מנחה חריבה רלט

נתמעט שליחות וה"ה זכיה משא"כ לר' יהונתן עיי"ש בבא"י, ועיין במד"ר פ' נשא סי' ל"ג שאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם לפי שנאמר והביא האיש את אשתו האיש משקה ואין ב"ד משקין או האיש מקנא ואין ב"ד מקנין דבר אל בני ישראל וקנא לרבות ב"ד שיקנאו ע"כ דמשמע דוקא ב"ד ולא אחר ומבואר דברי רש"י במדרש הנ"ל והכי איתא בירושלמי, ועיין בעונג יו"ט הנ"ל שהעיר בזה דמנ"ל דמרבינן דוקא לב"ד ולא לשליח אחר כיון דמצד זכות הוא עיי"ש, והנה שניהם לא הזכירו כיסוד לדבריהם דברי הנוב"ת חאהע"ז סי' קנ"ט שכתב להסתפק אם יצא הבעל חבית האסורים ואמר שלמפרע לא היה ניחא ליה בקינו שגם הוא ידע שאשתו עוברת ע"ד ואפ"ה לא רצה לקנא לה אף דאנן קיי"ל דאחר סתירה א"י למחול אבל אם אמר שהקינוי לא היה ניחא ליה למפרע אינה אסורה עליו וכו' וכן כתב שהב"ד בעצמם צריכים לקנא לה ולא מצו לשלוח אצלה שליחא דב"ד לקנא לה, חדא שגם על הבעל אני מסופק אם יכול לשוויי שליח לקנא לאשתו ואף דבכל התורה שלוחו כמותו אבל לא לחוב וכו' והא דב"ד מקנין לה והם שלוחי הבעל כמש"ל שאני ב"ד דרחמנא רבי להו וכו', ועוד אפילו אם הבעל מצי משוי שליח לקנא לאשתו מ"מ הב"ד לא מצי משווי שליח דאינהו גופייהו שלוחי דבעל ואין שליח עושה שליח במה שאינו אלא מילי ומילי לא ממסרי לשליח וכו' את"ד ושייכות ד"ז דמילי לא ממסרי וכו' צ"ע לי הקטן, הלא אין זה אלא לאפרושי מאיסורא שהתורה נתנה כח לב"ד ע"י כל כח שבידם, ועיין בתשובת הרשב"א סי' שנ"ז בענין אי יכלו לקיים מצות שריפה ע"י שליח עכו"ם עייש"ה, וראה מש"כ בזה בבא"י אור"ח סי' י"ד ענף ה' וצ"ע, ולכוונה רחוקה היה אפשר לפרש בזה דברי המדרש רבה פ' הנ"ל שאמר דבר אל בני ישראל ע"י ישראל מקנין ואין מקנאין לא ע"י גוים ולא ע"י תושבים עיי"ש ובמפרש שם העיר דהא בסוטה (דכ"ו) מסקינן דמקנאין על ידן עיי"ש, דלפי הנ"ל א"ל דב"ד שולחין לקנאות ע"י ישראל אבל לא ע"י גוי ותושב שאין להם שליחות וראה בפמ"ג בפתיחה ודו"ק, ועיין בבאר היטב סי' קע"ח סק"ו דה"ה אם קינא לה על פי שליח בשם הכנה"ג הגהות הטור ועיין בפ"ת שם ס"ק כ"ו בשם הח"ס ז"ל, שוב מצאתי במקרה בשו"ת מחנה חיים חאהע"ז שמתמיה על הנוב"י הנ"ל דהא אין זה חוב שלא תוכל לסתור עם איש זה אדרבה זה דת יהודית שלא תסתור עם שום איש זר ואם תסתור עצמה אח"כ עם הנחשד ותשהה כדי טומאה היא בעצמה תגרום החוב ע"י מעשיה אשר תעשה חוב לה שתאסר על בעלה וכן פסק במ"ח דמהני ע"י שליח ועיין בשו"ת ח"ס סי' צ"ו וכו' (כדברי הפ"ת הנ"ל) וגם א"כ כל אשה שאין בעלה בביתה לא תבוא לב"ד וממילא אין לה פחד השתיה (אין דבריו מובנים דבלא"ה אין משקים ע"י קינו ב"ד) וגם א"כ דנימא דגם הבעל לא יכול לעשות שליח א"כ כי אמר בריש סוטה לא לימא אינש בזה"ז וכו' הרי יכול לומר ע"י שליח דלא הוי אסורה עליו וצ"ע, וז"ל כנה"ג סי' קע"ח לענין הלכה כתב בתשובת כ"י להר"ר אליעזר דילמגודו דקינו ע"י [עצמו] ראוי לחוש לה וה"ה אם קינא לה עפ"י שליח דששא"כ וה"ה אם קינא לה עפ"י שנים שלוחים הן הן עדיו, וכן מצאתי בתשובה כת"י לגדול אחד עיי"ש, ונראה דאפילו אי יכול לעשות שליח לקינוי, מ"מ אין יכול להשקות ע"י דלא עדיף מב"ד וז"פ, ועיין דוגמא לזה בתוס' בב"ת (פ"ב ע"א) ד"ה עד שתהא לקוח וכו' פ"ה דקורין בעלים דששא"כ וכו' ואין נראה שיקראו בעליה כדמשמע בירושלמי וראה בגיטין מ"ז ע"ב ד"ה בצרן ושיגרן וכו' וכן מסתפקנא בקינוי ע"י כתב אי מהני וידוע שיטת הרמב"ן לענין גירושין בכתיבת הבעל וקצרתי, ולהנך פוסקים דמהני קינוי דבעל ע"י שליח, ל"ק דא"כ למ"ל קרא לרבויי דב"ד מקנין לה, די"ל דאתי לרבויי דנעשו שלוחים אפילו שלא מדעתו וז"פ, אחרי כותבי זה מצאתי שבדבר אשר כתבתי להעיר על דברי הבא"י הנ"ל שבשו"ת עין יצחק ח"ש סי' נ"ב ענף ד' שזקני ת"ח האמיתיים כ"ז שמזקינין דעתן מתישבת עליהם ובראי' אחת שהביא שם לענין מזכין גט במקום חליצה מסוגיא דידן כתב לדחות בזה"ל, אף אם נדחוק לחלק דשא"ה בעע"ד דלכן מינח ניחא ליה משום דמאוסי' בעינו ולא מחמת המצוה לגרשה ובאמת זהו דוחק דהא הב"ש בסי' ק"ז ס"ק ח' כתב דאם לא זינתה בעדים אינה מאיסה ליה, וגם אם זינתה בעדים לא ברור כ"כ לומר דמאיסה ליה כדאיתא התם ובדוחק יש לחלק עוד דשא"ה דגוף הקינוי הוי מצוה משא"כ בנ"ד דגוף הגירושין לא הוי מצוה עכ"ז כיון דאין הכרעה ברורה בין הך דסוטה לנ"ד וכו' יע"ש הרי שהרגיש בעצמו במש"כ קצת וברוך שכוונתי לדעתו הגדולה ועיין שם עוד בענף ד' וה' בס' נ"א ועוד בכ"ד בענין זכות גמור אי יכול למחות, וכן מצאתי שהעיר כסברתי בעין יצחק הנ"ל סי' ע"ט לבן המחבר אות נ"ז דמה שהב"ד מקנין לכל אלה נראה דאמרו זה מסברא משום מהחיוב מוטל על ב"ד להשגיח שלא יהי' העם נכשלין בעבירות ולכן מקנין להפרישם מאיסור וא"כ במקום דהב"ד שמעו אשר יש עדים היודעים שהיא אסורה לבעלה למה לא יהי' מחויבים לחקור ע"ז וכו' עיי"ש, וזה אשר פסק הרמב"ם פ"ו מהל' יו"ט דין כ"א חייבין ב"ד להעמיד שוטרים ברגלים וכו' ויבואו לידי עבירה וכן יזה בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה עי"ש והועתק בש"ע אור"ח עיי"ש ובמ"מ דין כ"א, ונעלם ממנו דבריו של אבא אבי ישראל בבא"י ובעי"צ הנ"ל

שם אלא לאחר סתירה אינו מחול ש"מ ע"כ, עיין מנ"ח מ"ע שס"ה שהביא בשם הר"ד ערמאה דתיכף אם