מנחה חריבה רמא

עבירה דרבנן נמי בכוחה וחיזוקה לפסול לגבי מצוה דאורייתא משום מהב"ע ולא יצא יד"ח, משא"כ לר"מ דמכשיר בסוכה, ומשום דאין דרבנן חשוב כמו דאורייתא וע"כ אין חשיבותא נמי לפסול המצוה ומצוה הבאה בעבירה דרבנן, נמי יד"ח שפיר, ואינו פוגם את הדאורייתא כלל וכלל, ומעתה מובנים דברי רש"י שפירש כן במשנה דסוכה שם והמשנה אתא כר"מ כמו שאמר בגמרא מתני' מני ר"מ היא, ואליבא דר"מ עצמו שפיר כתב דאם עבר ועלה יצא יד"ח אף ביו"ט, דלדידיה אף שבאה ע"י עבירה, אלא שהעבירה הוא דרבנן, לא חשיב לפגום המצוה ושפיר יצא יד"ח, משא"כ בפסחים שם כתב לפרש אליבא דהלכה דפסקינן כר"י (בהא עי' היטב בשעה"מ הל' לולב על דעת הרי"ץ גיאות שפסק הלכה כר"י עי"ש היטב פ"ח הל' א' ד"ה ומעתה) א"כ אף מהב"ע דרבנן כמי לא יצא ופסול גבי המצוה כאשר ביארנו לנכון ה) ולפי דברינו ניחא לנו עכשיו להבין טעמא דר"י דר"י ס"ל דפסול משום שא"ר לשבעה מצד זמן האיסור והקשינו לעול והא רק ארי' הוא דרביע עלי' ומדוע מקרי א"ר לשבעה, ומצד עצמו ראוי הוא א דיש לומר ולר"י לשיטתו לפי מה שכתבנו יתחייב מזה דאם עבר ועלה אה"נ דלא יצא וא"כ אחרי שגם אם עבר ועלה בדיעבד נמי ל"י משו' מהב"ע שוב לא מקרי זה א"ר רק משו' ארי' הוא דרביע עלה, אלא משום דבאמת לא יצא בה יד"ח ואינו ראוי מצד עצמותו של קיום המצוה בפועל, והוה נחסר אחד מתנאי והכשרי הסוכה, כיון שאינו יכול כלל לקיים בה מצות סוכה והוי א"ר ממש

ואי"ל ולהשיב פשיט על קושיתנו הנ"ל ע"ד מש"כ בירושלמי שבת גבי קורע על מתו (עיי"ש פי"ג הלכה ג') אמר לון תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה (עיי"ש בפירוש המפרשים ועיין בשו"ת חוט המשולש להגרא"י מוואלזין זצ"ל פלפול ארוך בע"ז) ולפי שהעבירה תלוי' בזמן ויומא דקא גרם וה"נ האיסור הוי משום יומא טבא, דקא גרם דאין עולין ביו"ט ולק"מ, לא כן דהא אכתי יש לחלק שהרי הכא גם המצות עשה דסוכה תלוי' בזמן וא"ד להתם כיון דשניהם תלוים בזמן דמי ממש לשניהם אינם תלוים בזמן דמ"ש (א"ה והערותי לכ"ג) ומהא דאמר בירושלמי שם כך אני אומר הוציא מצה מרה"י לר"ה א"י בה יד"ח בפסח ? בתמיה עיי"ש, (ובפרי חדש לאור"ח תנ"ד בשם ספר בית מועד יעו"ש) יש לחלק דא"ד דהתם דהמצוה אינו בהכרח ליום השבח, אלא דמקלע לפעמים בשבת, אבל הכא הרי יו"ט ראשון דמצית סוכה העיקרית תלוי' בזמן כמו שהעבירה תלוי' בזמן ובזה יתורץ לנו דקדוק דברי רש"י ז"ל שכתב דא"ר לשבעה משום דאין עילין לה נמצאת דא"ר ליום ראשון ודלא כפירוש הריטב"א ועיין בשבע שטות להרשב"א סיכה דכ"א דמפרש לה משום דא"א לשבעה בלא שבת ובהמה א"ר לשבת ודמיא כמו שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה יע"ש, ובביאור דברינו הנ"ל, א"ש דלפירוש הריטב"א יקשה מ"ט דר"י דפוסל כמו שהערנו אבל לפירש רש"י ניחא ודו"ק וא"כ שוב לא יונח לנו מ"ט לא מקרי זה מהב"ע כיון ששניהם תלוי' בזמן (ועיין תוס' סוכה ל' ע"א ד"ה משום וכו') ומ"ט דר"מ דמכשיר ועכצ"ל כמו שישבנו לעיל דבזה גופא פליגי ר"מ ור"י

ולפ"ז נ"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן כידוע, וא"כ יש לחדש ד"ח בשיטת ר"מ דע"כ לא פליג על ר"י ומכשיר, אלא בתרי דרבנן, אבל בחד דרבנן מודי לר"י דמעכב בדאורייתא, והא דאמרינן בש"ם הכא דלר"מ לא אזלינן בתר דרבנן, משום דכיון דמדאורייתא מחזי חזי, זה רק דוקא בתרי דרבנן, והוא, לפי מה שביארנו דטעמא דר"י הוא אף שרק ארי' הוא דרביע עלה, אלא משום דס"ל דאף בדיעבד אם עלה לא יצא ומשום דמהב"ע דרבנן נמי מעכב ולא יצא יד"ח, וא"כ לפמש"כ התוס' בפ"ק דסוכה דף ס' ע"א ד"ה ההוא וכו' (ועיין תוס' יו"ט סוכה ובכמה פוסקים (וכן פסק המבי"ט בקרית ספר בכמ"ק וחד מנהו בהל' ציצית) דמהב"ע עצמה שא"י בה יד"ח הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא יצא ולא פסיל בה העבירה כלל וכמה מן הראשונים קיימי בשיטיתהו וראה בשאג"א, באריכות וכיון שכאן העבי' עצמה הוא דרב' כנ"ל ופסול זה דמהב"ע גופא הוי ג"כ רק מדרב' א"כ הוה לה תרי דרב' והוי דומיא דמקדש בחמץ דרב' בשעות דרב' דחוששין לקדושין כמש"כ התוס' פסחים ו' ע"ב ד"ה משש וכו' ובתוס' חולין ז' ד"ה מותר מיד וכו' עייש"ה, ולכך מכשיר ר"מ משום דהוה תרי דרבנן ואזיל בזה בתר דאורייתא, אבל בחד דרבנן מודי ר"מ לר"י דפסול ואזלינן בתר הדרבנן לעכב את הדאורייתא, אולם ר"י לשיטתו כמש"כ התוס' בברכות (ט"ו ע"א) ובמגילה (י"ט ע"ב) וכ"ד ע"א ד"ה מי דלא ס"ל לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן וגם גבי תרי דרב' ג"כ אזיל בתר הדרב' עיי"ש ומש"ה פוסל אבל לדידן א"ש הכל דמחלקינן בין חד דרב' לתרי דרב' וזהו שי' ר"מ ג"כ, (א"ה עיין בבאר יצחק סי' כ"ו שהוכיח ג"כ בארוכה דר"מ מחלק בין תרי דרבנן לחד דרבנן, ור"י אינו מחלק בין תרי דרב' לחד דרב' עייש"ה) ומעתה מיושב היטב קו' האחרונים הנ"ל מסוגיאן דידן דגבי מעוברת חבירו דהוה רק חד דרבנן גם ר"מ מודה דאזלינן בתר דאורייתא וא"ר לשתיה כמובן

ובהנחה סוברת זו יש מקום בראש ליישב נמי מה שיש להעיר דרבינו הקדוש סותר עצמו במסכת סוכה גופא שסתם בהא דסוכה על גבי גמל כר"מ דאזלינן בתר אדאורייתא, וגבי אתרוג של תרומה טמאה סתם דפסול, ואף שידוע שיטת רבעהתו"ס ודעימי' שתרומת פירות היא