מנחה חריבה רס

הרי שרוח לא נקראת אשה וי"ל כמובן וז"פ, גם י"ל בזה דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, כדאמרינן בעלמא, כן יש להעיר לדעת מהרמ"ל דא"כ מאי הקשו התוס' דלרבא מתניתין למעוטי מאי הא י"ל למעוטי רוח ושד, אבל זה לא מידי דמתניתין ל"ל הכי דקאי על קינו הבעל וזה א"א שהבעל יקנא אותה מרוח ושד דזה אינה בידם וא"א לעדים לידע כלל מזה ומש"ה לא מקמו נמי הגמרא דש"ז למעוטי ש"ז דרו"ש אלא כנ"ל וז"פ וא"ר להאריך בזה

שם פרט לשקינא לה שלכ"ד וכו' ובעל הא קא קפיד, קמ"ל ופרש"י אל תסתרי עמו להבעל שלכד"ר עכ"ל, ובהמאירי לא פירש כן אלא שקינא לה סתם ובא עליה שלכ"ד וכו' וכו' הא לא בא אלא למעט את הנשיקה שאינה אלא מגע בעלמא כנגיעת שאר אברים וכל שקינא לה סתם ובא עליה זה דרך איברים אע"פ ששותה מצד הסתירה מ"מ אין המים בודקין אותה וע"ז נאמר ש"ז כלומר שבביאת אברים אין המי' בודקין אותה שאין זה אלא פריצותא בעלמא ולא אסרה תורה את האשה על בעלה בכך וה"ה לביאת אונס ושגגה את"ד ודבריו צע"ג אצלי בפירוש השמעתתא דקאמר קמ"ל ועכ"פ י"ל דלרש"י דמיירי שאמר לה בהדיא אל תסתרי עמו להבעל שלכ"ד וכו', דבכה"ג אינה שותת כלל ולדברי המאירי שקינא לה סתם בכה"ג שותת אלא שאין המים בודקין וצ"ע, שו"ר שדבריו מבוארין ברמב"ם פ"ג מהל' סוטה דין כ"ד ועיין במנ"ל שם שעמד על דבריו והביא דברי התוס' ביבמות בזה יעו"ש ויש להאריך עוד בזה בכמה הערות וקצרתי

גם יש להעיר דמתבאר משמעתין מפורש דבסוטה גם בשלא כד"ר מיירי קרא ואסורה לבעלה, וא"כ יש להעיר מגמ' דמעילה י"ח ע"ב דמבואר שם בגמ' ורש"י ותוס' ד"ה ואומר וכו' ובד"ה יכול דבסוטה הוי נהנית ולא פגם יעוש"ה, והא כיון דבסוטה מיירי נמי בשלכד"ר ומבואר הוא בכמ"ק דבשלכ"ד אינה נהנית כלל ויש לה צער, ועיין קדושין ויומא וסנהדרין ובשעה"מ סוף פ"א מהל' אישות ודו"ק וא"כ בסוטה נמי הוי לא נהנית ולא פגם ויל"ע בזה, וכיוב"ז כתבו בתוס' קדושין נ"ג ע"ב ד"ה אף להביא ראיה דתמעול מעל הוי במזיד דכתיב גבי סוטה גבי איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל והתם ע"כ במזיד קאמר דודאי כשמזנה מזידה היא וכו' עיי"ש ועיין בשו"ת מהרי"ק שורש

ומה שהקשה הק"א דמכאן ק"ק לדברי הרמב"ם שכ' דעל קריבת של עריות עובר בלאו דלא תקרבו וכי' יעו"ש כבר קדמו בזה הזוהר הרקיע שחיזק בזה סברת הרמב"ן והובא במג"א לספר המצות מל"ת שנ"ג יעו"ש שמדחה זה עם פרש"י דהכא כמו שמתרץ נמי הק"א ואכמ"ל בזה כן הקשה הק"א על דברת המהרש"א שכתב דלענין שפחה חרופה אין חילוק בין כדרכה לשלכ"ד דזה נגד שמעתא דכריתות עיי"ש, עיין גם להרש"ש והגהות בעל מצפה אותן עיי"ש, בשם הרשב"א, – ועיין בת"ה מה שמיישב הערת הק"א על התוס' גבי קטן יעו"ש ע"פ דברי התורה ומצוה דממעט קטן משום דכתיב ש"ז וכו' יעו"ש כבר הבאתי ב"ה לעיל דברי התו"ה והקשיתי עליו מסוגיאן דכאן גבי שחוף דקאמר שמואל איפכא דליכא למדרש הכי וכנ"ל וחידוש על הת"ה שלא הרגיש בזה, וערבך ערבא צריך, כן מה שהביא הת"ה לעיל בד"ה אבל בשם הבנין יחזקאל במאנס בתולה שהיא אחות אשתו דולו תהי' לאשה חל עליו בעת העינוי וממילא באחות אשתו לא חל עליו כלל ואח"כ כשמתה אשתו אינו מחויב לישאנה ע"ש והעיר עליו מכאן דונטמאה לבועל וכו' וה"נ תחול המצוה עליו אחר כן אם אין דיחוי אלל מצות יע"ש, והנה ל"ד לכאן אף כי עוכל' לדנא, דהתם מחמת האיסור נפקע מהמצוה והחיוב דקום ועשה אבל הכא ה„איסור” אינו חל מפני האיסור הקדום, אבל כי מצא מקום שפיר חייל וז"פ לחלק בין חיוב לשלילה אלא שבאמת גם שם תלי בדין זה דדיחוי אצל מצות עיין במנ"ח מצות אנוסה בזה, והוא ירושלמי ערוך פ"ב דכתובות היה נשוי את אחותה כבר נפטר מתה כבר נפטר ופי' דאע"פ שמתה אשתו אח"כ אעפ"כ פטור מלכונסה ועיין עמק יהושע סי' כ"ב ואכמ"ל בזה, ומה שהעיר שם בן המחבר על שיטת ר"ת כאן בתוס' שאנ"ץ, ועיין בהגהות היעב"ץ כאן ובשו"ע שלו וט"ס כאן בתוס' שאנן וצ"ל כמו שאיתא בתוס' הרא"ש דמכאן מביא ר"ת ראיה דגוי אוסר אשת ישראל בביאתו ומעשה היה לפניו וכו' עיי"ש

ובמאי דממעטינן קטן מאיש, יש לספק אם גם חרש ושוטה דינא הכי ואם הם אוסרים אשה על בעלה ועיין בשו"ת מהרי"ל ובאמרי בינה חאור"ח שפשיטא ליה ששוטה שבא על א"א הולד ממזר כמו שהבאתי כ"פ ובכמ"ק ממעטינן מאיש גם חו"ש, ועיין בירושלמי תרומות ריש פ"א על הפסוק מכל איש אשר ידבנו לבו, הובא בתוס' חולין (י"ג ע"א) והמנ"ח במ"ע שס"ה לא נתעורר בזה ויל"ע וקצרתי גם אם לא כן, הוה יכול לומר דשאיני איש למעיטי שוטה דלא מקרי איש, גם יש לעיין באנדריגנוס וכחו שממעטינן אשת אנדרוגונוס שאינה שותה משום שאינו איש, כנ"ל ושאינו איש למעוטי אנדריגנום ועיין וה"נ י"ל בסוף שו"ת רמ"ע מפאנו בפירושו לפר' אנדריגנוס דנשוא ולא נושא יעו"ש מ"ג, וברמב"ם סוף הל' א"ב ובש"ע סי' כ"ב ולמיעוט בקיאותי לא אדע כעת דבר ברור ומצאתי במנ"ח מ"ע ל"ה שכתב ואנדריגנוס לדעת הסוברים דהוא זכר וודאי חייב על א"א, אבל להר"מ דהו"ל ספק א"א דלמא הוא אשה עכ"ל

ובהא דא"ל רבא שלכד"ר משכבי אשה כתוב וכו',