מנחה חריבה רלה

שמצאתי בהל' תרומות (פ"ז דין ט"ו) ח"ל חש"ו שקנו להן עבדים אינן אוכלין, אבל אם קנו להם ב"ד או אפוטרופוס או שנפלו להן בירושה הרי אלו אוכלין עכ"ל ומשמע אפילו בתרומה דאורייתא, והוא מתוספתא דיבמות כמו שהערה מקורו הכ"מ ז"ל, ועיין שם במ"מ שציין המצפה שמואל, על התוספ' והוא מטעם דאלים כח ב"ד משאר זכיות ושליחות דעלמא וא"כ ה"נ, ובמאירי שכתב דאף אם קינו לה ב"ד מהני מחילה ואע"פ שמן הסתם מסכים הוא לדעת ב"ד מ"מ אם מחל מחל שאין קינו ב"ד גדול מקנויו של עצמו עי"ש והוא כשיטת רש"י ז"ל

שם מ"ש ת"ח דגמירי וכו' אמרי ליה אחליה לקינוייך ובעלה ת"ש דאמר ר' יאשיה וכו', לכאורה הא דלא מסתגר ליה בקמייתא דאמרינן מ"ס ת"ח וכו' וכפרש"י דלעולם מחיל עיי"ש **(הגה"ה וכה"ג מצאתי בדרך למודי בתמורה (דף י' א') דקאמר מאי הוי עלה וכו' אף שלעיל מזה הכריח רבא דא"כ מצינו צבור ושותפין עושין תמורה כגון דשווי שליח לאקדושי, וכן ראיתי ברש"ש שהעיר בזה, שוב הרגשתי שבשטמ"ק על הגליון אות י' הרגיש בזה כבר וז"ל דמקושיא דא"כ מצינו לאו הוכחה היא דכיון דאין הצבור ממירין אם הקדישו, דין הוא שיחיד שיקדיש לצרכן לא ימיר וכן בתוס' עכ"ל, ובזה י"ל קושית הגהות קרני ראם שם על התוס' דף ז' ע"ב ד"ה ין שכתבו דאף מתכפר עושה תמורה אבל ה"ה בעלים, דא"כ הדרא קושית הגמ' לדוכתי' ומוכח דדוקא מתכפר עושה המורה עיי"ש, די"ל דאי אמרינן מתכפר ג"כ עושה תמורה אז בק"צ שאין הם יכולים להמיר דין הוא שהבעלים ג"כ אין ממירים, אבל אי אמרינן מקדיש לבד עושה תמורה, אז היה ס"ד דרבא לומר שאין אנו נמשכים אחריהם דבלא"ה אין מתכפר פושה תמורה כלל ואין לו שייכית בגוה כלל, אבל אי נימא אף מתכפר עושה תמורה אף שגם מקדיש עושה תמורה, מ"מ גם מתכפר יש לו שייכית בזה וכיון שבציבור אין יכולים להמיר, גם הוא אינו יכול וכסברת השטמ"ק לפי המסקנא ודו"ק היטב:)** י"ל פשוט דמשום דיש לדחות דלכך בעינן ת"ח כדאמרינן לעיל (ו' א') או כדמסייע ליה לרב וכו' או משום דידעי לאתריי בו ופירש רש"י לומר לו מן התורה כשאין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו עיי"ש, אף שלפי גמ' דידן היה מקום לפרש דידעי לאתרויי ביה דלמחול על קינויו, אלא דלא שייך כ"כ האי לישנא לאתרויי ביה, ועכ"פ אין ראיה מכאן וזיל הכא קא מדחי ליה וכו', ע"כ צריך להביא האי ת"ש דר' יאשיה וכו', דמצי מחיל אחר קינו ולא אחר סתירה כדפליגי בזה ר"א ורבינא

והנה יש לעיין לפי הבנת המגיד משנה פי"א דגירושין דין י"ד בדברי הרשב"א חידושי יבמות דאפילו בספק סוטה קאי עליה בלאו דאם בא עליה בעלה בדרך לוקה ממש טעמא דמילתא משום דאמרינן התם מגיד לך הכתוב שהספק אסורה כוודאי יע"ש ובמל"מ במקומות שמסמן שם המגיה וא"כ מנלן לאתרויי ביה דלילקי, הלא יכול לומר דמחיל לה מקודם, אליבא דמ"ד דמהני מחילה גם לאחר סתירה, וא"ל דמודה בעצמו שלא מחל א"כ נמצינו מלקין אותו על פיו וכה"ג הקשה השאג"א לענין ביטול חמץ ויש להאריך בזה ולענין התראות ספק ולא באתי אלא להעיר, ויותר נראה לומר דבעינן שיאמר כפירוש מקודם בפני סהדי או ב"ד שמוחל לה ומעשה הביאה בעצמו לא הוי מחילה, כמו שהביא בתוס' הירושלמי גירש כמו שמחול, ואפשר דלכך בעינן ת"ח שיאמר בפניהם שמוחל לה הקינוי, אבל בלא ב"ד ובלא סהדי לא מהני מה שמחול בינו לב"ע וצל"ע עוד בזה אי"ה ואופן מחילת הבעל מבואר מדברי המאירי שכתב ר"ל שהרשה לה להסתתר עם אותו שקנא לה קיניו מחול ואין סתירתה שאחר המחילה אוסרת אבל לאחר התירה כבר נאסרה לו ואינו יכול למחול ע"כ ולפ"ד היה אפשר לפרש הכוונה שנאסרה לו היינו להבועל ואי אפשר שירשה לה להתיחד עמו ודו"ק

שם ואי אמרת לאחר סתירה מחול לה משכחת לה דיש לה היתר דאי בעי מחול וכו' עכ"ל, יש להעיר לפי מה שכתב הנוב"ק חאור"ח סי' ל"ה באשה שזינתה ונאסרה על בעלה איסור זה יש לדמותו לאיסורי נזיר שישנו בשאלה שהרי הטעם שנחשב קולא מה שישנו כשאלה הוא משום שבידו לעקור זה האיסור מעיקרו וגם בבעל מצינו כזה עפ"י מש"כ התוס' גיטין (ל"ג ע"א) וכו' יעש"ה ובחיבורי או"ת דף ט"ו ע"א בהג"ה ד"ה ובעסקי יע"ש, א"כ אכתי יש להקשות דנימא דסוטה יש לה היתר דאי בעי שדר לה גיטא ולאבטולי ולא נאסרה עליו כלל ואף אי נימא לאחר סתירה לא מצי מחול מ"מ יכול לעשות עצה זו, ואפסר דבאופן כזה לכ"ע יכול לעשות כן, כדי לעשות שלום בין איש לאשתו היכי דספק אם זינתה ודו"ק ויל"פ, וצ"ל דמ"מ מחוסר מעשה ולא מטעם זה מקרי היתר, ונדה עומדת לכך שאני, אכן צע"ק מהא שהבאתי לעיל תשובת המיימוני בנדר מאשתו דמותר להתיחד דמקרי יש לו היתר ע"י שאלה יע"ש ובמש"כ לעיל דבעיא להיות המחילה שלו בפני ת"ח, יש ראיה מכאן דקאמר דאי בעי מחיל, אף שמחוסר עוד ת"ח וה"נ בשאלה על הנדר כן יע"ש ויש לחלק וק"ל, ועיין מש"כ לעיל בחידושי פ"ק דף ז' דף כ"א מדפי הספר וראה בהגהות הגאון בעל מלא הרועים למס' ערכין דף כ"ג ע"א בגמ' דלסוף איגלאי מילתא דכהן הוה יע"ש בהערה כיו"ב וקצרתי ועיין חידושי הרשב"א ריש כתובות ובשטמ"ק שם ובחידושי שם ואכמ"ל

שם בתוס' ד"ה ש"מ וכו', עיין בתשובת הב"ח וכנראו