והביא באחד ולא שיהי' הקינוי' ע"י אחר ואפילו ע"י שליח ויל"ע, ועפ"ז יש לדחוק קצת גם כאן בשמעתין ודו"ק, גם יש להאריך בענין החקירה שחקרו אם השליחות חל רק על הפעולה כמו שעושה המשלח, או שנעשה ממש כגופו של המשלח והארכתי בזה בחידושו לב"מ צ"ו ועיין אבני מילואים סי' ל"ה בשם הריב"ש סי' פ"ג בענין זה דו"ק שם, ויש לפרש דבזה פליגי רבנן ור"י דרבנן ס"ל דבעינן וקינא והביא והתיחסות השליחות הוא רק כמו שעשה המשלח, אבל לא בגוף אחד ולכך לא מהני, ור"י ס"ל דלא בעינן וקינא וכו' ומשום דלא בעינן בגוף אחד אלא דפעולתו ג"כ מהני ודו"ק, או שס"ל דבאמת הוי כאילו גוף המשלח עשה זה ושפיר יכול להשקותה אח"כ, ובזה יתיישב קצת לשון פה"מ לרמב"ם התמוה מאד שכתב דרבי יוסי אומר כל מי שיקנא ישקנה לפי שנאמר וקינא והביא עיי"ש וראיתי בש"ס ווילנא שהגיהו קצת ועדיין איני מובן כלל ומה הועילו בתקונם והגהתם

ולפמש"כ י"ל כוונתו דר"י אומר כל מי שיקנא – פירש אף השליח – ג"כ „ישקנה” הבעל לפי שנאמר וקינא והביא פירש וקינא והביא מ"מ יהי' המקנא מי שיהיה אף ע"י השליח חשוב כאילו הוא קינא ופירש בכוונת הגמ' שאמרו ר"י סבר לא בעינן וכו' היינו דלא בעינן וקינא והביא הבעל, אלא ע"י שליח נמי מהני וקרינן ביה וקינא והביא ודו"ק ויודע אני שעדיין הדוחק מפולש בעין אלא שטוב קצת מלא כלום, ופלא שלא הרגישו בו המפרשים ועוד יש להעיר דלשיטת הנו"ב דהוי מילי ומילי לא מימסרן לשליח א"כ לשיטת המהרי"ט דמילי אפילו לחד שליח לא מצי משווי, א"כ האיך הב"ד נעשים שלוחים הלא הוי מילי בעלמא, וא"ל כמש"כ שם דשליחות ב"ד אלימי, אבל שליחות דידהו לא, ואפשר עוד לומר דהב"ד הם שלוחי דרחמנא וכמו כהנים ולכך מהני, ובזה א"ש נמי לעיין שליחות לחו"ש דמקנאין לנשותיהן

עיין בקרן אורה כאן שהביא התוספתא דר"י דקאמר אף להשקותה לאו דוקא לכשיצא בעלה מבית האסורים אלא גם אם נתפקח החרש יש קנה עיי"ש וכבר דברתי מזה לעיל ב"ה שהבאתי בעצמי התוספתא הנ"ל, אך מה שכתב דשמעינן מינה אע"ג דבשעת קו"ס לא היתה ראוי' לשתיה אפ"ה כי הדר חזי כגון שנתפקח החרש ישקנה וכו' יע"ש לענ"ד י"ל כיון דלר"י לכתחילה רבתה התורה דמהני קינוי הב"ד שהם בשליחותם של הבעל להשקותה אח"כ וא"כ בשעת הקינוי היה על זה האופן שישקינה אח"ז וגזה"כ הוא דמהני, אבל אם הוא בעצמו יקנא בוודאי דלא מהני בכל אופן אם א"ר לשתיה בשעת הקינוי, ודו"ק, וממילא אתי שפיר נמי מהי שהעיר על התוספתא דתני נמי התם