מנחה חריבה רכט

חבירו, ושוב כתב דאפשר דהך כללא הוא דוקא היכי שאיני עולה ליבום מדאורייתא או מחמת חשש דאורייתא או אפי' בגזירה דרבנן היכי דאית ביה ליתא דאורייתא אבל לא בתקנתא דרבנן בעלמא וכו' יע"ש, ואין לי הספר הנ"ל, שבוודאי מביא משנה דידן דמעוברת חבירו דחכ"א שיכול להפרישה והוי ראוי' לאישות ודברי והסבר הרמב"ם ונ"כ, והתוס' והרשבא הנ"ל וקצרתי, ועיין בשו"ת הרשב"א בענין המודר הנאה מלולב ואתרוג שמובא באור"ח הל' לולב סי' תרמ"ט סע"ב ברמ"א ועי' שעה"מ הל' לולב והדברי' עתיקים

שם ע"ב אלא טעמא דכתיבא הני קראי הא לאו הכי הוי אמינא ארוסה שתיא וכו' מבלעדי אשך מי שקדמה שכיבת הבעל לבועל ולא שקדמה וכו', בשעה"מ הל' אישות פ"ב הלכ' ה' הקשה מהא דאמרינן בקדושין ד"ט ע"ב כעורה זו ששנה ר' ובעלה מלמד שניקנית בביאה אי מהתם הו"א עד דמקדש והדר בעיל ופרכינן א"כ נערה המאורסה דבסקילה היכי משכחת לה וכו' עיי"ש, ואמאי לא פריך דאם איתא דבעינן תרווייהו א"כ הא דממעטינן בפ' ארוסה דארוסה אינו שותה מקרא דכתיב מבלעדי אישך מי שקדמה וכו' הא ארוסה לא משכחת לה אלא בשקדמה שכיבת בעל ומוכרח לומר דלמאי דהוה ס"ד השתא ע"כ דלא הוה דרשינן קרא דמבלעדי אישך להכי אלא לדרשא אחרינא עיי"ש, ובמצפה איתן בקדושין שם הביא קושית השעה"מ הנ"ל ותירץ ג"כ מעצמו תירוץ הנ"ל וכנראה לא ראה בפנים, אלא שמראה מקום הוא לנו לאיזה דרשא אחרינא בא האי קרא דמבלעדי אישך והוא בסוטה דכ"ו לענין אשת סריס יע"ש, וכתב עוד י"ל דמשכחת לה ביבמה עיין יבמות דנ"ח ורש"י שם ע"ב ד"ה שומ"י, וכוונתו דרש"י פירש שם דביבמה לא קפדינן בהא דהא קדמה שכיבת בעל הראשון שהיא באה מכחו יע"ש, אבל דוחק הוא, וכתב עוד די"ל דל"פ אהא דר"י היכי משכחת לה נערה המאורסה רק אליבא דמ"ד ביבמות דהעראה היא הכ"ע, דאילו למ"ד התם אליבא דר"י דהייני נשיקה שפיר משכחת לה שקדשה בנשיקה בפי' דוודאי מקודשת ומ"מ בעולה לא הוי בנשיקה עיין מ"ל פי"ז דא"ב עכ"ל, וא"י מה רצה לתרץ בהא דארוסה, דאי בארוסה שקידשה גם בנשיקה א"כ קדמה שכיבת בעל, דמכיון דהוי דבר שחייבין עליה מיתה, ה"נ קנה לה בעל ומקרי שכיבה, ועיין בשעה"מ שם הל' אישות פרק א' בסוף דבריו לענין שלכ"ד ואם בא באב"מ עיי"ש היטב, ובשעה"מ שם בעצמו מביא דברי המל"מ דפי"ז מא"ב וכתב דלמ"ד העראה זו נשיקה דנמצא א"כ דיבמה משעת נשיקה קני לה ועיי"ש בשם השטמ"ק כת"י למס' סנהדרין יע"ש, וביותר י"ל דלפמש"כ השעה"מ הנ"ל דבאב"מ נמי קנה באשה לשם קדושין יע"ש. וא"כ י"ל דברייתא זו בארוסה משכחת לה דבעלה באב"מ, ומ"מ לא הוי קדמה שכיבת בעל דאין זה שכיבה, אבל יש לעיין מהא דלקמן דכ"ו גבי סריס דמשמע דבכה"ג הוי בר שכיבה, ויש לחלק ונעיין בזה שם אי"ה, ובנערה המאורסה ליכא למימר הכי דמשום דאפשר כה"ג הוי בעולה ג"כ, או דאפשר דהוי בכלל שמתרץ לה הגמרא כגון שבא עליה ארוס שלכ"ד ומאי שפריך עליה אביי עיי"ש וקצרתי, וכן כתבתי בדבר קושית השעה"מ הראשונה, דבזה לא יהי' שייך תירוץ הגמ' שם שבא עליה ארוס שלא כדרכה דאף אם בא עליה שלכ"ד ג"כ מקרי קדמה שכיבת בעל לבועל כיון דהוקשו משכבות להדדי, וגבי בועל אסרה בשלכ"ד והוי קינו כמבואר בסוטה (דכ"ו ע"ב) והוי שפיר קדמה שכיבת בעל לבועל, ובזה יתיישב לי עוד דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ב מסוטה דין ח' דכל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים המאררין בודקין את אשתו ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו שאסור מדברי סופרים וכו' יע"ש, והשיג על זה הראב"ד ז"ל דזה דלא כהלכתא משמעתא דריש ארוסה ושומרת יבם עכ"ל, ופירש מרן הכ"מ דהיינו מהכא מאוקמתא דרב"ח ואם איתא דבא על ארוסתו אינו מנוקה מעון ל"ל קרא למעט ארוסה ת"ל משום דאין האיש מנוקה מעון יע"ש, ובשעה"מ הל' סוטה שם, ונ"ל לומר דמסתפקנא בכל איסורי דרבנן, ובפרט כה"ג ביאת כלה בלא ברכה אפשר דבשלכ"ד מותר והיא גופא גזירה וכו' וגם אפשר דהוה מילתא דל"ש ולא אסרו ביה רבנן והוי משמרת למשמרת, ועיין תוס' ריש ביצה ולא מצאתי גילו"ד דין זה וא"כ א"ש די"ל דהכוונה דבא עליה ארום בבית חמיו בשלכ"ד דהוי ביאת היתר וקדמה שכיבת בעל מקרי כנ"ל וצ"ע, וכן יש ליישב בזה דהא דפסקינן בש"ע אהע"ז סוף סי' כ"ו דחכמים אסרו לקדש משום פריצות וכו', וכתב בפ"ת בשם ספר המקנה שהקשה לדידן דקיי"ל ביאה אירוסין עושה בל"ו אסיר כיון שהיא כשאר ארוסות שאסורה לו כ"ז שלא נכנסה לחופה וכו' יע"ש ולפמש"כ יש למצוא בדוחק בכה"ג שיבוא עליה שלכ"ד והוי ביאה מותרה אם לא משום פריצותא וכמבואר בלשון הזה בש"ע סי' ל"ג אמר לה בפני עדים הרי את מקודשת לי וכו' אע"ג דחוצפה היא, בין שבא עליה כדרכה ובין שלכ"ד, עיי"ש ובשעה"מ שם הל' אישות סוף פרק א', ובפ"ת שם מקור דין זה מהגמ' בקדושין הנ"ל, וכה"ג יש להסתפק לענין העראה באיסורי דרבנן, ועיין חקירת השעה"מ לענין נדר הנאה ממנה ועיין בספרי או"ת ועיין כתובות ביהודא היו מיחדין וכו' וצ"ע וכה"ג כתב הגרעק"א בסימן רכ"ב לפרש ביבמות דף כ' עיי"ש אות כ"ו ומצאתי כיו"ב