מנחה חריבה רלו

הוא בב"ח החדשות סי' פ"ד ששה במקום. שמסמן לא מצאתי כלום, שמציין הב"ח בעצמו, כן ראיתי בקרן אורה שעמד בדבריהם, ועתה מצאתי גם במנ"ק שהביא בשם השיב משה ובית מאיר מה שכתבו בדבריהם, והביא שם חבל ראשונים שכתבו דעוברת ע"ד אפילו לבתר התראה אם רצה בעלה לקיימה מקיימה דלא כמהר"י הלוי יע"ש, ומה שהקשה במנ"ק דליפשוט ממשנה דריש סוטה דתנן נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה וכו', משמע דלא שהתה כדי טומאה מותרת לביתה והא הוה עוברת ע"ד כיון דנסתרה עמו ועברה על איסור יחוד עיי"ש נראה דלק"מ דהלא התם בדאורייתא קיימינן ואסורה לאכול בתרומה, אבל אנן בדידן מדרבנן הוא כמו שהבאתי התוס' דגיטין הנ"ל, וכמו שכתבו כל הפוסקים דמטעם זה איפשיטא האבעי' לקולא, וכן מה שכתב שם דהתראה לענין עוברת ע"ד סגי מפי עצמו וכמו לענין להפסיד כתובתה דסגי בהתראה מפי עצמו כמ"ש הרמב"ם הובא באהע"ז סי' קט"ו ומביא כן בשם שו"ת גאוני בתראי סי' כ"ו יע"ש, יש להאיר בדברי המאירי ז"ל שכתב כאן ומ"מ דוקא בהתראה ר"ל שיתרה אותה בעלה „בעדים או בב"ד” שלא תתנהג עוד בכך ושאם תתנהג בכך שתפסיד כתובתה, אבל בלא התראה לא הפסידה, ומ"מ אינה אסורה עליו אף בהתראה עד שיקנא לה בעדים ותסתתר בעדים וכו' אבל התראה בלא קו"ס בין בהתראה שלו בין בהתראת ב"ד כל שרצה בעל לקיימה מקיימה עכ"ל, וטובה צפרנן של ראשונים, גם נראה חילוק מדבריו שהתראה היא נאמרת בכל לשון של התראה שלא תתנהגי עוד בדרך פריצות זו וכדומה בדברי תוכחה, אבל קינוי הוא דוקא בלשון המיוחד שמקנא לה אל תסתרי עם אותי פלוני וכן מסיים שם המאירי ושמא תאמר אחר שהנהגת הפריצות אינה אוסרת בה האיך ב"ד נעשים שלוחים לקנות ושמא מאחר שכל שאין שם קינוי אין הנהגתה אוסרת וכו' ואין חבין שלא בפניו, אין זה כלום שסתם הדברים וכו' ניחא ליה שיהי' ב"ד „מתרין אותה בכלל” וכל שהעם מרננין אחריה מפלוני' ניחא ליה שיהא ב"ד מקנין לה הימנו' עכ"ל, והוא כמו שכתב לעיל סוף פרק שני דיראה מתלמוד המערב שבפ"ק שיכול הוא לקנא לה מכמה אנשים כאחד ויראה לי משם דוקא שהזכיר את כולם בפרט הא אם אמר בדרך כלל לא תסתרי עם שום אדם אינו כלום שאם כן אף הוא אומר לה לא תכנסי בבה"כ עכ"ל, וכבר כתבתי בזה כ"פ, עכ"פ עם דברי המאירי הנ"ל יתיישב לנו כמה דברים שא"א להאריך ולפורטם, ועיין בספר שו"ת מהרא"ל צונץ ז"ל המכונה באמת „משיבת נפש” סי' ס"ח שחקר בזה אם הודית על הקו"ס אפשר דמשקים לה ולמה לא יועיל מטעם הודאת ב"ד וא"ל כיון דלא הוי קינוי בעדים לא מתסרא כלל דאין לנו אלא כמה שכתוב בתורה ולא נאסרה רק במקנא לה בפני עדים דהוי פריצותא טפי רק בסתירה א"ל שאם הודית בסתירה שפיר יכול להשקותה וכו' יעו"ש, עוד כתב דאם יש עדים שנסתרה לא יהי' נאמן שמחל לה קודם שנסתרה כיון דנאסרה עפ"י עדים אבל כשמקנא בינו לבין עצמו שפיר יכול למחול לה מיד יע"ש עוד דברים שמשיב את הנפש, וכ"כ הב"ח החדשות סי' פ"ד דעוברת ע"ד א"צ התראה אלא לענין הפסד כתובה, אבל לא לענין לגרשה ואם אין עדים שהתרו בה וגם היא אמרה שלא התרו בה יכול לגרשה בע"כ ויתן כתובה ומשמע נמי מלשון מהר"מ דלא בעינן שתהא התראה בפירוש שאם תעבור תפסיד הכתובה אלא דאם התרו בה שלא תעבור עוד בין שהיתה התראה בפני עדים או אפילו בינו לבינה אלא שהיא מודה שהתרה בה הבעל נמי תפסיד כתובתה וכ"כ הריא"ז וכו' (עיין מל"מ פ"ב מסוטה בדין זה) וברגילה הפסידה כתובתה אפילו לא התרה בה כל עיקר וכו' יעי"ש

ובזה המבואר בשמעתין יש לפרש מה שראיתי במד"ר פ' נשא סי' ו' בפסוק ושכב איש אותה, אותה זו שהתרו בה ע"כ ועמלו המפרשים שים שם בפירוש ד"ז עיי"ש בעץ יוסף וכולם בדוחק, אך י"ל דדוקא אותה שהתרה בה, אבל אם מחל מקודם הסתירה או אף לאחר סתירה למ"ד, אין כאן איסור ואין כאן השקאה ויל"ע

שם זקן ממרא שרצו ב"ד למחול לו מוחלין לו ובסו"מ וכו', יש להעיר קצת בפי' המשניות להרמב"ם פ"י מסנהדרין במשנה דחומר מד"ס וכו' וז"ל ולפיכך אמר אחד מן החכמים ז"מ ע"פ ב"ד שרצי ב"ד למחול לו מוחלין לו משום דלכן חייבתו תורה מיתה לכבוד ב"ד ומעלתה כמו שחייב המקלל אביו ואמו מיתה לכבוד אביו ואמו וכו' יע"ש, דא"כ יתחייב ג"כ שאם רצו אביו ואמו למחול על קללתן והכאתן ימחול לו שזה רק משום כבוד אביו, ולא מצינו רק בבסו"מ כן ויל"ע ועיין לקמן ישוב לזה

ובעיקר טעמא דמ"ד דמהני מחילה אחר סתירה, נתקשו בזה השואל בשו"ת רעק"א מהד"ת סי' ק' ואף הגאון המחבר השיב שנתקשה בה תמיד דאף לר"ש דס"ל דס"ט ברה"י ספיקו טמא, מ"מ במה דמחל על קינוי איך נסתלק הספק איסור, ובהכרח לומר כיון דבלא קינוי לא הוה איסור כיון שמחל על הקינוי עוקר הקינוי למפרע והיה כלא קינו (מה שאין חולשת שכלי מגעת דהא מכח הריעותא דנסתרה אחרי שקינא לה, זה מורה לספק דנטמאת, וא"כ מה מהני לענין זה מחילתו, הא סוף סוף בעידן הסתירה היה הריעותא שהוליד החשש שנטמאה) ה"נ אף דס"ט ברה"י וודאי טמא לא דדנין דודאי נבעלה דכל ספק נגע ברה"י איך אפשר לומר כיון דהוא ברה"י דוודאי נגע, אלא דהתורה