מנחה חריבה רנד

משל תורה וכו' מבואר דהוי כאן עבירה ועשו חיזוק לדברי', וי"ל, אך במה שהקשו שם התוס' וקצת תימה אי רבנן דהכא היינו ר"י הא ס"ל גבי כתובה דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכו' עיי"ש מה שתירצו, ולפירוש הרמב"ם יש לחלק ולומר דבעלמא גבי כתובה דהוא משום תקנה עשו חיזוק לדבריהם אבל הכא שאין כאן עבירה לכך ס"ל לחכמים דלא עשו חיזוק וצע"ק, ועיין בהגהות מצפה איתן שם על תוס' ד"ה ולא קתני וכו' ליישב קושית התוס' אליב' דהרמב"ם הנ"ל עיי"ש ומש"כ לעיל בחידושי כ"פ בע"ה

ומה שכתבו התוס' הא לא רבי קרא לא קטלינן ליה יעו"ש נסמן אצלי מכבר עיין תוס' סנהדרין נ"ט ע"א ד"ה ליכא והגהות מצפה איתן שם עכ"ל, ועכשיו הרגשתי בחפשי כי הגאון רב"פ מסמן כבר לתוס' זה וט"ס בדבריו כ"ט ונ"ל נ"ט, ושם במצפה איתן הביא קושית הצל"ד מספ"ק דערכין מאי פריך פשיטא גופא היא, הא איצטריך דס"ד אמינא שממתינין משום שאסור להרוג העובר ולק"מ דהא כתבו התוס' סנהדרין דף פ' דס"ד כיון דנגמר דינו עם האם נהרג כמיתה שהרי חי ממנה עיי"ש ועיין מש"כ לעיל בשם המהרי"ט ומש"כ לחלק על קושית המנ"ק על היעב"ץ ועיין היטב בשו"ת חו"י סי' ל"א אשר כל זה סובב דברי הגיעב"ץ זצ"ל בסי' מ"ג חל"א (ולא בסי' י"ג) וכמעט מבואר שם ביעבץ דעובר הנוצר באיסור יש לומר שמותר להשחיתו גם ולד כשר היכי דסייע בעבירה שיש בה מיתה וכו' עיי"ש

שם בתוס' ד"ה אמר וכו' תימה ור"י למ"ל לנפשיה וכו' הפסידה ע"כ לולא דברי התוס' היה מקום לומר בפשטות דכל כי האי אין זה הפסד לנשים הצנועות נגד הפסד איסור יחוד וקטטות בעלה ומחיקת השם כמו שכתבו האחרונ' והוא ע"ד שכתב המהרש"א בח"א ברכות שם (ל"א ע"ב) דמשום יולדת בצער לא תעשה עצמה נחשדת ע"י סתירה לקנא לה בעלה אבל בעקרה משום בנים וכו' עי"ש, ובזה יל"פ דאפשר שגם בעבור זה תעשה, אבל העיקר הקושיא נראה מלשון התנא הוא „בזו הואיל ולא נסתרה הפסידה”, ובזה י"ל דאין זה הפסד כ"כ, שבעבור זה לא תשלם התורה שכר לנמצאת טהורה, ודו"ק, ולא תשתנה הטבע בזה ובשירי קרבן פ"ג מתרץ דר"י ס"ל כראב"ש דאפי' טהורה ששתתה סופה מתה בתחלואים רעים נמצא דיולדת בצער לא תסתתר בשביל שתלד בריוח שהרי סופה שתצטער יותר ואף בשביל שתלד זכרים לא תסתתר אבל בשביל שתלד מקבלה על עצמה הצער וכו' וז"ב עכ"ל, ובמראה הפנים שם ראיתי שהראה פנים כמש"כ ובאופן אחר שתסתתר עם בנה, שאין בכאן איסור יחוד ואפ"ה מקנא לה כדפסק הרמב"ם יע"ש, ועיין בהגהות רצ"ח כאן ויש להעיר דלר"ע לשיטתו אפילו מצא אחרת נאה ממנה יכיל לגרשה ועיין תוס' לעיל דף ג' ע"א ד"ה רבי וכו' מה שהקשו דר"ע ס"ל אפילו וכו' ואפ"ה ס"ל דקינו חובה עיי"ש ואפשר נפ"מ למוש"ר ואנוסה דא"י לגרשה ועיין בצל"ח שם בברכות ותבין

שם מד"ת אפושי פסולין לא ליפוש קמ"ל, עיין תוס' ד"ה וזו וכי תימא וכו', עיין בשו"ת שאילת יעב"ץ חל"ב סי' צ"ז שכתב והממזר פשוט בעיני שחייב בפ"ו גם ראיה לדבר מסוטה דף כ"ו דקאמר כאן אשת ממזר שותה וכו' מהו דתימא אפושי פסולין לא ליפוש קמ"ל וק"ל עיי"ש ולכאורה י"ל ראיה זו דא"ל דהתם משום גודל השלום שלא יגרש הממזר את אשתו מכריע על הסברא דאפושי פסולין אבל אין ראיה שמחויב לישא אשה, גם הפמג"ד או"ח סי' ר"מ במש"ז כתב להסתפק בזה אם פסולי קהל מצווים בפ"ו עיי"ש שנשאר בצ"ע, ועיין ביור"ד סי' רע"ד שממזר פסול מלכתוב ס"ת ועיי"ש בש"ך ועיין בשו"ת ח"ס יור"ד סו' רע"א בזה ודו"ק ויש להעיר מהא דאמרינן בסוף הוריות (י"ג ע"א) במשנה דכהן קידם ללוי לוי מישראל ישראל לממזר, ופירש הגמרא הטעם שזה מיוחס וזה אינו מיוחס עיי"ש ולמה צריך לטעם זה, הלא פשוט שהוא קודם שהוא מקודש מטעם שמצווה על מצות יתרות משהממזר מצווה, וכן בהא דמסיים המשנה התם דממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה, הא מ"מ הוא מפוטר מכמה מצות ומה יועיל שהוא ת"ח, וכי אשה ת"ח תקדים לאיש ויש לעיין באמת בזה, ועיין בירושלמי שם הל' ז' כסית אשת חבר וחיי ע"ה כסות א"ח קידם לחיי ע"ה מפני כבודו של חבר לא אמרו אלא כסות א"ח וחיי ע"ה אבל אם זה להחיות וזה לכסות אותו שלהחיות קודם יע"ש ואכ"מ בזה. ומזה אין ראיה מדפסקינן באהע"ז סי' א' שיוצא בממזר מצות פו"ר וא"א שאינו מחויב בפו"ר א"כ לא יקיים האב מצוה זו דהוי כמו סריס וגרע מבתו כי לא על נקלה ימצא מי לישא וכדומה דיש לדחות וז"פ ומה שהקשו האחרונים על דין הנ"ל דהא הוי מהב"ע עיין מהרי"ט אלגזי וס' פר"י הקשה כן ביעב"ץ שם ותירוצו אין בו כדי נ"ט, והעיקר כמש"כ האחרונים, ואפשר לכך נתכוון. אגב ראיתי שם בס' צ"ח שהקשה אתמורה לא לילקי דהא איתא בשאלה עיי"ש, ונעלם ממנו פסק הרמב"ם דאין שאלה בתמורה, משום דאיתא בטעות כידוע ברמב"ם הל' חמורה

ועיין בפר"ד דרך הקודש בשם מהר"י בסאן אי זרע פסול בכלל זרע ובפמג"ד בפתיחה כוללת בחלק החמישי אות ה' הביא דבריו וז"ל וז"ש חנה (שמואל א) זרע אנשי"ם חשובים כמ"ש במדבר ה' ונקתה ונזרעה זרע כשר אלך ואסתתר דילמא יהיב לה זרע פסול ומה תקיפות אלא כאמור וכו' עכ"ל, ולפ"ז ילע"ק הא באמת כתיב ונזרעה זרע ובעינן זרע כשר ולא זרע פסול ומדוע אשת ממזר שותת, ועיין בירושלמי סוף הלכה א' שהבאתי לעיל בחידושי