מנחה חריבה רמה

את"ד ואח"כ מביא דברי התומי"ם והמל"מ בא"י אם פרעתי היכי דלא הו"ל למידע יעש"ה ונתתי שבח והודאה לאל על חלקי שזכיתי לכוון במקצת לדבה"ק ב"ה וב"ש, וכן מבואר שם מדברי התומים סי' ע"ה דגבי כתובה הוי א"י אם פרעתיך דכתב ובהכי ניחא ג"כ דברי התוס' כתובות דמאי הקשו דהא ס"ל ארוסה יש לה כתובה א"כ תיכף משעת אירוסין נתחייב בכתובה והוא יטעון דילמא זינתה אח"כ והיא טוענת ברי לא זינתה א"כ הו"ל א"י אם פרעתיך וחייב וכו' יע"ש, ועיין מהרש"ל כתובות דף י"ט ע"א תוס' וכמין וכו' שכתב צ"ל דשאני כתובה שהרי לא ניתנה לגבות מחיים ולא שייך כה"ג לומר הא דר"נ וכו' דהא לא חל שעבודה על הכתובה מחיים כלל וכו' וכן פי' הר"ן עכ"ל, ודברים אלו מסייעים להרש"ש ובחידושי לכתובות שכתבתי בנערותי הקשתי דא"כ האיך חל מכירת כתובה דהוי דשלב"ע, וכן מצאתי בשם הפ"י ב"ק דפ"ט וכמדומה שמצאתי בזה אח"כ בחידושי הרי"מ באיזה מקום ויל"ע בזה עוד, ועכשיו ראיתי בח"ה שהביא במקצת דברי הב"מ אבל מסרסו עד שאינו מובן שוב השגתי ספר התומים ועיינתי שם בס' ע"ה ס"ק כ"ב שאחר כל האריכות בדין זה בלא הו"ל למידע בספק א"י אם פרעתיך הביא התוס' סוטה שלפנינו ומשמע דס"ל דאף דאמרינן ברי עדיף אפי' בדלא הו"ל למידע מ"מ בא"י אם פרעתיך דהטעם משום ספק אין מוציא מידי ודאי בעינן הו"ל למידע דאל"כ למה הקשו לר"ה ולר"י ולא לכ"ע דהא א"י אם פרעתיך לכ"ע חייב וכאן אם זינתה והפסידה כתובתה ה"ל כא"י אם פרעתיך וקשיא לכ"ע א"ו דבזה שפיר ס"ל דבעינן ה"ל למידע וכו', ויותר א"ל דס"ל להתוס' שם הואיל וכתובה לא ניתן לגבות מחיים ולא ברור חיובו עד שימות הבעל או תתגרש אף דשיעבדו חל תיכף מעת נישואין מ"מ לא מקרי חייב עד עת ראוי לגביה ולכך אמרו דלא משתעבדי בדר"ן הואיל ולא ברור חיובו ולא מקרי חויב לה (וכמש"כ אנו לעיל בשם המהרש"ל לסיוע להרש"ש ת"ל) וכו' ואימת הוה וודאי חוב כשמת בעלה ואז כבר קדמה הקו"ס והו"ל ספק אם חייב לך וכו' וא"ש ובזה לכאורה אין ראיה כ"כ א"ש מתוס' כתובות וכו' יע"ש, ומעתה אין להכניס ראשי בין הרים גדולים ואלו ואלו דא"ח רק ת"ל שאינו טועה בדרכי הדמיון בתו"ה חיי רוחי ונשמתי כן מצאתי אח"ז בנחל יצחק ח"ר סי' ס"ט ענף ז' שהאריך בענין דידן ומביא דברי התומים ומרמז על דברי הב"מ סי' קע"ח ובאמת תורף דבריו מבואר שם והוא כתב די"ל דטוענין ליורש דהבעל היה יכיל לטעון דהיא הודית בפניו דזינתה ברצון דאז אבדה כתיבתה יע"ש, וכן בספרו ח"ש סי' ע"ה ענף ט' מאריך בענין דעת התומי"ם והנתיבות דהיכי דלא ה"ל למידע אף בטוען התובע ברי פטור והביא דברי הקצה"ח סי' שד"מ סק"ג ועל תירוץ התומים הנ"ל כתב ג"כ דאין זה סברא כלל דהא אף דלא מטא זמניה בחיי הבעל מ"מ אמרו ע"ז הלשון שט"ח העומד לגבות וכו' א"כ ה"ה דמקרי בשם חזקת חייב דנתברר עכשיו למפרע כשמת הבעל בחיי אשתו ויע"ש עוד ונעלם מהם דברי המהרימ"ט ז"ל ומ"מ אני לך, ושו"מ בעין יצחק ח"ר סי' ע"ח לבן המחבר שקלא וטריא אי כתובה חל תיכף החיוב או לאחר מיתה ובאות י"ב שם הביא דברי המהרי"ט הנ"ל שכתב דהוה א"י אם פרעתיך וע"כ דהחיוב בא תיכף והביא שם התומי"ם ודברי הנח"י הנ"ל יע"ש וברוך שכוונתי ולתשובה זאת הערני גם הגאון מהר"י דיסקין שליט"א והוא רצה לחלות זאת במחלוקת אי כתובה מה"ת או מדרבנן וקצרתי ומצאתי בעז"ה בתוס' חד מקמאי ליבמות (דס"ה ע"א) בש"ס ווילנא שהקשה שם דהא קיי"ל כר"נ וכו' דאמרי מנה לי וכו' אמר א"י פטור וכו' וי"ל כיון דנתחייב לה בשעת נשואין בכתובה הל' כהלויתני וא"י אם פרעתיך שחייב לד"ה אבל במילתא דר"נ גבי מוכ"ע טוען הבעל שמעולם לא נתחייב לה בכתובה ולפום הכי אי לאו משום מיגו א"נ משום חזקה דגופה הוה איהי מהימן עכ"ל אחד מן הראשונים כמלאכים, גם עיין באריכות בית מאור בסימן קי"ג עייש"ה, וכן מצאתי בח"ס אהע"ז ח"ר פי' קל"א שהביא המהרי"ט ומהר"מ שיף דהוה כא"י אם פרעתיך, גם עיי"ש על סוף דברי התוס' דכאן דמבואר דבספק אונס ספק רצין לא הוה ספק סוטה משום דאין רגלים לדבר שנבעלה לרצין וכו' אך ברשב"א במשמרת הבית כתב להיפך יעיש"ה מש"כ בזה

ועוד י"ל כיון שמגלגלין אותה בשביעה דעל זנות שבאירוסין ג"כ וע"כ הטעם הוא כמש"כ התוס' בב"מ צ"ז ע"א ד"ה ביום וכו' דאין מגלגלין אלא בדבר הדומה קצח וכו' וכגון סוטה שרגלים לדבר שקינא ונסתרה „ויש לחוש שמא זינתה גם באירוסין” וכו' עיי"ש, ועיין תוס' קדושין כ"ז ע"ב וא"כ הספק דילמא זינתה מאירוסין והו"ל באמת ספק א"י אם נתחייבתי כלל דשמא זינתה קודם, אלא דיקשה למ"ד ארוסה יש לה כתיבה, ועיין בתוס' ר"י הזקן בכתובות שם די"ב ע"ב ודו"ק וכן החילוק שם בין כתיבה למזיק יע"ש ודו"ק

שם באה"ד י"ל מאחרי שהתורה עשאוה ספק עד שתשתה אינה יכולה לטעון טענת ברי עכ"ל התוס' לכאורה סברתם זו מבואר במל"מ הל' סוטה לתמוה על הח"מ ופלא שלא הזכירו דברי התוס' ולכאורה מדברי התוס' אלו נראה סתירה גלוי' לדעת האומר דבספק סוטה האיסור הוא רק על הבעל אבל היא אינה לוקה אם נבעלת לו שהיא אומרת ברי לי שלא נטמאתי עיין בתשובת הגאון ח"ס חאהע"ז סי' ק"נ והוא הגאון מהר"מ מינץ זצ"ל וכנראה הח"ס מסכים לו על זה ועוד יותר מזה השיב לו דבגוונא שאיכא ע"א שנטמאת דאינה שותת ומ"מ היא מכחשת העד וכשנבעלת לו לא תלקה עכ"ל וזה בוודאי צע"ג ועיין לעי' דף ג' ע"ב תוס'