מנחה חריבה רנה

דבאמת דריש כן לענין אלמנה לכ"ג יעו"ש ובשעה"מ פ"ו הל' ה' מעכו"ם והגהות מהרי"ש נ"ז ז"ל ויל"ע, וצ"ל דהאי מ"ד לא ס"ל דרש זה, ועיין בילקוט ובמד"ר כמה פירושים על פסוק זה ואכמ"ל

גם נראה מדאמרינן כאן דממזרת ואשת ממזר שותה וכן אשת גר משמע דגם גר ממזר וכל פסולי קהל הוה בכלל ערבות, ועיין פמג"ד בפתיחה כוללת סוף חלק שלישי ובסוף חלק ראשון שחוקר בזה עיי"ש ודו"ק כי קצרתי, ועיין בספר כלבו ריש הל' מגילה עיי"ש. וגם נשים הם בכלל ערבות כידוע והדברים עתיקים

שם בני ישראל ולא גרים קמ"ל, ואימא ה"נ ואמרת רבויא הוא, עיין תוס' ועיין לעיל שם ברש"י ד"ה הא וכו', ובילקוט בשם ספרי זוטי דבר אל בני ישראל ע"י ישראל מקנין ואין מקנין ע"י תושבים או בני ישראל פרט לגרים אמרת איש לרבות את הגרים ועוד שם בשם הספרי כי תשטה אשתו בראוי' לאישות הכתוב מדבר להוציא אלמנה לכ"ג וכו' וכדברי עקביא אף המשוחררת ואשת גר וכו' ואשת אחיו שסטית מאחיו לאחר מיתת אחיו שיקנא להם בעשה ומניין בלא תעשה אמרת וידבר ה' אל משה לאמר ועדיין אין במשמע אלא אשתו הנשואה ומנין אתה מרבה ארוסתו ויבמתו וכל שהיא לו משום אישות אמרת לאמר ואמרת אליהם עכ"ל, ואין בידי הזית רענן לראות ולהבין פירושו ועכ"פ י"ל דתרתי שמעינן מנה ושייכות דברי עקביא להפסוק דכי תשטה י"ל עפ"י מה שכתב הרע"ב דכי תשטה אשתו יצתה זו ששטתה כבר עיין בק"א

עיין בקרן אורה אם פליגי עקביא וחכמים בגר שנשא גיורת או גיורת לחוד עיי"ש, ואפשר לפרש עפ"י זה מה שהשיב להם עקביא דוגמא השקוה, דעכצ"ל דהא דהביאו חכמים ראיה מכורכמית שפחה ע"כ דבעלה נמי גר הוה או עבד משוחרר וכמש"כ הק"א, וע"ז השיב להם עקביא דוגמא השקוה, התם לכך השקוה דהיתה נשואה לישראל ודוגמת אבות נשיאי ישראל שרק מצד אחר היו גרים, וכמו שכתב התוס' יו"ט במסכת אבות פ"א מ"י בשם רבינו בעל דרך חיים דאמן היה מישראל ולכך השקוה אבל בגר שנשא גיורת אין משקין ועיין מש"כ עוד בזה בהגהות פורת יוסף וע"ד הקרן אורה הנ"ל

ועל מאי דפריך ואימא ה"נ, פירש למעוטי גרים וכמו שפירשו בתוס' ד"ה וזו וכו' אבל לעיל בני ישראל משמע בהדיא למעוטי גרים, עכ"ל עיין בתוס' סוכה כ"ח ע"ב ד"ה לרבות דהביאו סתירה בזה אי גרים בכלל בני ישראל ועיי"ש ובמקום הנסמן ולא הביאו התוס' מכאן ועיין בילקוט שלח דבר אל בני ישראל בני ישראל חייבין בחלה או בני ישראל לרבות את הגרים ואמרת אליהם רבה נשים ועבדים וכו' עיי"ש וכן יש כ"פ בילקוט, ובספרי פ' תצא בישראל אין לי אלא ישראל גרים נשים ועבדים מניין ת"ל והוצאת את האיש הוא וכו' עיי"ש, ובפמ"ג בפתיחה כוללת בחלק השני אות י"ח צדד בזה אי גרים כשרים לעשות ציצית ואי חייבים כלל בציצית משום דברי התוס' סוכה הנ"ל, ועיי"ש באות כ"ב ואכמ"ל בזה, ולא הערו בזה המפרשים, ועיין בנזיר דס"א בני ישראל ולא הגויים ואמרת לרבות עבדים עיי"ש דלא קאמר גרים וגם מדהקשה שם למ"ל קרא וכו' ע"כ לא מיירי בעבד משוחרר ודו"ק, ובמד"ר פ' נשא, סי' ל"ג או בני ישראל פרט לגרים א"ר איש איש לרבות את הגרים ד"א איש איש לעשות אשה כאיש ד"ר ר"ע ד"א איש איש לרבות אשת חרש וכו', ועיין בשו"ת אמונת שמואל סימן ז', ובהגהות טורי אבן להרמב"ם פ"ב מסוטה דפוס ווילנא

שם אשת סריס שותה וכו' קמ"ל, ופרש"י בסריס חמה קאמר וכו' וב ובתוס' הקשו על זה יע"ש, ובמשל"מ פ"ב דין ו' ד"ה ואשת סריס מתמיה על רש"י ותוס' דאמאי לא מוקמי למתני' דקתני אשת סריס שותה דמיירי בכל גוונא סריס ומיירי שהנשים היו מותרות לבעליהם דהיינו גיורת או משוחררת או נתינה או אחת מן הספקות שכל אל מותרות לפ"ד וזו כוונת הרמב"ם שאמר ואשת סריס חמה או סריס אדם המותרת לבעליהן את"ד, וזכה לכוון לדעת המאור שבתורה שכ"כ המאירי כאן בד"ה אשת סריס וכו' ומ"מ אפשר לפרשה אף בסריס אדם ובאשה המותרת לו כגון גיורת וכו', ולענין הא דבעינן שקדמה שכיבת בעל וכו' עיין ברש"י ובמשל"מ שם, ובמאירי שם כתב וא"ת ואף אשת ס"ח האיך שותה והרי קדמה שכיבת בועל י"מ שנסתרה (צ"ל שנסתרס) בי"ש אחר שכיבה וי"מ שאף סריס מעיקרו אע"פ שאינו בר זריעה להוליד בר שכיבה הוא וכן פירשו גדולי הרבנים וממה שכתבנו אתה למד מה שאמרו בתלמוד המערב בפ"ב שהגר שנשא גיורת משקה וכן כל כיוצא בזו עכ"ל דברים אלו אין אני מבין איזו שייכות יש לה לגר שנשא גיורת ועיי"ש בע"ב ד"ה קנא ויל"ע, ובילקוט שמעוני בשם ספרי זוטי ויתן איש בך את שכבתו להביא את הסרים, מבלעדי אישך להביא את אשת הסריס על הכל מתנה עמה, וכן הביא הק"א הירושלמי וספרי דמרבינן מאת כי שטית תחת אישך לרבות אשת סריס עיי"ש ובתויו"ט כאן ד"ה אשת סריס וכו' כתב והא דבסוף פ"ח דיבמות תנן סריס חמה וכו' מאכילה בתרומה ולא תנן סריס אדם ובכגון ששתה כוס עקרין, משום דעיקר סריס אדם הוא פ"ד וכ"ש להכי לא מצי למיתני וזו היא דעת רש"י שגם סרים דהכא מוקי ליה בשל חמה דוקא משום דס"ל דכגון זה אינו נקרא סריס כלל עכ"ל, והכי מוכח נמי מדלא משני הגמ' ביבמות דף ע"ט דהמשנה דסריס אדם מיירי