מנחה חריבה רל

כהערה הנ"ל בטעה"מ בקונטרס כבוד חופה סעיף ג' שהעיר על אוקמתת הגמ' שם ביבמות שבא עליה ארוס בבית אביה, הא מ"מ קשיא כיון שעשה אותה בעולה מאי מהני אח"כ החופה ואם בא עליה שלכ"ד אפ"ה עשאה אותה בעולה וכו' ובזה מפורק קושית בעל אור חדש בפרשת נשא דאמאי לא משני הש"ס דקדשה הארוס אותה בביאה וביאה אירוסין עושה ואמאי צ"ל שבא דרך זנות ולדברינו ניחא דדוקא דרך זנות משכחת לה דאי קדשה בביאה ואף אם קדשה שלכ"ד עשה אותה בעולה ותו לא משכחת לה נכנסה לחופה את"ד, ולמידין מיניה שס"ל ג"כ דבשלכד"ר הוי קדמה שכיבת בעל, וראיתי עכשיו בספר מנ"ק שהעיר בהא דפריך לקמן שומ"י קרית ליה אשתו מעליא היא דלפמש"כ התוס' יבמות דף נ"ג ע"ב דלמ"ד משמ"ת בעריות חייב מכ"מ לענין יבום אינו מועיל דבעינן דרך הקמת שם יע"ש וא"כ י"ל דבא עליה היבם באב"מ והוי קדמה שכיבת בעל ואעפ"כ לאו אשתו היא את"ד, ונ"ב אין זה סברא כלל דלהווי מקרי שכיבת בעל בביאה של אב"מ, יעיין מש"כ לעיל ובריש פרקין – והנה בתוס' יבמות שם (נ"ח ע"ב) ד"ה דהא כתבו ובנפל מן הגג וכו' ליכא לאוקמיה דויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך דמשמע מבלעדי אישך שנתן בך את שכבתו משמע דבעינן בבעל כוונת שכיבה עכ"ל וכן כתב בתוס' ישנים שם על הגליון, ובזה יהי' נסתר מחמתו מש"כ הת"ה דמשכחת לה אלמנה לכה"ג מן הנשואין בהיתר, בבא עליה באונס שנתכוון לאשתו ותקפתו יבמתו דליבום קנאה כדאיתא ביבמות ועון ל"ש באונס וכו' יע"ש, דהלא לפי דברי התוס' הנ"ל בעינן כונת שכיבה ובכה"ג לא הוי כוונת שכיבה אף שקנה אותה בכה"ג לענין יבום וצ"ע, אכן מדברי המל"מ פ"ב מסוטה דין ה' ד"ה נשואה משמע דס"ל דכל ביאה שאינו קונה ביבמה כגון ישן או שכיר לא קרינן בה מבלעדי אישך ואינו שותה מדברי התוס' יבמות הנ"ל, משמע דבמקום שקנה ביבמה הוי כוונת שכיבה ג"כ ויל"ע, – ועיין עוד בק"א שהעיר דלוקמא בקידשה בביאה בהיתר עיין שם ובת"ה, ובאור חדש בספר כתנות אור לבעל פנים מאירות על התורה פ' נשא, ועוד בכמה הערות שעמד הק"א בשמעתין, עיין גם במנ"ח מ' שס"ה שעמד בזה, יע"ש מה שכתבו, כן ראיתי שקושית השעה"מ הנ"ל הקשה אותה מדנפשיה ג"כ הרב הגאון מהר"ב איגר בתוס' רעק"א ז"ל כאן אות ט"ו, ועיין בתפאי"ר שם שכוון לתירוץ השעה"מ הנ"ל וז"פ

שם בתוס' ד"ה כשמואל וכו' ונחנקה על ידו וכו', כבר הרגיש בעונג יו"ט סי' קע"ט דהא אין זה מהדברים האמורים בפרשה כיון דאפילו בתרומה לא אכלה לענין מיתה ודאי דפטורה לשמואל, וכן הביא בשם הרמב"ן יבמות (דצ"ו) דלשמואל לא קני בביאת שוגג ואונס לענין מיתה דלא כתוס' עיי"ש

שם דכוותה גבי שומרת יבם כגון שבא עליה יבם בבית חמיה הא שומרת יבם קרית לה אשתו מעלייתא היא דהאמר רב קנה לכל עכ"ל הגמ', והנה ידוע מה שהקשה הגרע"א בתשובה סי' צ"ד ובסי' רכ"ב דלפמש"כ הב"ש (סי' קס"ו ס"ק ב') דיבום צ"ל בפני עדים כמו כל קדושין וגיטין א"כ מאי פרכינן הכא, הא משכחת לה בבא עליה שלא בעדים, וגם הבית מאיר הקשה כן ולזה צ"ל דבממנ"פ בליכא עדים מנא ידיענן דקדמה שכיבתו ואנן לא מאמינים להיבם שבא עליה להשקותה עי"ז, ואף דמשכחת שבא עליה ב' פעמים בכל פעם בפני ע"א דיבום לא חלה דכה"ג לא מקרי עדי קדושין כמש"כ הר"ן פ"ז מגיטין ולענין זה דקדמה שכיבת בעל מקרי עדים כמו הלואה אחר הלואה, וצ"ל דענין שתיית סוטה בכלל דיני נפשות ולא מהני עדות מיוחדת ולפ"ז שפיר מוכח דב' עדים קרובים בנשותיהן מקרי תחילתו בפסול, דאל"כ הא משכחת דבא עליה בפני ב' עדים קרובים בנשותיהן דלענין יבום לא הוי עדים, דבשעת מעשה היו קרובים בנשותיהן ואח"כ נתרחקו ומעידין שקדמה שכיבתו אע"כ דמקרי תחילתו בפסול, ולא מהימני גם כן לענין קדמה שכיבה דתחילתו בפסול את"ד, כן הביא ראיה מזה שם בסי' רכ"ב אות י"ח דיבם קונה אותה גם בע"כ דידיה דאל"כ אמאי לא מוקי ליה בבא עליה היבם ופירש שאיני רוצה לקנותה וע"כ דגם בזה קנאה עיי"ש, וכזה כתב בתוס' רעק"א ליבמות פ"ו אות ס' ועיין מש"כ שם בתפארת ירושלם ונתכוונתי לקצת דבריו שם, אך מש"כ דלשיטת רש"י לוקמיה בבא עליה כשהוא ישן ולא קני לה לפי שאינו בר הקנאה ומ"מ שכיבה מקרי עיי"ש, יעוין בתוס' יבמות שם דנ"ח ע"ב שהבאתי כ"פ לעיל דבעינן כוונת שכיבה עיי"ש, ועיין בפ"ת סי' קס"ו ו' שהביא דברי היד המלך בזה וכל שאר בעלי התשובות שעמדו בענין זה ומש"כ המחבר בעצמו ודבריו נוטים לדברי התפאר"י הנ"ל ובכתבי ידי מצאתי בזה"ל במק"א כתבתי בענין אי ביאת יבמה צריכה עדים והבאתי קושית הנוב"ת חלק אהע"ז שהובא במנ"ח מצות יבום על סוגיא דיבמות וסוטה בשמעתתא דיש חופה לפסולות, דהא הוי מצי לאוקמה כגון שבא עליה בלא עדים יע"ש כעת מצאתי בעז"ה בשו"ת הרשב"א חלק רביעי סי' שכ"ח דהקשה לו השואל קושיא זו דהוי מצי לאוקמיה כגון שבא עליה בלא עדים והוא מודה, והשיב הרשב"א ז"ל מה זה קושיא אם אינו קונה אותה בביאה שלא בעדים ואכתי שומרת יבם גמורה היא א"כ אכתי תקשי ליה שומרת יבם בת משתי' היא והא בעי תחת אישך וליכא ובעינן שקדמה שכיבת הבעל וליכא דאכתי לא בעל הוא