מנחה חריבה רלג

שפרש"י ולכך יש לחושבה כזונה, ולא בעיא עוד התראה, או דילמא תבעי התראה דאי הדרה בה תיהדר בה, פירש דאי לאחר התראה תחזור בה ומהני חזרתה, פירוש וסימן הוא שלא זנתה תחתיו אלא פריצותא בעלמא חזי בה, ורק איסורא היא דעבדא, ומשום איסורא בעלמא אינה מפסדת כתובתה עיין פרש"י היטב ותראה שאפשר כוונתי אל המטרה ומה שכתב רש"י עובר על דת יהודית, ולא דת משה כבר הוציא מזה הב"ש באהע"ז סי' קי"ז דבעוברת ע"ד משה אין צריך התראה כיון דהכשילתו ובשו"ת הגרעק"א זצ"ל סי' קי"ד הביא דבהפלא"ה סתר לדברי הב"ש עיי"ש מה שכתב בזה אך הב"ש בעצמו כתב דמשמעות כל הפוסקים אינו כן עיי"ש

שם מאי לאו לאפסודי כתובתה, עיין תוס' לעיל ריש פרקין, ויש לעיין בזה אי כתובה דאורייתא וכמו שהעירו בכזה המפרשים ז"ל, ומשני אביי לא לאוסרה עליו ולכך בעי קינוי, ובתוס' שאנץ כתב דקשה למ"ד אוסרין על היחוד למה לי למתני' למימר דמהני קינו לאוסרה עליו פשיטא, וי"ל דאצטריך אפי"ה דאינה אסורה משום יחוד כגון בפתח פתוח לר"ה וכו' א"נ כגון שבעלה בעיר דאין חוששים לה משום יחוד ואפ"ה לענין תורת סוטה אשמעינן מתניתין דחשבינן ליה לסתירה אפי' בעלה בעיר וכו' עכ"ל, וכן פסק הרמ"א סי' קנ"ח בשם תה"ד סי' רמ"ד עיי"ש, ונ"ל עוד נפ"מ דאי משום אוסרין על היחוד, היינו רק משום ספק בעלמא ואפשר נמי דהוא מדרבנן בעלמא, קמ"ל לאוסרה עליו מטעם סוטה שעשאה הכתוב ספק כוודאי שאפילו ידע שטהורה היא הוא עובר כמש"כ התוס' לקמן כ"ח והמפרשים ז"ל, וגם איסור מדאורייתא הוא ונפ"מ לכמה וכמה דברים ולענין פסול עדות ולשבועה ועוד, וקצרתי, ועיין מש"כ בחידושי ריש מכילתין, ובמה שיש להעיר עוד בדברי התוס' שאנץ מצאתי בת"ה וע"כ קצרתי, ועיין הגהות חשק שלמה ורש"ש – ורב פפא משני להשקותה כשהיא נשואה וכו', וכן נמי מבואר בתוספתא שהובא לקמן (כ"ו א') ועיין לעיל בירושלמי שהביא התוס' לעיל כ"ד ע"ב ד"ה אמר לך וכו' קינא לה ועודה ארוסה וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו וכו' וכן קינא לה וכו' וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה, ועיי"ש בפירושי הפ"מ והק"ע שנחלקו בפירושי הדא מילתא, והא דר"פ לא אמר כאביי י"ל מכח קושית התוס' שאנץ הנ"ל וכן כתב בתוס' הרא"ש עיי"ש וגם הלא קתני ושומרת יבם ושומרת יבם שזינתה מותרת ולא שייך כלל לאוסרה עליו וכמו שהקשו התוס' לעיל ריש פרקין על פרש"י ז"ל ואי משום שאינו רוצה באשה מזנית, גם בלא קינו יכול לומר כך, ועיין מה שהסברתי אני לעיל בזה ולא ס"ל נמי תירוץ התוס' כשבא עליה בבית חמי' וכו', די"ל דלא ס"ל כתירוץ זה וכמו שכתבו התוס' בקדושין כ"ז ע"ב אליבא דעולא וכן אמר זה ר"פ ביבמות נ"ח ע"ב עיי"ש ועיין ברש"י שם דהאי תנא לית ליה האי דרשא דקדמה שכיבת בעל וכן דרשא דמנוקה מעון וכו' ועיי"ש, ובתוס' שם ד"ה רב פפא עיי"ש וקצרתי

שם ולמאי אי לאסור עליו הא אסירן וקיימן, כתבתי בגליון הש"ס יל"ע מהא דאחע"א ובפרטי סעיפיהן, ע"כ ועיין בהמאירי ודו"ק ובאב"מ, ושו"מ שדובר מזה בת"ה וכן הזכיר דברי המאירי שרמזתי וע"כ קצרתי, ומשני לא לאוסרה לבועל כבעל, ואף דבלא"ה כבר אסירא לבעלה ולא הוסיף הבועל כלל עיין לקמן כ"ז בחידושי אי"ה, וגם צ"ל דהבועל הוא ג"כ ממזר עי' רצ"ח ז"ל וכבר קדמו המנ"ל ז"ל פ"א מסוטה דין י"ד בד"ה אשר וכו' עיי"ש, וגם ממנו נעלם דברי המלך המהרש"א ז"ל דכ"כ על אתר כאן עיי"ש, ומש"כ עוד שם המל"מ על הא דשמעתין דלא בעי למפשט מהא דאם אמר הבעל איני משקה נוטלת כתובתה וכו' יע"ש בד"ה ודע וד"ה אשר וכו', ועיין בדבריו בפ"ב דין א' בד"ה והנראה וכו', שאין דבריו מכוונים אלו עם אלו ובכאן מסיים הכי דנהי שאם לא היה קינו היתה מפסדת כתובתה משום פריצותא ולא היה יכול להתברר משום דאינו שותה אא"כ קדם קינו, אבל כל שקדם קינו והיא אומרת שהיא טהורה ורוצה לשתות אם הבעל מעכב השתיה נוטלת כתובתה א"ד ז"ל, ועיין פ"ת סי' קט"ו

והנה יש לעיין למ"ד דמצוה לקנאות, והיא אחת מתרי"ג מצות, א"כ מנלן דבעינן דוקא שיהי' צומח מזה איזה תועלת, הא אף בלא שום תועלת מצוה על הבעל אם רואה בה פריצותא לקנאות לה ולהטותה לדרך הישר, ועיין בלשון הרמב"ם סוף הל' סוטה, ויל"ע, ובע"כ צ"ל דעיקר המצוה הוא רק לתכלית הנרצה למונעה מאיזה אסור או לענשה באיזה עונש, כדי שלא תעשה עוד הפעם, ויש להתבונן גם יש להבין דהרי פסק הרשב"א בתשובה ח"א סי' תקע"א דלא אמרו שיוצאה שלא בכתובה אלא ברגילה בכך אבל אם גלתה ופרעה ראשה באקראי או שדברה עם בחורים פעם אחת ודרך מקרה וודאי לא הפסידה כתובתה וכו' עיי"ש ברשב"א ובא"ה סי' קט"ו סעי' ד' ובפ"ת שם, ובהגהות הגאון מהרי"ש נאטנזאהן זצ"ל למשניות ב"ק פ"ח מ"ו על דברת התוס' יו"ט בשם מס' אבות דר"נ הביא קצת ראיה להרשב"א הנ"ל יע"ש וא"כ אם לא קינא לה יש לומר דרך מקרה הוא, וצ"ל דלענין יחוד וסתירה לא שייך זה ועיין שם בא"ה סימן הנ"ל בשו"ת האחרונים שהביא הפ"ת

שם ברש"י ד"ה סח לי זעירא, שהיה מאנשי ירושלם, עכ"ל יש להרגיש מאי בעי רש"י בזה הלא כתוב הדר הוא בגמ' מאנשי ירושלם, ואפשר לומר ע"פ מה שמצינו בחולין י"ב ע"ב אושעיא זעירא דמן חבריא ופרש"י שם ובתוס' שם ד"ה דמן, וביותר מבואר שם בדף ל"א ע"א, בפרש"י שם ד"ה זעירא צעיר הישיבה ולי נראה דאושעיא זעירא היה