מנחה חריבה רנו

באופן שמותר לבא בקהל, א"ו דסתם סריס אדם הוי בדרך פסול שנסתרס ע"י אדם, והנה מגמרא דידן הוכיח הבא"י סי' ד' ענף ג' דא"א לומר בגוונא דנישאת לאיש שאין לו גבורת אנשים הוה מום לבטל הקדושין דלא ע"ד כן ניסת לו, דהרי חזינן הכא דאשת סריס שותה ופי' הרמב"ם בפה"מ דזה מקרי אינו בר שכיבה ועכ"ז שותה, א"כ אף דנימא דמיירי בהכירה בו מקודם הנשואין ולכן לא הוי קד"ט עכ"ז קשה הא לשיטת הרמב"ם הויא זו חיפה שאר"ל א"כ לא מקרי בשם נשואה אלא בשם ארוסה וארוסה הא אינה שותה, ומוכח מזה דהרמב"ם מודה באשת סריס דאף דלא הוי ב"ש מ"מ מקרי חופה הרל"ב כיון דהוא מצד עצמה ראוי' לביאה ולכן הוי חופה מעליא זולת לשיטת רש"י דמיירי בנסתרס אחר שנשאה וכו' יעוש"ה, ויש להעיר דיש לפרש כוונת הרמב"ם בפה"מ שז"ל „וכמו כן אשת סרים ואע"פ שאין לו שכיבה” וי"ל כוונתו כמש"כ רש"י דלאו בר זריעה הוא אבל מ"מ בר שכיבה הוא וא"כ אין התחלת ראיה כלל מכאן דהוה שפיר ראל"ב כיון שהוא בר שכיבה ומתקשה, וכמו שפירשו ר"ח לקמן בע"ב ד"ה שחוף וכו' יע"ש וכמו שהאריך בזה הש"א ועיין לעיל במ"פ מש"כ בזה, אך באמת הצדק אתו דהא מבוא' ברמב"ם פ"א מא"ב דסריס חמה אינו מתקשה כלל וע"כ הא דאשת סריס שותה הוא בכה"ג דאין לו גבורת אנשים כלל ואפ"ה מקרי בר שכיבה וישאר קושית הבא"י, אך לשיטת הר"ח הנ"ל צ"ל דגם הסריס מתקשה קצת כמו השחוף ולכך אשת סריס שותה ועיין היטב במנ"ח מ"ע רס"ו שהבאתי שם וקצרתי אך עיקר סברתו שכתב דהוי חופה דר"ל איני נראה, יעיין עוד בספרו עין יצחק ח"ר חאהע"ז סימן כ"ד אירע עובדא בכה"ג ודן שם להקל מחמת ס"ס עיין שם היטב, ובאות ל"ב שם מביא ג"כ מה שכתב הכסא דהרסנא שבשו"ת ב"ר סי' ש"מ דבזה וודאי דדין נשואה אין בזה לכו"ע אף להחולקים על הרמב"ם בחופת נדה מודו בכאן יעו"ש, ובאות מ' שם כתב דס"ח שקידש הוי קדושין דרבנן יעו"ש ולא ידענ' האיך ניחא ליה הא דאשת סרים שותה יעי"ש עוד, ובגליון שם כתבתי בזה"ל ומצאתי נמי כה"ג בשעה"מ הל' אישות בקונטרס חופת חתנים סוף סעיף ד' בשם המשפטים ישרים בראובן שנישא את בת שמעון ונכנסה לחופה ולא קרב אצלה וכו' וגם נתגלה הדבר שלא היה לו גב"א דלכ"ע אין הבעל יורשה וכו' ובתשובת מיימוני דשייכי להל' אישות סי' ו' עיי"ש ומסיק להלכה ולא למעשה עיי"ש ולפלא לי שלא העירו ליישב א"כ הא דאשת סריס אמאי שותה, הא עכ"פ ארוסה הוית אף דנקרא שכיבת בעל, מ"מ לא הוי בעל נשואה כלל אלא ארוסה לדברי האחרונים הנ"ל אם לא כמש"כ רש"י דנסתרס לאחר שנשאה, ויל"ע בכד"ה שם שאין בגבולי לעיין שם, והנה מתשובת הריצב"א שמציין השעה"מ הנ"ל מבואר באם הודה שא"י להתקשות יוציא ויתן כתובה אלא שתוספות לא יתן לה יעו"ש ואפשר לומר דהוי מדרבנן כמש"כ העין יצחק שם, אבל עכ"פ הו"ל להזכירו ולדברי השעה"מ הנ"ל, ועיין בחות יאיר שם שהביא העי"צ שכתב בזה"ל הניחא בס"ח שיש לו רפואה דאפשר משום כך גמרה דעתה להתקדש אף כי זה דוחק וכו' וא"כ י"ל דמ"ש הרמב"ם דסריס הוי קדושין י"ל בדידעה זו שנתקדשה לו א"נ בסריס דמצי בעיל לה מיירי כמ"ש המפרשים גבי פוטיפר וכו' יע"ש, ועיי"ש בהשמטות

שם ע"י כל העריות מקנין וכו', הנני לציין כאן הערה קטנה לפי מה שראיתי בשם הפנים יפות פ' קדושים שכתב דהא דאמר שמואל דא"צ לראות כמכחיל בשפופרת ה"ד בעריות, אבל בזכר דאין יצרו תוקפו כ"כ צריכין עדים לראות כמכחול בשפופרת ע"כ ולפ"ז נ"ל ג"כ דבעריות שאין יצרו מתגבר ותוקפו כגון באב לבתו ואחותו וכדומה שבטלו הסנהדרין יצרא דידהו ועיין בפ' חלק שאמרו לו לאמון מה הנאה יש לך ממקום שבאת וכו' יעו"ש א"כ י"ל דבעינן שיראו כמכחול וכו', וד"ז צ"ע מספ"ק דמכות יעו"ש וקצרתי ויש לעיין בספר מלבושי יו"ט להגאב"ד ד"ק מיר העובדא באחד שבא על אחותו יעו"ש, וכמו כן ראיתי בשם הצ"צ מליבאוויטש בסי' כ' כנדון זה, כן בזכרוני שראיתי בשו"ת הבית יוסף חאהע"ז בענין עגונה שכתב דבה דאמרינן בכמ"ק אשה וכלי זיינה עליה דבארצות ישמעאל שחשודים על מ"ז גם באיש י"ל הסברא דכלי זיינו עליו וניצול ממות יעש"ה, ובמקומות אלו נסחרים ג"כ דברי הפנ"י הנ"ל ומכאן יש להעיר דפריך פשיטא, הא י"ל דקמ"ל אפילו מאביה ומבנה שאין להם הנאה ובטלו יצה"ר, וסד"א דמסתי' בעלמא אינה שותה כלל וספיקא כמאן דליתא דמי קמ"ל ויל"ע, ואין בידי הפנ"י הנ"ל לעיין בו בסבר פנים

שם ע"ב גמ' אבל הא הואיל ואסורה וקיימא אמאי לא קמ"ל ובתוס' ד"ה אבל וכו' תימא הא שמעינן לה וכו', ועיין באבני מילואים סי' י"א ס"ק ב' מה שכתב ליישב עיי"ש ודבריו דהאטומאה הוי איסור מוסיף לגבי הבעל כמש"כ לעיל ועיין בב"מ אהע"ז סי' קע"ח ס"ק י"ט, ועיין בק"נ על הרא"ש פ"ק דכתובות ובת"ש שם, ועפ"י דרך ודברי האב"מ הנ"ל יל"ק קושית התוס' בזה האופן דבאלמנה לכה"ג הו"א דהתם שפיר קרינן ונטמאה אף דבלא"ה אסורה לו מ"מ משכחת שיהי' היתר לאיסורא באם יסתלק הכה"ג עפ"י המלך ואחיו הכהנים וכמש"כ התוס' יומא (די"ב ע"ב) ד"ה כה"ג דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה וכיון שמסתלק מעיקרו בוודאי מותר באלמנה ובעולה, ומש"ה בעי קרא דאינו שותה, אבל בעריות שאין היתר לעולם לאיסורם ולא קרינן בי' כלל ונטמאה וה"א דאין מקנין על ידם קמ"ל ועיין פ"ת