מנחה חריבה רמט

כ"ש למכות, ה"נ ס"ל גבי א"ה דכ"ש אסור ולא מצריך שיעורא כלל ואזלי לשיטתיהו, ומ"מ לענין טומאת אוכלין בעי שיעור כמו שפריך שם מנותר ופרה לר"ש עי"ש, וא"ש, וראיתי כעת בס' מנ"ק שהקשה מדוע שבקי התוס' להקשות על ערלה והקשו רק מכלאה"כ יע"ש שכן הקשה בן המחבר שער אפרים סי' א' ובסי' ל"ח בהגהה יע"ש, ומה שתירץ המנ"ק משום דמשקין של ערלה הוא בקבורה ובנקברין ל"ש כתותי כנראה מדברי התוס' סוכה דל"ה ד"ה לפי וכו' יע"ש, תמוהין דבריו דהלא אנן השתא קיימינן בשיטת התוס' דלרבנן כל א"ה הם דאמרינן בהם כמ"ש, ואפילו אלו שאין בהם מצות שריפה, וכבר הקשו המפרשים דברי התוס' הדדי ועיין שעה"מ פ"ד מגירושין שהביא דברי הש"א הנ"ל שכתב דאפילו במידי דבעי שיעור דמפסיל לרבנן דר"ש משום דמכתת שיעורה דלא אמרינן הכי אלא במידי דבעי שריפה אבל לא בנקברין וכו' בהא לא מודינא ליה ואישתמיט מיניה דברי התוס' במס' יבמות ק"ד ד"ה סנדל שכתבו בפירוש דאפילו במידי דטעון גניזה כע"ז של ישראל אמרינן כמ"ש וכו' יעי"ש, וכן כת' בחידושי ח"ס שם דה"ה אי בקבור' נמי אמרינן מ"ש עיי"ש גם השע"א בעצמו שם כת' דאלו הוה שמן מזיתי ערל' אז פסול להדליק בו נ"ח מטעם דכמ"ש דהוה מנשרפים עיי"ש, ומש"כ המנ"ק עוד לתרץ משום דבערלה לא פסיקא להו דהוי בשריפה מה"ת ול"ש כמ"ש, משא"כ כה"כ פסיקא להו כמש"כ בסוכה שם, אף שכן כבר תירץ בן המחב' שם בהג"ה סי' ל"ח, מ"מ צ"ע לפי תוס' יבמות הנ"ל דגם בדבר דטעון גניזה אמרינן כמ"ש, ולא מוכח מתוס' דידן דפליגי ע"ז, וגם מה שהקשו מפרה מוכח זה, דאף דפרה למצות שריפה עומדת, מ"מ לא משום הא"ה היא נשרפת אלא דמצותה כך היא ואפ"ה אמרינן כמ"ש, ומה שמתמ' שם על הח"ס שפיר מתמ' עיי"ש וכן משמ' מפ"י ברכות דל"ו דערלה מחויב בשריפה יע"ש, וכבר שאול נשאול בחות יאיר סי' י"ח מאת הגאון עבודת הגרשוני דמנא הא מילתא דתנינן בסוף תמורה אלו הן הנשרפין וקחשיב בהדיי' ערלה מנ"ל הא ודברי רש"י ותוס' אינן ניחא לי עכ"ל ושם בסי' נ"ד תשובת הגאון המחבר בזה דאי ס"ד דערלה מן הנקברין א"כ היה אפילו אפרה אסור אף שכבר נאבד מן העולם כ"ש להנות בעוד ישנו דאסור וכו' עיי"ש, ומש"כ הח"ס שם בסי' רפ"ו דלא ראה מרבותיו ששרפום רק הניחום וירקבו יע"ש, הוא משום שכ' הפ"י הנ"ל שם דערלה בחו"ל אינו בשריפה וזורק את האביונות ואין כאן משום מכשול דספוקי מספקא להדדי יע"ש וקצרתי כי אכ"מ, ולא באתי לא דרך אגב, ומש"כ המנ"ק להקשות דלרבנן נמי קשה יע"ש כבר הבאתי לעיל שכן הקשה הרש"ש כנ"ל, ועיין שם בשעה"מ פ"ד מגירושין שהביא בשם משאת משה חא"ה סי' ק' דשאני ערלה וכה"כ דאע"ג דהוה מן הנשרפין אינו מפורש בתורה שמצותו בשריפה כנותר ופיגול והרמב"ם לא חשבה במנין מ"ע וא"כ א"ל דכי אמר כל העומד לשרוף וכו' ה"מ במילי דמצותו בכך מה"ת אכן היכי דליכא מצוה בשריפה והיא גופא אינו אלא כדי שלא יכשל בהן בהא לא אמר ר"ש וכו' יע"ש, ובתפארת ישראל ספ"א דפסחים ואכמ"ל, ומש"כ בהגהות מצפה איתן ליישב קושית התוס' משום דמפורד נמי מטמא ועיין בס' אפריון דוד להגאב"ד דזאגר זצ"ל הוא אבי זקן זתי' בענין זה דכמ"ש והשיג על התורת גטין וכבר קדמם בזה בשע"א הנ"ל בהגה"ה, ועוד בכמה ספרים והדברים עתיקים בענין זה בכללו שהלכו בו נמושות, ולא באתי אלא בשביל דבר שנתחדש לנו

ונתיישבתי דלפי מאי שכתבתי לעיל לתרץ דברי התוס' דידן, יש נמי לצדד בקושית התוס' דסוכה דל"ה דהקשו באתרוג של ערלה ות"ט דת"ל, משום דמצותן בשריפה וכמ"ש יע"ש, די"ל דכל שאין בו ש"פ אין מצותו בשריפה מכיון שאין אסור בהנאה ולכך בעינן טעמא דהיתר אכילה, אך י"ל דאי בשאין בו ש"פ, בלא"ה א"י בו לשיטת רש"י שם גבי סוכה דכל היכי דבעינן דין ממון צריך שיהא ש"פ, אך אין הדבר ברור עוד כמו שהרעיש המנ"ח וגם לא שכיח שבאתרוג לא ישוה ש"פ ועיין תוס' שם דל"ט ע"א ד"ה יותר וכו' וגם קושיתם ישאר אליבא דר"ש דכל העומד לשרוף, ולדידיה כ"כ דגם בכ"ש הוי בשריפה, וגם סתמא דהש"ס נתן טעם לשל אשירה משום דכמ"ש ומשום דבוודאי ש"פ, וה"נ הו"ל למיתני בערלה ובתר"ט ויל"ע עוד אי"ה, ועל פי מה שהזכרתי לעיל יש לתרץ הדיוק מה שהקשו התוס' מכה"כ ולא מערלה, משים דבערלה י"ל דמיירי בערלת חו"ל דהלכה דודאן אסיר וספיקן מותר וכפסק הרמב"ם דהוא הלכה למ"מ ולא הלכות מדינה, וא"כ אפילו ספוקי מספקן הדדי אסור וכדכתב הב"י סי' רצ"ד ושפיר קאמר ר"ש אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים משום שאסור בהנאה להנותן אף שהנכרי א"י וכמו שכתב הש"ש ש"א פ"ב יעוש"ה, ולכך מטמא ט"א שאינו בשריפה וכדכתב הפ"י שהבאתי לעיל וגם כיון שספיקן מותר לכך לא שייך לומר דכמ"ש לומר דליכא ביה שיעורא כלל כיון דמקילנן ביה בספיקא, ולמאן דלא ידע מיתר לאוכלו ודו"ק אבל בכלאי הכרם ל"ל בחו"ל דהוא רק מדרבנן אסיר וע"כ בא"י ובא"י נימא כמ"ש, ועיין במג"א סי' תרמ"ט ס"ק כ' משם הש"ג באתרוג של ערלת חו"ל כשר יעוש"ה ועיין מה שהעיר עליו באמרי בינה דיני יו"ט סי' כ"א אות ט"ו ושם בשו"ת סי' י"א מצאתי בעז"ה שמביא התוס' הרי"ד לסוכה שכתב בזה לתרץ קושית התוס' דנימא בשל ערלה כמ"ש, משום דמיירי בערלה של חו"ל שאינה אסורה אלא באכילה ולא בהנאה וכו' ספק לי ואני אוכל יעיי"ש בזה ומש"כ ליישב על ת"ט