מנחה חריבה רנ

עייש"ה והבן, ובתפא"י פסחים שם כיון לזה עייש"ה ובדברי התוס' רי"ד ניחא לי ליישב דיקדוק עני מדוע לא קתני במשנה אתרוג של כה"כ, כמו שרגיל התנא לחשבם בהדדי אך כיון מיירי בשל חו"ל ושם כלאים הוא רק מד"ס אך אנן בדידן י"ל קצת דיקדוק קושית התוס' דערלה מיירי בחו"ל, וכה"כ הוא בא"י, וכמדומה לי שבס' מלבושי יו"ט להגאב"ד דמיר ז"ל בקונטרס חובת קרקע מדבר בארוכה בע"ז דערלת חו"ל ואי בשריפה ובדברי המג"א הנ"ל ועיין המעיין שם וקצרתי עוד בכמה הערות, וראיתי בתפאר"י סוכה פ"ג שכתב בעצמו דאפילו בתרומה טמאה דכהן מסיקה תחת תבשילו אפ"ה כולהו מכתת שיעורי' יע"ש, ועיין בקצה"ח סי' שס"ג סק"א מה שהשיג על הח"י עייש"ה ודו"ק, ובמכתבי להגאב"ד דק"ק סאמלוויטץ כעת בקאוונא כתבתי בע"ז להעיר על ספרי ד"א ח"ר, ושם הבאתי לדברי הרא"ש סוכה פ"ג סי' ט"ו ומסיים שם הרא"ש ובאתרוג שייך שפיר שיעורא משום דבעינן דמנכר לקיחה ומה"ט פסלינן פלפלין וכיון דמכתת שיעורה הוי כאילו „נשחק כולו” והוה כאילו לא מנכר לקיחה עכ"ל, ובספרו דבר אברהם ח"ש סי' כ' בזה וקצרתי כעת, ועי' גם בהג' קרני ראם במהרש"א שם סוכה ל"ה, גם יש להשיב על מה שכתב הגהות רצ"ח שם בסוכה ל' ע"א עיי"ש משום דביו"ט איני עומד לשריפה וקצרתי, גם מאי פריך שם במנחות מנותר לר"ש דילמא מיירי ביו"ט ושבת, ושם בהגהות הגרא"מ הורוויץ ז"ל מצאתי קצת סעייתא לדברי תירוצי הנ"ל בעז"ה שכתב שם לסלק קושית התוס', דמכת"ש ל"ש רק בע"ז דשיעור אסורא בכ"ש, אבל שאר א"ה דשיעורא בכזית ילפינן לכ"ד שיש להן שיעור דאיסור מאיסור וודאי ילפינן עיי"ש, ולדברי המבי"ט הנ"ל גם גבי ע"ז בעינן שיעור ש"פ, ותמיהה דלא פירש כן באזהרה כ' גבי עה"נ ד„מאומה” הוי ש"פ, וגם שאר א"ה אין שיעורים בכזית, אלא בפרוטה כדעת הגאונים הנ"ל, גם דבריו אינן מובנים דביבמות שם ק"ג ע"ב אמר ר"פ משמי' דרבא דבסנדל המוחלט חליצתה פסולה ופרש"י משום דכמ"ש וכדמוכח שם מהא דפריך ואי ס"ד כדמכתת דמי וכו' יע"ש, והתם וודאי כשאר א"ה הם, גם להראשונים דאמרי דכמ"ש הוא משום דכל העומד לשרוף, ועיין רש"י חולין פ"ט ע"ב ד"ה שיעורא וכו' כל העומד וכו' ועיין בר"ן וריטב"א סוכה שם, ובב"מ אהע"ז סי' קכ"ד, וא"כ מבואר שם במנח' דגם בנותר ופרה אמרינן כמ"ש עיי"ש ויל"ע, וכן נשמע מדברי המבי"ט בקרית ספר בכמ"ק דכמ"ש הוא חד עם כל העומד לשרוף עייש"ה, וז"ל בהלכות ראש השנה פ"א שופר של ע"ז וכו' ושל עה"נ לא יצא דכמ"ש דהא לשריפה קאי כדכתיב ושרפת וגו' וכשרוף דמי כדילפינן דכל העומד לישרף או לינתץ כשרוף או כנתוץ דמי מבית המוחלטת דלא הוה מטמאת בביאה משום דעומדת לינתץ אי לאו דאמר קרא ונתץ את הבית דאפילו בשעת נתיצה קרוי בית הל"ה לא דכל העומד לינתץ כנתוץ דמי ובשופר בעינן שיעור עכ"ל, ובפ"ח מהל' לולב כתב נמי כן והאי כמאן דמכתת שיעורי' כיון דלשרפה קאי דכל העומד לשרוף וכו' וע"ז של ישראל דאין לה ביטול הוה כאשרה דמשה דמכתת שיעוריה ועה"נ כתיב בה ושרפת וכו' ומכ"ש, ובע"ז ואשרה של עכו"ם שנטלן בשאלה פסול משום שאול וכו' עכ"ל וכוונתו הק' דהיכי שנטלן בשאלה דלא שייך ע"ז מצות כשרפת דאינן שלו ובזה ל"א כמ"ש ואפ"ה פסול מטעם אחר דהווי שאול, ובזה היה אפשר לפלפל בקושית התוס' דסוכה דל"ה הנ"ל ודו"ק וקצרתי, ומה שכתב בפ"ד מהל' יבום דחלצה בסנדל של תקרובת עכו"ם ושל עה"נ וכו' אין חליצתה כשרה אלא מה"ת דאינו עומד להלך כאן דלשריפה קאי דכתיב וכו' ועה"נ נמי עומדת לשריפה כדכתיב ושרפו את העיר וכו' ומדאורייתא נראה מיהא דכשרה דהא חלצה נעל מעל רגלו עכ"ל ודבריו צ"ע דמשמע שם דמדאורייתא פסול ומשום כמ"ש ומ"ש מדעלמא כן מדפריך מטומאת בית שם, וגם עיין תוס' ערכין ד' כ' ע"ב ד"ה אע"פ עיי"ש הכלל שדבריו צ"ע לעת הפנאי אי"ה, שו"ר ברמב"ם הל' יבום שם ישנו הגהה בזה"ל לפי גירסת ה"ה שלא היה כתוב בה עה"נ וכמ"ש הכ"מ תימה על רבינו איך הוציאו מדמיון תקרובת עכו"ם דלא כהירושלמי שכתב בהדיא הכל מודים בסנדל של עה"נ שהוא כשר דכתיב חלוץ הנעל מ"מ, ע"כ, וכן הוא בירושלמי יבמות פי"ב הלכ' ב' דהכל מודים בסנדל של עה"נ שהוא כשר דכתיב חלון הנעל מ"מ, ובהגהות ציון וירושלם שבדפוס זיטאמיר האריך הרבה בזה והביא דברי הכ"מ פ"ח מלולב דבחליצה ל"ש מ"ש משום דאנו רואים דחופה את רוב רגלו וזה דעת הירושלמי עייש"ה, וי"ל דהכ"מ שם כתב זה עפ"י גרסת ה"ה דלא גריס של עה"נ, אמנם הכ"מ בעצמו שם גריס של עה"נ ע"ש, עכ"פ דברי מרן המבי"ט לקוחים הם מדברי הירושלמי ואם איהו לא חזי מזלי' חזי ויש להם מקום בהלכה אבל לא להלכה וצ"ע, ויל"ע קצת בהא דפסק הרמב"ם (פ"א מהל' ציצית דין י"א) דאין עושין אותם מצמר הגזל ולא משל עה"נ ולא משל קדשים ואם עשה פסול וכתב הכ"מ דשל עה"נ הוא משום כיון דלשרפה קאי כמ"ש וציצית יש לו שיעור למטה עיי"ש, והמבי"ט בקרית ספר בהל' ציצית שם כתב הטעם כיון דאסור להנות מהם לאו שלהם נינהו עכ"ל, ולא כתב משום כמ"ש ויל"ע, ואפשר לשיטתו גבי חליצה א"ש ודו"ק ועי' בט"א חגיגה ד"ז מה שהק' דליחשביה ציצית בדב' שאין להם שיעור ומצאתי באמ"ב דיני ציצית סי' ה' שהביא דברי הק"ס והשיאו לד"א עיי"ש, והפמ"ג סי' י"א ס"ק י"ב ד"ה ואגב תמה על הכ"מ הנ"ל ואמר דטע' משו' דלאו שלהם שאסו' בהנא' ונפ"מ למודר הנא' וכו' יעו"ש, וכמדומה לי שגם בשו"ת הר הכרמל חאור"ח יש מע"ז דכתומ"ש וכקושית השעה"מ מפסחים עיי"ש, ובמשנה דכריתות