מנחה חריבה רמז

תרומה, אך הראו לי שהרע"ב פירש באשת כהן, ושוב הראתי להם שרש"י בכתובות ל"ו ע"ב שם פירש בבת כהן כמו שאמרתי בתחלה, ובאמת צ"ע דברי הרע"ב והתפארת שנמשך אחריו, ועכ"פ כפי המבואר י"ל דרבותא קמ"ל חכמים דלא מבעי לבעלה שבוודאי אסורה לו ולא מהני ברי דידה להאמינה על פיה ושהוא יכשל בעבירה, אלא אפילו לאכילת תרומה שהוא דבר הנוגע לה ולגופה הו"א דתהא נאמנת קמ"ל דלא אף שאומרת טהורה אני, ועיין בתבואת שור בחידושי יבמות דף פ"ז ע"ב דקמבעי ליה בשנים שאמרו על דבר א' שאסור הוא ויש אחד שיודע בבירור שהוא מותר ושקר העידו מהו שיאכל מאותו דבר בצנעא בל יודע לאיש וכו' מ"מ בצנעא י"ל דמותר וכו' יע"ש ובחידושי ליבמות שם הארכתי בזה בעז"ה ואכמ"ל ולא באתי לא אגב אורחין רחיקת וזוודי וכו')

שם באה"ד והכא לא שייך למימר אליבא דב"ה העמד אשה על חזקתה ואימר זינתה שהרי רגלים לדבר שקינא לה ונסתרה והכתוב הוציאה מאותה חזקה ועשאה ספק עכ"ל. והנה אף דלב"ה דשטר העומד לגבות לאו כג"ד וא"כ הם היורשים מוחזקים בחזקת ממונא, וא"כ מאי יועיל חזקת כשרות דידה דאימור לא זינתה, להוציא ממון מהם נגד חזקת ממונא שלהם, וד"ז תלוי במחלוקת ר"ג ור"י דכתובות (י"ב ע"ב) (וע"ה ע"ב עייש"ה) וצ"ל דזה נמשך לדבריהם הקודמים שהקשו דהוה ברי ושמא וברי עדיף וכו' ולזה המשיכו קושיתם דנימא העמידנה על חזקתה ואימור לא זינתה ובצירוף טענת ברי שלה ובסברא א' דחי לה התוס' דלית כאן לא טענת ברי ולא חזקה שכבר איתרעי ועיין היטב ברא"ש כתובות פ"ק סי' י"ח במחלוקותו עם רבינו יונה ז"ל עייש"ה ואכמ"ל בענין עמוק זה ובפרט שכבר דשו ביה רבים ונעשה כיתר ולא באתי אלא להעיר מעט בדה"ק ז"ל כאן שעדיין לא הרגישו בזה, ובמאי שכתבו דבסוטה ליכא חזקה ועיין בדבריהם בנדה ב' ע"ב ובחולין דף ט' ובנדה שם הוסיפו דאע"ג דאין סתירה בר"ה מ"מ איתרע חזקתה דשייך קצת סתירה וכו' וא"ת א"כ היכי ילפינן מסוטה דברה י ספקו טמא וכו' אימא דוקא היכי דליכא חזקה וכו' וי"ל דילפינן מסוטה שעשאה הכתוב ודאי טמאה אע"ג דאית לה חזקה שאינה טמאה וודאי ולא איתרע אלא חזקת טהרה וודאית עכ"ל, ולפ"ד אם יש לה חזקה שאינה טמאה וודאי, יש לעיין לענין אם תפסה כתובתה ועיין בבית מאיר שהבאתי למעלה וכן בנחל יצחק בסימנים הנ"ל, ועיין במה שמיישב קושיתם שבנדה וחולין, בש"ש ש"א פ"ז דבר נחמד ועמוק די"ל דסוטה לא איתרע חזקת היתר דידה וכו' יעויש"ה ובכל הפרקים שם במה שנוגע לספק סוטה, וחילק בין הבעל להבועל אמנם אכמ"ל

שם בד"ה ב"ה וכו' הכא דהשעבוד עצמו של כתובה עומד בספק וכו' עיי"ש עיין בגיטין דל"ו ועוד מכמ"ק שהרגישו בזה אחרונים ועיין בנחל יצחק סי' י"ב שהבאתי לעיל, ויעיון לקמן ד"ה לאו כג"ד וכו' דהכא כ"ע מודי דאמרינן לכ"ד משום דהעמד ממון בחזקת בעליו שהרי צריך דיינים ולאו בידו וכו' וע"ש, וא"כ התם ביתומים שא"צ דיינים על עיקר הקרקע הוי כגבוי, ובזה יל"ע באיזהו מקומות וקצרתי, ומה שעדיין ע שומא זה אינו כלום כדמוכח מדברי התוס' דלקמן גבי כל העומד לפדות וכו' יע"ש ודו"ק

שם ד"ה לאו כגבוי דמי וכו' דהכא כ"ע מודי דאמרינן לכ"ג והעמד ממון בחזקת בעליו שהרי צריך דיינים ולאו בידו הוא כדאמר גבי גר מי יימר דמזדקקין ליה ב"ד עכ"ל, יש להזכיר כי כבר העירו המפרשים על הגמרא דקדושין שם דאמרינן מי יימר דמזדקקין ליה ב"ד, מהא דאמרינן בשבת (מ"ו ע"ב) דפרכינן ואמאי לימא מי ימר דמזדקק ליה חכם ומשני אי לא מזדקק ליה חכם סגי ליה בג' הדיוטות יע"ש אלמא דכל היכי דסגי בג' הדיוטות לא אמרינן מי ימר וא"כ יקשה הא גבי גר ג"כ סגי בג' הדיוטות כמש"כ התוס' בקידושין שם עיין ברש"ש קדושין שם, והגהות רצ"ח בשבת שם, יעי"ש מש"כ ודוחק הוא דגם בהתרת נדרים בעינן דגמירי וסבירי קצת דיודעין לפתוח לו פתח עיין ר"ן נדרים (כ"ג ודף ע"ח) וגם מהתוס' דהכא דמדמי ד"מ לגר ולפ"ד אין דמיון כמובן, וע"כ נראה דגבי ד"מ וגר דבעינן ב"ד כשרים ורחוקים הוא דאמרינן מי ימר אבל גבי התרת נדריה דקיי"ל אפי' בקרובים עיין נדרים ע"ז ע"ב וביור"ד סי' רכ"ח בזה לא אמרי' מי ימר דג' הדיוטות קרובים ופסול' בוודאי שכיח (ועיין שו"ת רעק"א סי' ע"ג ובהשמט' שם אי אשה וקטן כשרי' להפרת נדר' יע"ש) אבל זה ליכא למימר משום דבנדרים איכא תרתי חכם או שלשה הדיוטות משא"כ גבי זר דבעינן דוקא שלשה, דהרי הכא שכתבו התוס' גבי ד"מ דאיכא נמי תרתי יחיד מומחה וג' הדיוטת דקיי"ל דמומחה לרבים דן אפילו ביחיד עיין שו"ע חו"מ סי' ג' ואפ"ה אמרינן מי יימר דמזדקקא ליה בי תלתא או יחיד מומחה ולשון התוס' צע"ק שכתבו שהרי צריך „דיינים” הא בדיין מומחה ביחיד סגי, ולהתירוץ הראשון א"ש שכתבו דבעינן „דיינים” היינו כשירים וכמו בגר ולאפוקי בהא דשבת גבי התרת נדרים דסגי בקרובים ובפסולים (ומה"ט נ"ל לדון על מש"כ הגרע"א שם לחוש גבי התרת נדרים מטעם נמצא א' מהן קרו"פ (דהיינו פסול קטן) וה"ה גבי דיינים עיי"ש, הא י"ל דגם פסול זה דנמצא א' מהן קרו"פ ג"כ כשר כמו שאר פסולי הגוף ודו"ק דהא אין זה רק כפסול בעלמא, ונזכרתי שהוא בעצמו כתב סברא זאת בס' פ"ז שנסתפק בעדות נשים ונמצא אחד מהן גזלן אם בטל לכל העדות או דנימא דהך דמגזה"כ פסולים הם רק כמו פסולי עדות דקורבא וכדומה אבל מ"מ לא חשודי לשקר ולא הורע חזקתייהו וכו' והויין כפסול קורבא דכשרים