מנחה חריבה כו

ב') ד"ה וכי אמרנו לגבי בועל נמי טומאה כתיב בה כעריות והיא וצרתה פטורים מן החליצה וכו' ולחד תירוצא שם לגבי בועל לא אמרינן טומאה כתיב כעריות כיון דנכתב רק עשה וחולצת ולא מתיבמת ע"כ. גם בזה נעלם ממנו כל אריכת הדברים שנאמרו בזה מהתנא בעל משל"מ ז"ל בפ"ו מהל' יבום ד"ה ונסתפקתי ולהלן שם יע"ש וינעם. ועיין בשירי קרבן ירושלמי כאן ד"ה יכול כשם וכו' עיי"ש

שם תוס' ד"ה אשת כהן שנאנסה וכו' אבל יש לתמוה אמאי לא פריך הכא ישראל שנשא כשירה ונעשה פ"ד ויש לו אח כשר דדמי למתניתין מאי הוי ליה לתרוצי. ע"כ ורשמו הגרי"ב והגרעק"א ז"ל שהתוס' יבמות פ"ד ע"ב ד"ה שייר כתבו ישוב לזה. וז"ל התוס' שם אפילו נפצע לאחר שנשאה לא מתסרא בהכי ליבם שאין פ"ד ולא אמרינן במותר לה נאסרה וכו' דלא שייך אלא כשנעשה באשה שום מעשה דנאסרה בכך לבעל כגון סוטה ומחזיר גרושתו דפ"ק ע"כ ועיין ירושלמי כאן בהלכה ב' דקאמר לתרומה מצינו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת בתרומה וכו' לא מצינו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת לאכל בתרומה ועיין בשירי קרבן שהקשה והרי אשת פ"ד וכרות שפכה לאחר שנבעלה בכשרות שאסורה לביתה ומותרת בתרומה כדתנן בפ' הערל. וי"ל דה"ק לא מצינו שאסורה לביתה מחמת פסיל שיש בה ומותרת בתרומה ובהכי ניחא הא דכתבו התוס' בפרקין ד"ו ע"א ד"ה אשת כהן וכו' אבל יש לתמוה וכו' ע"ש שלא תירצו כלום ולפמ"ש ה"ק רבא התם אם נאסרה מחמת פסול שיש בה במותר לה באסור לה כ"ש דתהני לה לפסול שבא לאסרה ע"כ ונעלם ממנו התוס' יבמות הנ"ל שכך כתבו. ומסיק שם בירושלמי אמר רבי אבין איתאמרת אחת לבעל ואחת לבועל ואחת ליבם אמר ר' יוסי בי רבי בון מתניתא אמרה כן ואם מת חולצת ולא מתיבמת ע"כ מבואר מהירושלמי שאף דקאי ונטמאה ליבם והוי טומאה גם גבי ספק סוטה ואפ"ה אמרינן דחולצת ולא מתיבמת. וע"כ טעמא כדקאמר בבלי דאילו איתיה לבעל וכו' וא"כ י"ל דה"נ בסוטה וודאית דפטורה מטעם טומאה. נמי חולצת. וסעייתא מכאן לשיטת הראב"ד שהזכרתי לעיל כ"פ דס"ל דאף בסוטה וודאית צריכה חליצה אף שטומאה כתיב בה כעריות מ"מ משום האי סברא דאילו איתיה לבעל וכו' צריכה חליצה. וחזינן זה מכאן דאף גבי ספק סוטה דאמרינן דקאי בה ונטמאה גבי יבם ואפ"ה חולצת. ודלא כשיטת הש"ם דילן יבמות י"א. וקאמר עוד שם תנא ר' יעקב בר אידי קומי רבי יהונתן ואת כי שטית תחת אישך פרט לאונסין מה את שמע מינה אמר ליה מה תחת אישך לרצון אף כאן לרצון ע"כ עיין דברי הפ"מ וק"ע והדוחק מפולש. ואולי יש להוסיף עוד פירש דחוק. דקאי על הא דקאמר דונטמאה קאי ליבם. ופ"ז קאמר תחת אישך פרט לאונסין. היינו דאם היה באונסין אף באשת כהן דאסורה לבעלה מטעם אונסין ואפ"ה לא קאי על זה ונטמאה גבי יבם וכספיקת הנמוק"י ודברי המל"מ פ"ו מהל' יבום שהבאתי לעיל בארוכה וספק סוטה כי האי גם מתיבמת. ודו"ק

שם במשנה ואלו אסורות מלאכול בתרומה וכו' והאומרת איני שותה ושבעלה איני רוצה להשקותה: הנה הא דפרט במשנה דאלו אסורות בתרומה. הא וודאי ה"ה בכל שאר הדינים דאסורה לבעל ולבועל וליבם. אלא דלענין כתובה יש חילוקים באם העכבה מצדו דמחויב ליתן כתובה עיין לקמן (כ"ד ע"א) אלא דעיקר בא להשמיענו דגם באמר אינו רוצה להשקותה ג"כ אסורה בתרומה וה"ה לבועל ודלא כהח"מ (סי' י"א) שתמה על הטור במ"ש דאף אם לא רצה בעל להשקותה שאסורה לבועל דדבר זה צריך ראיה אם היא עומדת וצוחת טהורה אני ורוצה לשתות והוא אינו רוצה להשקותה וכו' וצריך ליתן לה כתובה אינו יכול לאוסרה על הנחשד מהם שהם טוענים ברי שלא זינו והיא רוצה לשתות מנ"ל להרמב"ם שהיא אסורה לנחשד ע"כ. לכך אשמיענן הכא דאסורה לאכול בתרומה ואף בתרומת בית אביה ושוב מצאתי להמל"מ ז"ל פ"ב מהל' סוטה דין י"ב שהביא דברי הח"מ וסתר דבריו והביא ממשנה זו לראיה והביא גם הא דאמרינן בהאשה רבה דף צ"ה דאמרינן בא עליה בעל אסרה עלה דבועל ופריך מאי ארי' בא עליה אפי' נתן לה גט ואפי' אמר איני משקה הרי לך מבואר כדברי רבינו דמכי אמר איני רוצה להשקותה נאסרה לבועל וכן הב"ש השיג על הח"מ ע"כ יע"ש ואולי י"ל קצת דברי הח"מ דהיכי דהם טוענים ברי לנו שלא נטמאנו וכיון דרק ספק סוטה היא. אולי יש בידם לטעון ברי לי וכמו דאמרינן בכתובות כ"ב ע"ב וידוע דברי הפ"י בשם הרשב"א דאף נגד חזקה יכול אדם לטעון ברי לי ואכ"מ וא"כ ה"נ כן אבל דא בוכרא וכבר טעה טעות זה הגאון מהר"מ ז"ל אב"ד דאובן ישן בשו"ת ח"ס אהע"ז ח"א סי' ק"נ ועיי"ש בסי' קנ"ב תשובת הגרע"א והיא נדפסה ג"כ בתשובת הגרע"א מהד"ת סי' ס"ה דמדחה ליה באמת מכח דברי הב"ש