מנחה חריבה רנב

וכו', ונראה מדאמר ואם נשא עליו הכתוב אומר וכו', ולא קאמר ולא ישא וכו' משום שנאמר וכו' נראה מזה דהוא טעם על מה דבדיעבד אם נשא יוציא לר"מ ומשום אל תשג גביל עולם ובשדה יתומים אל תבוא משמע לעולם, ולכך מחמיר בזה ר"מ וכמו מזיק שעבודו של חבירי כמו שמסביר שם בהגהות ציון ירושלם ובזה ניחא לפרש הא דפריך שם ובכל הדברים ר"מ קונס ופירשו המפרשים אם בכ"מ ששמענו לר"מ דאמר בעלמא לכתחילה לא משום גזירת חכמים אם קניס לה ר"מ נמי כדהכא יע"ש, ומשני נשמענה מן הדא וכו' ואם לא חלצה חליצתה כשרה יע"ש, ומשום דהכא דוקא מחמיר ר"מ משום האי טעמא הנ"ל, (אך יש לעיין דבכמ"ק אמרינן הא מני ר"מ היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין יוציא והולד ממזר, עיין ב"מ דף נ"ה ע"ב ובתוס' שם ד"ה ויחזור וירושלמי דמאי פ"ב הלכה ב' גבי ת"מ של דמאי ובהשמטות ציון וירושלם שם שציין מהא דנדה דף ה' ברש"י ותוס' ד"ה ר"מ עיי"ש) וברמב"ם הל' סוטה כתב בפ"ב דין ט' דהרי זו שותה שאין כאן עבירה יע"ש במל"מ וצ"ע, ועפ"י סברת הציון וירושלם שם דמטעם זה דהירושלמי היא מותרת להנשא דהא האיסור הוא רק עליו שהוא מזיק שעבודו שיש להולד על האם, אבל היא בעצמה בדידה קא עבדה היא מותרת יעש"ה, י"ל דלכך קיל האי איסורא אליבא דרבנן ואמרי שיכול הוא להפרישה ולהחזירה לאח"ז והנה מלימוד זה של הירושלמי יש להסתיע קצת לדינא של הנוב"י דמעוברת מנכרי לא גזרו בה דלא הוי מעוברת חבירו' והוא משום דכתב אל תשג גבול עולם אשר גבלו הראשונים (עיין בפ"מ) ונכרים לאו בכלל הראשונים הם וקצרתי וכן מהא דמסיים ובשדה יתומים אל תבוא יש להסתייע קצת להנך ראשונים דבגרושה מותרת להנשא, ומשום דכתיב ובשדה „יתומים” שהם נתייתמו שהיא אלמ' אבל בגרוש' שיש להילד אב ואין הוא יתום ליתא לאסמכתא זו לאוסרה להנשא, ושו"מ זה בהגהות רש"ש ת"ל אך לפמש"כ י"ל דרק זה יהי' נפק"מ לענין אם עבר ונשא אליבי' דר"מ, אבל לכתחילה אסור גם בגרושה וצ"ע עוד בזה וקצרתי ודברי רש"י הנ"ל המפורשים דעתו בגרושה נעלם גם מהאב"מ סי' י' ס"ק י"ז ועיין במשנה דפאה פ"ה מ"ו מה שדרשו מפסוק זה ובתוס' יו"ט שם ובפ"ז מ"ג עיי"ש ודו"ק, וכמדומה שגם הח"ס כתב כן דהאיסור הוא רק עליו ולא עליה, אבל הגאון בן המחבר נוב"ת אהע"ז סי' ל"ז ד"ה ומעתה כתב מפורש דגם האשה מוזהרת שלא תנשא תוך כ"ד חודש של הנקה דבמס' כתובות (ד"ס) מפורש האיסור גם עליה שאיתא שם מניקה שמת בעלה לא תנשא הרי שגם עליה הוא האיסור וכו' וא"כ איך נימא להתיר לה בשביל שיזכה הוא שלא יביא לידי איסור יחוד את"ד, אבל עיין בח"ס חאהע"ז סי' קמ"ו בביאור דברי המ"ל בהל' סוטה ומשמע מדבריו שגם עליה איכא איסור, ובפרט לפמש"כ האחרונים ומצאתי שכבר קדמה הב"מ בצלעות הבית סי' ה' דתקנה זו דינא הוא מעיקרא ומטעם פיסוק חיותא של תינוק דלא גרע התינוק שזכה בשדה אמו ממי שזכה בפריסות מצידה וכו' והכא בהצטרף נמי סכנתא החמירו בתקנתם לגרש אם עבר ונשא וכן מצאתי ת"ל במס' סוטה בירושלמי וכו' וזה לא שייך אלא במעוברת ודאי ולא בתוך ג' שעדיין לא זכה העובר כלל וכו' יעוש"ה א"כ בוודאי איסור גזל על שניהן הוא אומר, וכוונת הרמב"ם שאמר שזה איסור אחר, נמי י"ל דהיא איסור גזל ואין זה מאיסורין שמעכבין השתיה מחמת מנוקה מעון ביאה שו"מ בח"ס ח"ר מאהע"ז סי' ל' ל"א ל"ב וביותר בסי' ל"ג עיי"ש הביא דברי הב"מ עיי"ש וכתב ויתומים לאו דוקא ה"ה גרושה וזונה עיי"ש ושם בסי' ל"ב פליג על המצאת הגאון נוב"י דחבירי הוא למעט עכו"ם עיי"ש, וכן פליג ע"ז הגרעק"א כידוע ואכמ"ל

שם ברש"י ד"ה לא שותות דכתיב תחת אשה, למדתי בפשיטות דקאי על ארוסה ושומ"י, דלא שייך זה על מעוברת חבירו, כמובן, עכשיו ראיתי במנ"ק מה שהקשה על רש"י והבין שקאי על מעוברת חבירו, ולדעתי פשוט הוא כמש"כ ונסתלקו דבריו כי דיבור זה שייך לעמוד א'

שם תוס' ד"ה מעוברת חברו יכו' נמתין עד שתלד וכו' ממונא דבעל הוא וכו', עי' במנ"ק מה שהעיר מזה על שו"ת שי"ע ח"א סי' י"ג שכ' דא"א שזינתה והרתה לזנונים דמותרת להמית הולד וכו' וכו' דמותרת להמית עצמה וה"ה הולד שירך אמו היא יעי"ש, והא הכא בנ"ד אין משקין אותה דילמא זינתה והא אם זינתה היא מחיובת מיתה בי"ש וא"כ מותר להמית הולד ע"כ, וי"ל קצת, דהתם הולד נוצר ע"י הזנות של חיוב מיתה וממזר הוא, אבל הכא מעוברת עצמו היא שהולד כשר וודאי ולא נתחייב אבר זה מיתה לעולם צריך להמתין, אך בלא"ה החם כתב היעב"ץ להתיר שתמית עצמה אבל אנן ב"ד אסורים להרוג הולד במקום שנוכל להמתין וז"פ ומה שהקשו התוס' על פרש"י דמה איכפת לן נמתין עד שתלד א"ל דעת רש"י דנפ"מ בהיה גוסס וחיישת שמא ימות ולא תקבל כתובתה והיא רוצה לשתות שבאומרת אינו שותה בלא"ה א"ש, גם תשאר בשם רע כל ימיה ובלא"ה יש לדבר בחשש שמא ימות לזמן מרובה עי' שו"ת ח"צ ובשעה"מ הל' סו' ועוד ואכמ"ל, וגם אם תפיל הולד תהי' אסורה גם ליבמה ותהי' זקוקה לחליצה והוא רחוק מכאן וגם תאסר על הבועל לעולם, והיא רוצה להיות מותרת לו, ולפעמים זכות תולה לה ועוד יש למצוא דחוקים כאלה וקמ"ל דמותרת לשתות ומשום דאין אנו מצווין על העוברין ועיין תוס' חולין ל"ג ובשו"ת