מנחה חריבה רנז

סי' קע"ח ס"ק ל"א, ובחידושי לסנהדרין שם הארכתי עוד בזה בדברי הר"א ששון והשבות יעקב ועיין כאן הגהות חרח"ל גם יש לחלק דהמהר"א ששון לא נסתפק אלא בעידי קו"ס דהיא טמאה רק מספק אבל בעידי טומאה וודאים פשיטא דנאסרה לבועל שני ע"י זנות

שם איש אמר רחמנא ולא קטן, ידוע מחלוקת הרמב"ם והתוס' בפירושא דהאי דינא דקטן וזמנו של זה לא כזמנו של זה, דהרמב"ם פ"א דין ו' כתב שהוא הקטן פחות מבן ט' ואין אוסרים אותה עליו, משמע דבבן ט' איש מקרי לגבי שכיבה ואוסרה עליו, אבל רבעהתו"ס כתבו כאן ד"ה אבל דדוקא משתיה ממעט לה קרא אבל נאסרה ע"י ב"ט אע"פ שאינו איש וכו', וכמו שכתב המל"מ פ"א דין ג' ועיין בהרע"ב כאן מ"ד ובתוס' רעק"א שם וכבר השיגו עליו שהביא ממרחק לחמו מתוס' יבמות נ"ח ע"ב בד"ה ע"י גלגול, ועיין פ"ת אהע"ז סי' קע"ח ס"ק ד', ומזה הוכיח המל"מ שם דדין קינו שייך אפילו במקום דליכא איסור דיחוד דאל"כ למ"ל קרא ת"ל דאיסור יחוד לא שייך בפחות מב"ט שנים כמש"כ בפכ"ב מהל' א"ב דין י' עיי"ש, ובא' דין הנ"ל הוא ג"כ מה"ט שלא גזרו על היחוד אלא באיש הראוי לביאה והוא חד בחד עם האי דינא דושכב איש אותה ממעט פחות מב"ט, גם מלשון הרמב"ם „שלא גזרו אלא על יחוד” וכו' משמע דוקא בהני שיחודן אסור מטעם גזירה, אבל בהני שיחודן אסור מדאורייתא גם בקטן כי האי אסור וצ"ע, גם י"ל דבקטן פרוץ וחצוף אף בהאי שיעורא אסור כיון שחזינן שיודע הוא טעם ובוזה דרכיו וכמעשה נורא שאירע בשו"ת חות יאיר סי' ע"ב עיי"ש בוודאי אסור אלא שאינו אוסר על בעלה ולכך ממעט לו מושכב איש, ועיי"ש במלמ"ל מה שהעיר עוד דהא למ"ל קרא למעט קטן פחות מבן ט' ת"ל דכיון דאינה נאסרת אין כאן קינו עייש"ה, ועיין בהתורה והמצוה פ' נשא סי' ל"ח שכתב לישב דעת התוס' משום דפה כתוב ש"ז ופחות מבן י"ג אינו מזריע ומוליד כמ"ש בסנהדרין (נ"ז) וכו' ויש מקום לדברי התוס' שממעט גם יותר מב"ט שלענין שכיבה של ש"ז אינו איש ופה אין ריבוי לרבות יותר מב"ט, את"ד, וצ"ע עליו דהרי אמרינן הכא דשחוף מקנין על ידו ופריך פשיטא ומשני מד"ת ושכב איש אותה ש"ז א"ר והא לאו בר הכי הוא קמ"ל ע"כ וא"כ חזינן דלא מקפדינן על ביאת דש"ז שיהא ראוי להוליד ונדחה דברי המלבי"ם מט"ז אלא שבאמת צ"ע על הגמ' ואימא אין ה"נ וכמו שקאמרו התוס' לעיל בע"א ד"ה וזו עיי"ש, וכמו שדרשינן לקמן ואלא ש"ז למ"ל וכו' פרט לד"א וכו', ועיין במדר' ובילקוט בפסוק ויתן איש בך את שכבתו להביא את הסריס וכו' ועיין בתוס' ד"ה שחוף וכו' ולא נקט סרים וכו' עיי"ש ויל"ע, ובילקוט שם בשם ספרי זוטי הביא תחת אישך לרבות בת ט' שנים סג ויום אחד שיקנו לה וישקו אותה מתחת ידו ע"כ והנה כפי נוסחא זו הוא מקור נפתח להרמב"ם שפסק בפ"ב דקטנה מקנין לה לאוסרה על בעלה וס"ל להספרי זוטי יותר מזה דאף משקין אותה ולא ס"ל המיעוט דאשה פרט לקטנה, אבל קשה מאד לעשות מחלוקת בזה, ועוד הדבר תמוה לדונה לקטנה בד"נ כזה וגם שבועתה אינה שבועה וכמו שהעיר המנ"ח כה"ג, וע"כ נ"ל לגרוס תחת אישך לרבות בן ט' שנים שיקנו לה וישקו אותה, וראיה מכאן לשיטת הרמב"ם דהמיעוט הוא דוקא לפחות מב"ט אבל יותר מב"ט מקנין ומשקין על ידו, וכן משמע הלשון של הספרי דקא מסיים וישקו אותה „מתחת ידו” דאי קאי על קטנה למה מסיים באלו השתי תיבות „מתחת ידו” שאין פתרון להם, אבל אי קאי על קטן א"ש במשקין את האשה מתחת ידו על ידי סתירתו של זה וצ"ע בזה ואין בידי הזית רענן לראות מה הוא מפרש על זה הספרי זוטי

ועיין בתו' קדו' כ"ז ע"ב ד"ה ה"ג וכו' וי"ל דס' רב מאיש אחר דקאמר הי' אפי' מקטן שאין מקנאין על ידו דלא שייך בו שב' ואפ"ה מגל' ועולא לית ליה האי סבר' ע"כ ועי"ש במצפה איתן ביאר היטב הטעם דתליא בפלוגתא דהתוס' ורמב"ם דידן ועולא ס"ל כהרמב"ם ולפ"ז לא יכול לגלגל דזה הכלל כל שתבעל ולא היתה אסורה לו לא היה מתנה עמה וכו' עייש"ה, ועיין כאן בהמאירי שכתב ויש חולקין לומר כן אף בב"ט דהכא מעטה קרא ואין הדברים נראין עכ"ל, שוב ראיתי בנחל איתן פ"א מסוטה דין ו' שנעלם ממנו הרבה הערות של המל"מ כמש"כ לעיל כן מש"כ שם בהגה"ה הוא כמש"כ במצפה איתן הנ"ל, וכן הביא הילקוט הנ"ל שת"ל אני זכיתי בה תחילה ג"כ והביא הגירסא בנוסח זה תחת אישך לרבות בן ט' שנים ויום א' שיקנו לה וישקו אותה מתחת ידו הרי מצינו בפירוש דמרבה בן ט' לקינוי עכ"ל, ולא העיר שלפ"ז גם משקין אותה על ידו, וזה דין חדש כן הביא בשם המד"ר דג"כ מרבינן ליה מכי נטמאת לרבות בן ט' שנים שמקנא לה ע"כ, וכן הערה הרש"ש בחידושיו לרמב"ם דפוס ווילנא ועיין הגהות פורת יוסף ליבמות שבסוף מס' נדה

שם שחוף מקנין על ידו ופוסל בתרומה וכו', המעיין יעיין בק"א במנ"ק ובתוהק"נ בענין דשחוף עייש"ה ולעיל במנחת פתים מש"כ וצע"ק על הא דפריך גמ' פשיטא, דמהיכי פשיטא ליה ד"ז שיקנאו על ידו ושיפסול מתרומה באב"מ אם אין שום עונש עליו, וראיה מזה לפירוש ר"ח ולהיש"ש פ"ו דיבמות דשחוף משמש באב"ח אלא דא"י להזריע כדפר"ח יעו"ש ולפ"ז שפיר פריך פשיטא, שו"מ בזה במנ"ח מ"ע רס"ו ובמנ"ק כאן, – ובשו"ת נחפה בכסף ח"ב סימן י"ט מאהע"ז מעשה שהיה שב"ת אחד שמוחזק שאין לו גב"א כלל ונשען על ביתו ולא יעמיד ויהי היום ונתפס האיש שחו"נ