מנחה חריבה רמח

לע"נ אחז"ר ראיתי בס' ב"מ בשם הגאון נו"ב יע"ש והוא בנוב"ק חאהע"ז סי' מ"ה יע"ש וה"נ כן וצ"ע וקצרתי כי אכ"מ), ואם היינו אומרים דפליגי בזה הש"ס דקדושין עם הש"ס דשבת, היה מקום ליישב קצת דברי המהר"ם שיף בחדושיו לכתובות (דף נ"ט ע"ב) ד"ה התם בידו וכו' שנעלם ממנו דברי הגמ' דקדושין שהביאו התוס' כאן, והוא נגד הש"ס, ושו"ר שם בהגהות מצפה איתן שכבר השיגו בזה והוא אף שנעלם ממנו הגמ' דקדושין מ"מ אנו צריכין לדבריו אליבא הגמ' דשבת ודוחק ע"כ קצרתי והא דאמרינן ביבמות (דפ"ח ע"א) אי ק"ד משום דבידו לפדותו וכו' או קדה"ג משום בידו לאיתשולי וכו' עיי"ש והא לא מקרי בידו לפי הנ"ל אבל לפי הנ"ל א"ש דהוא כמו דאמרינן בשבת דמזדקקא ליה בי תלתה הדיוטות, דלענין פדיון קרובים נמי כשר אפילו אחד מהן עכו"ם כדאיתא בסנהדרין י"ד ע"א יע"ש ועיין ב"י בחו"מ סי' ק"ג וכן לשאול על ההקדש ג"כ סגי בקרובים כמו התרת נדרים וא"כ לא אמרינן ביה מי ימר אמנם ראיתי שם ברשב"א שכבר הקשה בזה מהא דקדושין הנ"ל ותירץ דכל שאתה בא לומר במה שלא נעשה שהוא כאילו נעשה משום שבידו לתקנו איכא למיחש דלמא לא מזדקקי דפעמים שאין נזדקקין אבל במה שא"י אם נזקקו לו כבר אם לא כיון שרובן של בנ"א נזקקין לכך ברוב הפעמים וזה מעיד שנזקקו לו נאמן עכ"ל וכיון שלא תירץ כמש"כ נפלו כל הנך פיתא בבירא עוד תירץ דלגבי הפרת נדרים לא בעינן מומחין וכו' וכיון שכן לא אמרינן מי ימר וכו' והכי אמרינן בהדיא שלהי פ' כירה כנ"ל עכ"ל, ומשמע דס"ל דבגר בעינן מומחין וצ"ע בחדושיו למס' קדושין שם עיי"ש, ונעלם רשב"א זה מהאחרונים הנ"ל ועיין בשו"ת הרשב"א כת"י שהובא בשעה"מ ספ"ד מהל' חמץ יעו"ש, ועיין ערכין כ"ג ע"א וי"ל שוב נזכרתי במה שעמד המחנה אפרים בהל' צדקה סי' ה' על דברת הרמב"ם דהל' ערכין פ"ז דין הנ"ל ובמה שהקשה עליו מיבמות הנ"ל עי"ש, ועיין במהרי"ט אלגאזי פ"ד סוף אות ל"ה בזה ועיין ג"כ בעמק יהושע סי' י"ז שלא העיר מכל הנ"ל ויש להעיר בדבריהם ז"ל ובפרט עם מש"כ ובדברי הרא"ש גיטין פ"ה שכ' דבידו לפדותו הוא מדין בעלים אך אכמ"ל, ובענין זה דכל העומד לגבות, ועיין מס' ב"מ (ס"ב ע"א) ויל"ע עפ"י דברי התו' דשמעתין שו"מ שם במהר"מ שיף שהעיר מדוע לא נימא דבהא גופא פליגי אי שטר העומד לגבות וכו' כדאשכחן דפליגי בזה ב"ש וב"ה עיי"ש ויש להאריך עוד וקצרתי, ועיין מ"ל פ"ד ממלוה ה"ו ועי' מש"כ הנוב"ת חחו"מ סי' ל"ב על דברח הש"ך חו"מ י"ב ועל דברת הש"ך בת"כ סי' ק"ל שהבאתי לעיל עיין מ"ש על זה הנוב"ק חחו"מ סי' ה' יע"ש ודו"ק ואינני זוכר עכשו אם הנחל יצחק הנ"ל ראה זה – גם יש להזכיר כי מוכח בזה לפי דברי התוס' דב"ש דס"ל כגבוי דמי לא ס"ל האי מי ימר דמזדקקי. לו דיינים וכנתבאר לעיל ונפ"מ לכמה ענינים ויש לקצר, אח"ז מצאתי דחילוק הנ"ל שכתבתי דליכא למימר כתוב הדר הוא בספר למודי ד' לימוד ק"ד על הקושיא הנ"ל דמטי בה משמיה דרב יצחק הכהן ז"ל עיי"ש ואינו מביא דברי התוס' דשמעתין

שם באה"ד והא דאמר גבי שופר וכו' וגבי לולב וכו' ומנעל כמ"ש אפי' רבנן מודי משום דא"ה ולא הוי אלא כעפרא וכו' וליכא שיעורא ופרה חיבת הקודש מהני וכו', פירש כוונתם דאם רבנן נמי מודי בכל א"ה דלא הוי אלא כעפרא דארעא בעלמא, א"כ פרה אמאי מטמא ט"א וצ"ל משום דחיבת הקודש מהני והיטב אשר הקשה בזה הרש"ש מה שעלתה גם על דעתי דשם במנחות פריך רב אשי לרב כהנא רק לר"ש דאמר כל העומד לשרוף כש"ד יע"ש וצ"ל דלרבנן פשיטא ליה דיש לתרץ דחיבת הקודש מכשרתן עכ"פ לקבל טומאה משום דרק א"ה נינהו ולא הוה כשרוף, אלא אף לר"ש דכשרוף דמי, ואף פירורין נמי לא הוה נמי משני ליה דחיבת הקודש מכשרתן לקבל טומאה מדרבנן, אלא שהקשו התוס' כלאי הכרם אמאי מטמא ט"א ולא אמר כמ"ש פירוש לרבנן דר"ש דלא שייך בזה חיבת הקודש אמאי תנינן שם ק"א ע"ב הערלה והכה"כ וכו' כולם מטמאין ט"א, והא לא הוה בה שיעורא דכל אלו אסור בהנאה ? ונראה לפמש"כ הגרעק"א בתשובה סי' ק"צ דבכל איסורי הנאה הוה שיעורו בפרוטה יע"ש ועיין צל"ח פסחים דף כ"ב ועיין ג"ו כלל נ"ח יע"ש, א"כ י"ל דכלאי הכרם דמטמא ט"א בכביצה, מיירי בשאין בו ש"פ, דעדיין מותר בהנאה וכמו דאמרינן כה"ג בפסחים (ל"ב ע"ב) אבא שאיל תרתי בעי עיין פרש"י, והגרעק"א לא כתב להסתפק בזה, אלא באיסורי הנאה דנפקא מלא יאכל וכו' אבל בכלאי הכרם לא כתב אכילה כלל, ופשיטא דבפרוטה וכבר העיר הגאון הנ"ל בסי' קנ"ד דבכלאה"כ דלא כתיב אכילה נתחייב בכ"ש וכן בב"ח ליחייב בכ"ש וכו' יע"ש, אבל עכ"פ באיסור הנאה שלו בוודאי אינו בכזית וא"כ י"ל כנ"ל וכן ראיתי למרן המבי"ט בקרית ספר פ"ז דהלכות ע"ז אזהרה ל"ט שכתב שכל הנמצא בע"ז אפילו מים ומלח אסורין בהנאה מה"ת והאוכל ממנו כל שהוא לוקה דמאומה כתיב ונראה דש"פ בעי מדאמר לעיל דמכוש אחרון לית ביה ש"פ עכ"ל וכן צ"ל באזהרה מ' שם בנהנה מציפי הנעבד יע"ש, (וכמדומה שלא ראה זה הבית הלוי חלק ראשון) אלא דא"כ דמיירי בכה"ג שאין אסור בהנאה דחסר משיעורא א"כ מ"ט דר"ש דאמר התם אין מטמאין ומשום דהוה אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים משום א"ה, הא לית כאן א"ה כלל, וצ"ל דלר"ש דס"ל