מנחה חריבה רמד

דמגיטין דל"ז ועוד מכמ"ק מבואר שלא כדברי אלא שאפילו קודם שנולד כל ספק אוקמינן ברשותו לב"ש ויל"ע, ושוב מצאתי ת"ל בנחל יצחק סי' י"ב שהאריך הרבה שם ליישב קושית הש"ך על הב"ח בנדון זה עיי"ש שהעיר בכל המקומות הנ"ל כן הזכיר קצת מהא דפסחים הנ"ל, וכן הביא מבב"ת קכ"ד בהא דאם ירשו שט"ח בכור נוטל פ"ש וכו' יעו"ש היטב וינעם לך, ועיי"ש בסי' ל"ט בדבר שעבודא דאורייתא ואכמ"ל בזה, ועיין בש"ש ש"א פכ"ד בשם תקפו כהן סי' ק"ל יע"ש ודו"ק, ועיין לקמן בתוס' ד"ה לאו כגבו וכו' משום דבעינן בית דין ולאו בידו דמי יימר וכו' ודו"ק

שם ע"ב תוס' ד"ה ב"ה אומרים וכו' ה"נ היא טוענת ברי, אבל הוא א"י לטעון טענת ברי ותהוי תיובתא דר"ה וכו' עיי"ש הנה תיכף בהשקפה עיונית הרגשתי לתמוה על דברי התוס' דכאן אליבא דכ"ע קשה דהתם הוי א"י אם נתחיבתי וכדכתבו התוס' להלן שהתם אפילו לב"ש מודים דשמא אותו שטר מעולם לא עמד לגבות וכו', אבל הכא הוי א"י אם פרעתיך ולכ"ע חייב, ושו"ר בהחפשי שהרש"ש מציין לעיין לקמן ל"א וראיתי שנשאל בזה ועיי"ש מה שתירץ ואין לדבריו כל תוקף, ומבואר היפך דבריו בש"ש בכמ"ק בשם הראשונים דבכתובה אדרבה עדיפא דהולכין בה אח"ר וגם אמרינן בה מגו להוציא ואפילו מחיים ע"ש, וכן מבואר שם (ש"ב פ"י) בשם המהרי"ט פ"ק דכתובות שכתב דברצון הו"ל כא"י אם פרעתיך כיון דוודאי נתחייב ובספק פרעון ברי ושמא ברי עדיף עיי"ש, ואפשר לומר דמשעה שנסתרה כבר הוה כמו שפרעה כתובתה, אלא שאח"כ יתברר ע"י המים אי הוה פרעון או לא, א"כ הוי כמו א"י אם נתחיבתי, דומיא למה שפסקו הט"ז ודעימיה בסימן ע"ה בחו"מ דאם פרע לחבירו ואח"כ נמצא מטבע מזויפת דהוה כא"י אם נתחיבתי יעש"ה ובפ"ת שם, וה"נ י"ל דהוי כספק אחר הפרעון, והו"ל כא"י אם נתחייבתי וי"ל משם כמובן, אבל הסברא בעצמה י"ל קצח וכמו שבאמת תירצו התוס' אח"כ די"ל מאחר שהתורה עשאה ספק עד שתשתה א"י לטעון טענת ברי, והוא משום דהתורה עשה, כוודאי אחר הסתירה, וא"כ הוי כמו שכבר פרע לה כתובתה אלא דהספק הוי עכשיו משום דלא יכלו לברר אי הפרעון הוי פרעון או לא, אבל עכ"פ לא הוי כמו א"י אם פרעתיך דעלמא ואף אם היא טוענת ברי שלא זינתה, מ"מ בזה סברי התוס' גם בקושיתם דלא מהני לה הטענה למחשבי' לספק בפרעון, אלא דלכה"פ הוי כמו ספק בחיוב, כיון דיותר נוטה לומר שפרעה, ודו"ק ולזה תירצו שבכלל אין ברי שלה חשוב כלל אף לענין ממון כיון שהתורה עשאה ספק כוודאי כך כוונתם וצריך להוסיף בדבריהם עשאה ספק כוודאי כדלקמן כ"ח ע"א ובתוס' שם, (ועיין תוס' ב"מ צ"ט ע"ב ד"ה והלה וכו' עייש"ה ודו"ק)

ועוד היה א"ל דבאמת צ"ע עוד על התוס' בקושיתם מברי ושמא, דהא לא ה"ל למידע ובכה"ג חידושו התוס' בכמ"ק דלא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף, ועיין תוס' כתובות י"ב שם ובב"מ צ"ז ע"ב ד"ה רב הונא וכו' והדברים עתיקים, ולזה י"ל דהכא דהוי בספק הפרעון והוי לן למימר דברי עדיף אף בשמא כי האי הגרוע, ומשום דהוי כא"י אם פרעתיך מיפה הדבר להעמידו על הברי אף בשמא גרוע, ומכח זה נסתפקתי בעיקר הדין בא"י אם פרעתיך בדלא הוה ליה למידע אם חייב וחפשתי בש"ע ומצאתי בפ"ת סי' ע"ה ס"ק י' שהביא מחלוקת האחרונים בע"ז ה"ה התומים והנתיבות ז"ל ומסיק הנתיבות לדינא דא"י אם פרעתיך במקום דלא הל' למידע פטור יעוש"ה, וגם מסמן שם הפ"ת לעיין בס' בית מאיר לאה"ע סי' קע"ח סט"ו מענין זה עש"ה, וכן שם ס"ק כ"ז בדין של הט"ז היכי שנמצא מטבע מזיופת מציין בשם הב"מ סימן הנ"ל ועלה בדעתי שבוודאי נו"נ הב"מ בדיבור התוס' שלפנינו וחפשתי את הס' בית מאיר עד שהשגתי אותו, וראיתי שם בסי' קע"ח שכן הוא שהקשה אמאי בהני חמש נשי לא מהימנו להפסידה כתובתה מ"ש ממה דקיי"ל כב"ה אם מתו בעליהן עד שלא שתו אבדו כתובתן ע"י הקו"ס מטעם דכל שטר הע"ל לאו כג"ד וה"נ מה בכך שאין הנשים אלו נאמנות להפסידה הא מיד שנאמנת שלא לשתותה מה לי אם אינה בת שתיה ע"י מיתתו ומה לי מכח הנשים סוף כ"ס היה לה קו"ס בעדים ותפסיד הכתובה לב"ה מדאיני יכול להשקותה ? וצ"ל דדוקא לגבי היורשים הוי לה איהי ספק והיורשים וודאים וכו' ואף דהיא טוענת ברי ואינהו שמא מ"מ לגבי דידהו הוי כא"י אם נתחייבתי דאם אבינו נפטר לא נכנסנו מעולם בשעבוד, משא"כ לגבי הבעל בעצמו מה בכך שהיה קו"ס והיא אינה בת שתיה אכתי היא טוענת ברי ואיהו שמא דהוי נתחייבתי וא"י אם פרעתי דלכ"ע חייב וכו' והכי מוכח מתוס' סוטה כ"ה ד"ה ב"ה וא"ת מ"ש מפלוגתא דר"ה ור"י וכו' וק' למה לא הקשו לכ"ע דבא"י אם פרעתי הא לכ"ע ס"ל ברי עדיף א"ו לגבי יורשים חשוב א"י אם נתחייבנו, וא"ל הא התוס' משני וי"ל מאחר שהתורה עשתה ספק עד שתשתה א"י לטעון טענת ברי וא"כ מה בכך דפרעונו ספק הא קיי"ל דאף בטענו שניהם ספק על הפרעון דפטור וכו' זה לק"מ דהתוס' לא כתבו אלא שאין לברי זו חשובות דטענת ברי לענין להוציא ממון מכחה אף בא"י אם נתחייבתי, אבל בא"י אם פרעתי שחיובו הברור לא רובץ עליו עד דידע וודאי שפרע אלא דאם גם התובע מסופק על הפרעון פטור מטעם שאין מוציאין ממון בטענת ספק אבל הכא מ"מ הא היא תובעת ברור ופשיטא שחייב