מנחה חריבה רלא

שהרי לא קנאה, ומיהו לא כן אני מדמה שתהי' יבמה צריכה עדים אלא אפילו בא עליה בינו לבינה קנאה דזו אשה היא שהקנו לו מן השמים וכדמוכח נמי במתניתין דיבמה שאמרה לא נבעלתי וממאי דאיתמר עלה בגמרא עכ"ל הטהור הועתק אות באות מתשובתו הרמתה, ונעלם זה מן האחרונים ז"ל עכ"ל שם, מיהו עכשיו לא זכיתי לעמוד על דבריו ז"ל מש"כ דבעינן שקדמה שכיבת הבעל וליכא דאכתי לא בעל הוא שהרי לא קנאה, שהרי משמעתין מוכח דלא בעי שיביא עליה לשם אישות, וכמו שפרש"י כגון שבא עליה ארוס בבית אביה, „בזנות”, ועיין בתוס' ד"ה אמר וכו' דמשמע שבא עליה לשם אישות וכו' יע"ש ויש להאריך וקצרתי, וכן לעיל הבאתי דברי היד איתן בשם המ"ל דין ח' הל' סוטה בר"ה ואיכא משמע דל שקדמה שכיבת הבעל אפי' קודם הקדושין הוי מבלעדי אישך עיי"ש, – והנה לפי דברי הגרעק"א וצ"ל דבעינן עדים גמורים בזה שקדמה כבר שכיבת הבעל, ודמי עוד לד"נ דאף עדות מיוחדת פסיל בה כנזכר לעיל, א"כ יש לעיין לכאורה דנמצא דעדי סתירה שבאו להשקותה הוי חצי דבר, דעדיין אנו צריכים לעדי שכיבה דאל"ה אין אנו משקים אותה, וכמובן בגוונא דלא איתחזיק אשת איש, כמש"כ התוס' ב"ק (ע' ע"ב) או בגוונא דאית לה בנים שבוודאי מחזקינן לה בזה (ועפ"י זה יש לפלפל בחולין י"א בסוגיא דרוב ואכ"מ) ולא דמי להא דאמרינן בב"ק שם (ע' ע"ב) מי לא מודה ר"ע בשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל דאע"ג דעדי ביאה צריכי לעדי קדושין כיון דעדי קדושין לא צריכי לעדי ביאה דבר קרינא ביה עי"ש, דשא"ה דעידי קדושין הוי דין עדות לחודייא דשוויא לה א"א לאסור על כל העולם כמו שפרש"י, ואם באמת הוחזקה על פיהם גם עדי ביאה לא צריכין לעידי קדושין, ועיין בתוס' שם, אבל הכא למנין זה בדין השקאה ע"כ צריכין לבירור דקדמה שכיבת בעל ולענין זה גם עדי שכיבה צריכין לעדי סתירה, וכמו גבי חזקה דשלשתן צריכי אהדדי ויש לדחות לכמה גוונין בזה ולא באתי אלא להעיר ועיין בסנהדרין דפ"ו במחלוקת דחזקי' ורב"י לענין עדות גניבה בנפש, ובבאר יצחק ועין יצחק לענין מוכח מתוכו שכתב דהוי מטעם חצי דבר ואכמ"ל, ומצאתי בשו"ת מוהרא"ל צינץ זצ"ל חאהע"ז סי' י"ב שהקשה לו השואל דאיך יועילו עדי כיעור בצירוף קלא דלא פסוק הא העדים הוי חצי דבר ואין מועלין בלי צירוף הקול, יע"ש מש"כ וכתב דעוד יש לעיין לפירוש הרי"ף שאינו סובר כפירוש התוס' דתליא ביכולין לראות יותר א"כ קשה איך אשה עושה שליח לקבלה בפני עדים כדאיתא בהדיא וכו' ומזה דחו התוס' ב"ק דברי הרי"ף באמת וכן קשה לדעת הפוסקים דשליח קדושין צריך עדים וא"כ אם עדי קדושין אחרים איך יצרפו עדות השליחות עם עדי הקדושין שתהי' בחזקת מקודשת ע"י צירוף שתי כיתות, (כמדומה לי עפ"י זכרוני שבדבר זה עמד וימודד אר"ש בחידושי הרי"מ לאהע"ז) לכן הדבר ברור כמש"כ בספרי גט מקושר בסדר גש שני דלא מקרי ח"ד רק כשהוא חלק מן הדבר שהחזקה הוא כל הדבר ושנה ראשונה חלק מן החזקה וכו' אבל עדי אמירה ועדי קבלה אין עדי אמירה חלק מן הקבלה רק שני דברים פרטיים ע"ש ביאור הסברא וא"כ כמו כן י"ל עדי שליחות ועדי קדושין כל אחת עדות בפני עצמו הוא שאין עדות השליחות חלק מן הקדושין רק שצריך עדים שיחול השליחות, וניחא לי נמי במה דקשה לשיטת הרי"ף איך איתא בריש סוטה מקנא לה פ"פ שנים ומשקה ע"פ שנים הא עדי קינוי בלא יחוד אינו כלום וא"כ הוי חצי דבר דתרווייהו צריך קינוי וסתירה ולפ"ז לק"מ שאין הקינוי חלק מן הסתירה רק שאינו מועיל זה בלא זה, אמור מעתה גם בעדי כיעור אינו אלא לענין שאנו יודעין שזו יצאה מגדר הכשרות לכן מחזיקין הקול לאמת ואין מזה ענין לחצי דבר, א"ד ודו"ק מינה לנדון דידן ויש עוד להעיר בזה ע"ד וקצרתי, ועיין היטב בענין זה באמרי בינה חחו"מ דיני עדות סי' כ"ו ובשו"ת ח"ס חלק אהע"ז וחחו"מ, ובחידושי לב"ק שם (דכ"ב) ולא נגעתי בזה הענין אלא כ„חצי דבר", כן מצאתי לענין הוה בשו"ת רעק"א מהד"ת סי' נ"ו שכתב דבעיקר קושית המקנה בזה דעדות קדושין הוי חצי דבר (גבי קידשה אביה בתוך שית ונמצאת בוגרת לפנינו יע"ש) אינו רואה בזה קושיא דח"ד הוי דוקא דאם אין לעדות זה ענין כגון בעל לחוד או טבח לחוד, משא"כ בזה דעדות קדושין הוי ענין עדות, אלא דהב"ד ידונו אא"כ מפח חזקת היתר דהיתר בוגרת, וזה ענין פסק ב"ך מה היתה, אבל בקדושין בעצמותה במעשה הקדושין ראו כל המעשה בשלימות, וכי לימא דאם אח"כ יבאו עדים אחרים ויעידו דאז היתה נערה, יהי' זה בגדר חצי דבר, והקדושין בטלים, וכן בעדים על חילול שבת וכדומה נימא דין חדש דעדים צריכים לידע כמה שנותיו ולא מהני בירור לזה ומ"מ יש לחלק דהתם לא הוי א"ד כיון דעכ"פ עדותן שלם דעשה עבירה, אלא דהספק אם יענשו אותו ב"ד, אבל באחד שקידש ועדים לא ידעו שנותיו דאם הוא קטן לא מקרי קידש, ולא חלו הקדושין, י"ל דמקרי חצי דבר ולא מהני בירור אח"כ דהוא גדול את"ד, ומזה י"ל בב"ד כמש"כ ורמזתי ותן לחכם וכו', ויש מי שכתב דבדבר דמהני ע"א או נשים לא פסול בה חצי דבר, ולא כן מבואר דעת המהרא"ל צונץ ז"ל הנ"ל, וכן בספרי הגאון באר יצחק ועין יצחק הנ"ל בכמ"ק מבואר דהיכי דע"א מהימן ואף