מנחה חריבה רנא

יש אוכל אכילה אחת וכו' יעוש"ה והארכתי בזה במקום אחר ואכמ"ל כי כבר יצאתי מגדר המסכת מענין לענין וארוכה מארץ מדה, ולו יחי' גבר שנין אלפין וכו', ברם צ"ע מה שפירש שם הקרית ספר פ"ח מלולב מעצמו טעמא דאתרוג של ערלה ושל ת"ט פסול דלשריפה קיימי ערלה יליף מכה"כ כפרש"י שלהי תמורה וכו' ית"ט היתר הסקה ילפינן וכו' עיי"ש שהוא נגד טעם התלמוד ורק כקושית התוס' וצ"ע, ולענין שיעור שריפת נותר נזכרתי שבלמודי ד' בסוף הספר נסתפק בזה בכמה שיעורו כיון דלא כתיב ביה אכילה ומלשון החינוך סי' י"ד נראה שאין לו שיעור למטה עיי"ש ושוב הביא שו"ת רדב"ז ח"ב סי' קל"ה נשאל ע"ז ומשם בארה דח"ש לאכילה דוקא עיי"ש ועיין בס' מוצל מאש עם הגהות בעל עט סופר

שם בתוס' והא דאמר וכו' כל העומד לקצור כקצור דמי וכו', בתוס' סנהדרין שם דט"ו ד"ה בענבים מבואר יותר הטעם דגבי בע"ח מודה דלא גבי מדבר העומד לגזוז דלא סמכו דעתיה ע"כ והוא כמבואר ברש"י בכמ"ק דמטלטלי לא משתעבדי משום סמיכת דעת המלוה, עיין רש"י ב"מ ס"ז ע"ב ד"ה אין ב"ח גובה וכו' דמטלטלי אפי' דין ערב ליכא דלאו עלייהו סמיך מלוה הואיל ובידו להצניען ולאבדן עכ"ל, וצ"ע ברש"י דב"ק י"ד ע"ב ד"ה ביתמי וכו' עייש"ה וקצרתי, עוד כתבו שם משום דבפ' הכונס פסק רב כר"ש דמשלם פירות גמורין וכו' משמע דכבצורות דמיין ע"כ הנה אין לומר דר"ש לשיטתו דכל העומד וכו', דהא כתבו התוס' הכא דדוקא במצוה ס"ל לר"ש הכי ואין לו שייכת בדר"מ ורשב"ג, אלא דהוכיחו משם דגם בזה ס"ל ר"ש כר"מ וז"פ, – והנה פשיטא להו בתוס' שם ד"ה שערו וכו' דלענין תרומה לא אמרינן כל העומד לקצור כקצור דמי עיי"ש משום דחיוב תרומה לא מתחיל במחובר כלל, ועיין מנחות דף ע' ע"א לא מצינו תרומה במחובר לקרקע ובמסורת הש"ס שם, ובמעילה י"ח ע"ב ובחדושי שם ועיין קדושין ס"ה ובתוס' שם ד"ה אין וכו' ודו"ק

שם ולשומרת יבם שלו, בדיוק לשון חכז"ל יש לפרש הא דאמר „שלו” אפשר דבא להורות דוקא מיוחדת לו שהוא אח אחד אבל אם היה לו אחים הרבה, א"י לקנות לה ג"כ וכמו שנסתפקתי בזה לעיל בחידושי ריש פרקין

דף כ"ו ע"א וכשיגיע זמנו, פירש"י לאחר כ"ד חודש „ללידת הולד” כוונתו הק' ולא לשנת עולם, ונפ"מ במחלוקת הראשונים בשנת העיבור כידוע והדברים עתיקים בש"ע אהע"ז סי' י"ג במחבר ורמ"א סעיף י"א ועיין שו"ת נוב"י קמא חאהע"ז סי' כ' ותנינא סי' ל"ו חאהע"ז, ועוד

שם והרובא שנשא וכו' פרש"י בחור וכו', משמע דזקן שנשא עקרה וזקנה גם באין לו אשה ובנים שותה וצ"ע מדוע, וגם אף אט היה לו בנים ג"כ מצוה דלערב אל תנח, ובארעא דרבנן מביא שזה איסור דאורייתא ג"כ, עיין בפ"ת סי' א' ס"ק י"ב אכן ראיתי ברמב"ם פט"ו מהל' אישות שאמר דלא ישא אדם עקרה וזקינה ואיילונית וקטנה שא"ר לילד אא"כ קיים מצות פו"ר או שהיתה לו אשה אחרת לפרות הימנה ע"כ והביא המ"מ דהרמ"ך השיגו בזה ואמר דאפילו קיום מצות פו"ר אסור לו ליקח אשה דלאו בת בנים וכו' יעש"ה, ומצאתי בס' פרי יצחק סי' מ"ג ח"ר שמדבר בענין זה יעש"ה וצרף לכאן ותן לחכם וכו' ויש להתיישב בכ"ז ודע דבתוספתא ליתא למלת „מעיקרא”, אלא ויש לו אשה ובנים וכמו שמובא בתוס' לעיל ד"ה מיתיבי שו"ר במלמ"ל פ"ב דין ו' שהעיר זה אליבא דר"י דלערב וכו' יע"ש

שם וחכ"א יוציא וכו', ואפשר דאז שותה, ובלא"ה צ"ל דאינה שותה בעת עיבורה, וכמש"כ המשל"מ פ"ב סוף הלכה ז' ד"ה ודע דהכא אף רש"י ורבינו יודו דממתינן דשאני מעוברת עצמו דהולדות שלו ורשאי הוא בשלו ואינו רשאי בשל חברו וכו' עייש"ה

שם מעוברת ומינקת עצמו או שותה וכו', עיין פרש"י ותוס' ד"ה מעוברת וכו' ולשניהם קשה אצל מינקת שלו מ"ט הא בזה לא קטלינן לולד, ואביו בוודאי ישכור לו מינקת בזה וכתב אם תמות ומכירתו עיי"ש בפ' ב' מהל' סוטה דין וימסמס לו ביצי וחלבא ראיתי אח"כ במשנ"ל שהרגיש ז', ולו"ד א"ל עפ"י מה שמצינו הלשון ביבמות נ"ט אנוסת עצמו ומפותת עצמו וכו' יע"ש ועוד באז"מ וה"נ יש לפרש כן מעוברת עצמו, פירש שהיא מעוברת ממנו שנתעברה בזנות ממנו ונשאה דיש בכה"ג כמה שו"ת מהאחרונים ז"ל אי נימא כי היכי דדיימא מיניה וכו' וקמ"ל דשותה דבזה מהימן הוא וראוי' לקיימה הוי ושותה, עיין ב"ש אהע"ז סי' י"ג ס"ק כ"ג ובב"ה ובפ"ת שם ובשו"ת ח"צ באריכות בענין זה, וא"כ י"ל כנ"ל אלא דלא א"ש לדעת הרמב"ם דבכה"ג הוה אינו מנוקה מעון וכבר השיג עליו הראב"ד מהא דאמר לעיל כגון שבא על ארוסתו בבית חמיו ועיין במשל"מ פ"ב מה שהאריך בדרשא זו דונקתה וכו' יע"ש וכדי להעתיק גם דברי המאירי שכתב כאן בזה"ל ויש אומרים שדעת חכמים לא מטעם הפקעת אישות לבד נאמרה אלא מפני שלא דבר הכתוב אלא בראוי' להזריע ואף ביש לו אשה ובנים כן והדברים נראין מסוגית הגמרא ומתלמוד המערב כדעת ראשון עכ"ל וכשתעיין במשל"מ היטב תבין קיצור דבה"ק

שם תוס' ד"ה לא ישא אדם וכו' בירושלמי עליו הכתוב אומר אל תשג גבול עולים ובשדה יתומים אל תבוא וכו' עיי"ש, הנה בירושלמי הוא בזה הלשון לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא עליו הכתוב אומר אל תשג גבול עולם אשר גבלו הראשונים ובשדה יתומים אל תבוא הנושא מעוברת חבירו וכו' יוציא ולא יחזיר עולמיה,