מנחה חריבה רמ

נסתרה אפי' קודם ששהתה שיעור טומאה לא מהני מחילה ולא כ' ראיה לזה יעי"ש. ועיין בנוב"ת סי' ק"ס חאהע"ז שהסכים לדברי השואלים אם הא דבעינן כדי טומאה אם הכוונה רק לאפוקי אם וודאי לא שהו כדי טומאה אבל אם העדים באו ומצאום בסתר וא"י כמה זמן שהו בסתר אולי מחשב סתירה אבל לא החלטתי הדבר דהא הטעם דנאסרה אחר קו"ס היא משום דרגלים לדבר וכו' ולא מקרי רגלים לדבר אא"כ הרגל"ד מורים שזינתה וכששהתה כדי טומאה רגל"ד שזינתה עתה אבל תחילת סתירה הוא רק רגל"ד שרצונה לזנות וע"ד כן נכנסה עמו לבית הסתר אבל אכתי אין רגלים לדבר שנעשית מחשבתם וכו' יעו"ש, ולפ"ד אפשר להסביר קצת דברי הר"ד ערמאה, משום דעל הרצון לזנות נמי הוי רגל"ד ששפיר קינא לה ושוב אינו יכול למחול ודו"ק, וכן כתב בפשטות בשו"ת משיבת נפש (סי' ס"ח) דבאין יודע ששהתה כדי טומא' אפילו יש עדים שיצאו מבית הסתר וא"י אם שהו כדי טומא' לא מקרי סתיר' וכן משמע בסוטה (ד"ב ע"ב) דקאמ' לכמה שיעור סתירה כדי טומאה הוא דאתא ואם איתא דבסתם סתירה אפי' א"י ששהו כדי טומאה חשוב סתירה ע"כ קרא אתיא אם העדים יודעין שלא שהו בוודאי א"כ פשיטא צריכא למימר מה"ת לחוש לטומאה א"ו בעינן ש דעו העדים ששהו כדי טומאה עכ"ל וכוונתו כמש"כ הנוב"ת הנ"ל, ועיין בפ"ת סי' קע"ח ס"ק ט"ו בשם תשובת בית דוד סי' כ"ה

(שייך לעיל על דברי הבאר יצחק

) ומצאתי ת"ל בקרית ספר למרן המבי"ט ז"ל בהל' סוטה פר"א שכתב חרש או שוטה או שאינו בעיר או חבוש ושמעו שהיו מרננין אחריה ב"ד קוראין אותה ואומרים לה אל תסתרי עם איש פלוני דכתיב איש וכו' ריבה ב"ד ואם ראו ב"ד שנסתרה עמו אח"כ אוסרין אותה על בעלה נראה דהוי מדרבנן דקרא דאיש איש לא איצטריך לא לאוסרה לבעל ולבועל כמו שכתבו בתוס' פרק ארוסה עכ"ל ואף שדבריו האחרונים צ"ע מ"מ מבואר דעתי הגדולה שכל עיקר דין זה דב"ד מקנין לה הוא רק מדרבנן וא"ש בכמה ענינים, ונעלם זה מבאר יצחק ז"ל הנ"ל

שם דף כ"ה ע"ב מעוברת חבירו וכו', הנה הרגישו כבר כמה גאונים להקשות דהכא תנן מעוברת חבירו וכו' לא שותות ולא נוטלות כתובה דברי ר"מ וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאח"ז, וא"כ אזלינן בתר דרבנן אף שמדאורייתא ראוי' היא רק מדרבנן א"ר, ובסוכה כ"ג ע"ב בעושה סוכה ע"ג בהמה ס"ל לר"מ דכשר דמקרי ראוי' לשבעה כיון דמדאורייתא מחזי חזי ורק רבנן גזרו מקרי ראוי' לשבע' ומדוע כאן אינ' שותת עיון בהגהו' רצ"ח כאן וז"ל אבל חכמים דר"מ כאן אזלי לשיטיתיה' כיון דא"ר מדרבנן מקרי א"ר לשתיה, אלא דסיבה אחרת יש בכאן שיכול להפרישה וכו' ועיין בהגהות מלא הרועים הכא שכותב לעיין בספרו הגדול מלא הרועים ערך איסור דרבנן יע"ש ואין ספרו בידי וכן הקשה בזה בהגהות מצפה איתן ותירץ דשא"ה דאין האיסור בגופו של דבר רק היום גורם, משא"כ הכא דהוי האיסור בגופו והכי מחלק המרדכי בפ' לה"ג גבי מהב"ע בין איסור שהוא מצד עצמו כמו טבל לאיסור שהיום גורם כמו מוקצה עיי"ש ומש"כ בענין ת"כ בסוטה למ"ד כתובה דרבנן בר הארכתי בזה בחידושי לעיל (די"ז) דף ע"ו מדפי הספר, וכמדומה שנעלם ממנו התוס' גיטין שהבאתי שם, ועיין היטב בשו"ת שיבת ציון סי' ט"ז י"ז שעפ"י דבריו שם על דברת השעה"מ הל' לולב י"ל ג"כ קושיא זו עיי"ש, ועיין בענין זה בכ"מ ובמשנה למלך הל' נערה בתולה לענין איסורי דרבנן וכן בחלוצה כאן ובתויו"ט כאן ולא באתי אלא בשביל דבר שנתחדש ומסר לי להדפיס כבוד הגאון האדיר חריף עצום וכו' כקש"ת רבי"י דיסקין שליט"א מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר בדיו לתרץ הערת האחרונים הנ"ל בסתירת דברי ר"מ הדדי מסוכה דשם לדין דסוטה הכא, והוא א) שיש להעיר בהא דר' יהודא אומר שם דפסול מ"ט דר"י סוכה שא"ר לשבעה לא שמה סוכה ופרש"י והשתא דגזור רבנן אין עולין לה נמצאת שא"ר ליום ראשון ע"כ, ויש להקשות הא הכא רק ארי' הוא דרביע עלה, וא"כ הרי אשכחן ביומא (דף ח') גבי כה"ג ביוכ"פ אע"ג דאסור הוא בו בהציץ בכ"ז הוי ראוי ולא דמי לנשבר הציץ דהוה א"ר בעצמותו (א"ה עיין שם ברש"ש וברצ"ח ומש"כ בספרי או"ת בדרוש לדיני תפילין דמ"א ע"ב) וה"נ רק ארי' הוא דרביע עליה והו"ל ראוי? ב) ויש ליישב ובהקדם מה שיש להרגיש עוד בהא שפרש"י שם במתניתין דסוכה (כ"ד ע"ב) דתנן באילן או על גבי גמל כשרה ואין עולין לה ביו"ט ופרש"י בד"ה כשרה לחולו של מועד ואף ביו"ט אם עבר ועלה לה יצא ידי חובתו עכ"ל וצריך להבין הא לכאורה הוי זה מהב"ע וא"י ידי חובתו במצוה הב"ע כידוע ומ"ט דר"מ דמכשיר ע ג) ועכצ"ל בפשיטות משום דהוי רק עבירה דרבנן ולכך לא אמרינן לפסול בה משום חסרון שבאה בעבירה דעבירה דרבנן א"י לפסול בכוחה מצוה דאורייתא וטעמא טעים בה, משום דהא מהב"ע דפסול ילפינן מגזל (עיין סוטה ל' א') א"כ ילפינן רק כעין גזל דהוי עבירה דאורייתא, אבל לא בעבירה וה"ה גזל דרבנן אלא דעדיין יש לסתור זה ולפקפק בה דלכאורה לפ"ז יהי' דברי רש"י סתראי נינהו שהרי בפסחים (ל"ה ב') גבי ולא בטבל פריך פשיטא ומשני ל"צ בטבל טבול מדרבנן וכי', ופרש"י ואפ"ה מצוה הבאה בעבירה היא חשיב לה וכו' יעו"ש, (א"ה עיין שעה"מ בזה ובספרי או"ת באריכות). ד) אבל י"ל דהא גופא תליא בפלוגתא דידן דר"מ ור"י, דלר"י דס"ל דרבנן חשוב כדאורייתא ופוסל בסוכה שא"ר לשבעה מדרבנן, א"כ