מנחה חריבה רסא

בספרי פ' נשא מרבי לה בזה"ל ואת כי שטית אין לי אלא כדרכה שלכד"ר מניין ת"ל וכי נטמאת עיי"ש סי' ס"ב, ועיי"ש בהתוה"מ, מבאר שם גם בהא דמרבי מויתן איש בך את שכבתו להביא את הסרים דלשון שכיבה מציין שכיבה שא"ר להוליד ובזה מיישב קושית השער אפרים הנז"ל, ומשום דבהשקאה משביע ויתן וכו' שכבתו שכולל שכיבת הסרים ולהכי לא אמר ביבמות דש"ז דכתיב גבי סוטה ממעט אב"מ וא שבסוטה משביע גם על הסריס ואב"מ נמי נכלל במש"כ את שכבתו ומביא גם מנדה מ"ג יעו"ש גם בזה אינו מביא באר היטב מאי דאמר שמואל לעיל דמד"ת ושכב איש אותה ש"ז אמ"ר והאי לאו בר הכי הוא קמ"ל וע"ז פריך הגמ' ואלא ש"ז ל"ל וכו' ומשני דקאי על דרך איברים, א"כ קושיתו מבואר בגמ' ועיין מש"כ לעיל ע"ד

עיין במ"ל פ"ד מהל' סוטה דין כ"ד דלפי"ז דאשמיענן דבעינן שיהי' הקינוי בדבר האוסרה, נ"ל דה"ה אם אמר לה אל תסתרי עם פלוני שמא יאנוס אותך דלא חשיב קינוי, ואם נסתרה אינה אסורה ואע"ג דקרא דש"ז לא כתיב גבי קינוי אלא גבי טומאה, מ"מ ע"כ לומר דלקינוי איצטריך דגבי טומאה למאי איצטריך את"ד ויל"ע לפ"ז בכהן שקינא לאשתו כך אם נאסרת כיון שנאסרת לו באונס ועיין לעיל אשת כהן שותה ומאי דפריך שם עיי"ש ודו"ק די"ל דקינא לה באופן זה, אך י"ל דאין קינוי אלא שלא תמעל מעל דהיינו זנות מזיד דמועלה בו משא"כ באונס דרק מכח קדושתו הוא אין כאן מעילה, ויש לסמוך לזה מלשון התוס' קדושין נ"ג ע"ב ד"ה אף וכו' וראיה דמעילה הוי במזיד דכתי' גבי סוטה גבי איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל והתם ע"כ במזיד קאמר דוודאי כשמזנה מזידה היא וכו' עיי"ש וי"ל וקצרתי: שם ושאינו איש וכו' אר"פ למעוטי בהמה וכו', היטב אשר פירש בזה בתפארת ישראל בפירושו למשנה זו אות כ"א דלהכי לא נקט ומבהמה, היינו אליבא דר' יוסי (בכלאים פ"ח מ"ת) דקאמר דאדני שדה מטמא באוהל כאדם והיינו לפי הירושל' שם בר נש דטור והוא מין קוף גדיל בקומת אדם ולהכי איצטריך הכי לאפוקי דאע"ג דלר"י איני בהמה אעפ"כ איני איש, עכ"ל, וכה"ג כתב הגאון יעב"ץ זצ"ל בלחם שמים למס' ביכורים ליישב המשנה דביכורים פ"ב מ"ו דתנן דם מהלכי שתים והצריך עיון התויו"ט דמדוע לא תני דם האדם עכ"ל יעו"ש ותירץ הוא ז"ל דמתניתין אתיא כר"י דנימוקו עמו דס"ל בשלהי כלאים אדני השדה מטמאות באהל כאדם, אע"ג דלאו אדם נינהו וה"ה לענין דמן שמכשיר עכ"ל וממשנה דכלאים שם משמע דאדני השדה איני קוף, דהרי שם במשנה ו' קחשיב עוד הפיל והקוף מין חיה, ומצאתי כתיב אצלי בגליון משניות שלי על משנה זו יל"ע מאדני השדה דלעיל, ועיין במס' ידים לענין נט"י ואו"ח סי' קנ"ט ולענין שחיטה ס' ו' ובבה"ט ובפ"ת ובח' הגרע"א שם ובסוף מס' מעילה, ולענין עירובין וקצרתי עכ"ל, ועל דברי היעב"ץ הנ"ל ג"כ יש לעיין ואכמ"ל בזה

דף כ"ז ע"א אמר שמואל ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה וכו' ור' יוחנן אמר ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה וכו' ופרש"י ז"ל בד"ה שזו וכו' ולטיפה פסולה ל"ח דרוב בעילות אחר הבעל ומבעלה נתעברה עכ"ל והנה בפשטות אינני מבין כיון שכאן אמרינן דהאי דומה ובת דומה בא"א קאמרי וא"כ מדוע פרש"י לעיל דזו באה מטיפה פסולה שמא מעכו"ם או ממזר הא בכל א"א הולד ממזר (ועיין בהגהות הגאון יעב"ץ על התוס' יעו"ש), וכיון דלא ס"ל רוב בעילות אחר הבעל ? שוב עיינתי בק"א ומצאתי שם שהעיר בזה וע"כ קצרתי כן מצאתי אח"ז בח"ס חא"ה סי' ח' שהעיר בשמעתא זו ובקושית הב"ח מגיטין פ"ט ע"א עיי"ש וקצרתי אך אמרתי לרשום קצת במה שעלה במחשבתי לומר בטעמא דשמואל דלא ס"ל כר"י דלטיפה פסולה לא חיישינן משום דרוב וכו', ומתחילה חשבתי לומר עפ"י מאי דאמרינן בבכורות כ' ע"א רבינא אמר אפי' תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי במעשה אבל ברובא דתלי במעשה לא יע"ש וא"כ י"ל דשמואל נמי הכי ס"ל ואף שהתוס' שם ד"ה רבינא כתבו דהא דלא משני הכי בריש פ"ב דיבמות וכו' וי"ל דתשמיש דאדם לא חשיב תלי במעשה כמו וכו' יע"ש, וכ"כ ביבמות שם י"ל דשמואל לא ס"ל האי סברא ולכן לי"ל האי רובא דרוב בעילות וכו', אכן חשבתי דרכי ואמרתי דלזה ליתא דמלבד שדברי התוס' ז"ל מתנגדים לזה ואפושי פליגתא לא מפשינן אך מדברי התוס' יבמות קי"ט ע"א ד"ה ר"מ דרבא ל"ל כרבינא יע"ש אבל לאי נמי שם אין ראיה דפליג רבא על רבינא וכן כתב בשו"ת שיבת ציון ס' כ"ט דפליגי בזה, ועוד בנ"ד ל"ל הכי דהא גם המיעוט הוי מיעוט דתלי במעשה, כיון דמעשה אירע בכאן עכ"פ ובין אי אזלינן בתר רובא ובין אחר מיעוטא נעשה כאן מעשה ובכה"ג לא הוי חסרון ברובא מהאי טעמא ודו"ק כי קצרתי, ועיין בשו"ת רעק"א סי' קס"ב ו"ה ובזה אי הא דלא אזלינן בהר רובא ברובא דתליא במעשה אי הוי דרבנן או מדאורייתא ואכמ"ל ומש"כ בגליון שם לעיין עוד בשו"ת שיבת ציון סי' כ"ט עיי"ש וכן משמע מלשון הרשב"א בחידושיו לחולין (ט' ע"א) שהובא ברע"א שם דז"ל דרוב פעמים רובין של סימנים נשחטו, אבל באיסור דרובא דתלי במעשה „ומיעוטא דלא תלי במעשה” הוא ובכי הא לא אזלינן בתר רובא מש"ה אוקמי רבנן וכו' עיי"ש מבואר דדוקא היכי „דמיעוטא לא תלי במעשה” לא אזלינן בתר רובא וע"כ נראה לי בהסבר דברי שמואל כן, והוא משום, דידוע דברי הכרו"פ סי' ס"ג דבשני