מנחה חריבה כג

הא אסירא ה"נ דמתנה ש"מ. ופרש"י דבזנות נשואי אחיו כדאמר פ"ק ואם מת חולצת ולא מתיבמת ע"כ ומעתה יש לתמוה מאי גילגול שייך כאן דממנ"פ תאמר לו אם זניתי תחת אחיך הריני עליך בכרת דאשת אח וביאה דיבם ומאמר לא תלי כלל ולא תוכל כלל להשקות כי אין אתה בעלי כלל ובעינן והביא האיש ומה לו להשקות ולגלגל. ועיין תוס' יבמות (נח ע"א) ד"ה ונקה ובקידושין דף כ"ז דהא דמגלגל עליה אמן מאירוסין אע"ג דלפ"ז לא הוי מנוקה מעון ואין המים בודקין את אשתו. משום דכיון דלא נודע ונקה קרינן ביה עיי"ש וה"נ אף דלא שייך כאן לומר אין מנוקה מעון כנ"ל מ"מ קשה כנ"ל דע"י זנות שתחת אחיו נפקעה לגמרי היבום ולא קנאה כלל והאיך יכול להשקות ולגלגל ודו"ק א"ו דלא כהעמק"י והע"א וצ"ע עוד בזה אך אכתי דברי הרמב"ם דהלכות ממרים הנ"ל צריך פירוש. ונראה די"ל עפ"י דרכו של הע"א בכה"ג דהזקן ממרא אמר שצריכה לשתות וא"כ בטל דין יבום וא"כ אם בא עליה בע"כ לא קנה מדין יבום ואינה בכרת לכ"ע דלא הוי א"א כלל. או יאמר כמו שנסתפק המ"ל בהל' יבום פ"ב דין ד' אי ביאת יבמה צריכה עדים כמו קדושין יע"ש ובש"ע אהע"ז סי' קס"ו ברמ"א ובפ"ת שם ובשעה"מ ובשו"ת נוב"י מהד"ת חאהע"ז סי' קמ"ח ובשו"ת רעק"א סי' רכ"ב וסי' צ"ד ועוד. ומכולם נעלם שו"ת הרשב"א ח"ג ואכ"מ להעתיק. ועיין בח"ס חחו"מ סי' כ"א יע"ש וצ"ע מתוס' יבמות נ"ח ע"ב ד"ה דהא וא"כ ה"נ למ"ד דצריכה לשתות. אם בא עליה בלא עדים לא קנה משום יבום ואינה כלל א"א וליכא חיוב כרת ולמ"ד דאינה צריכה לשתות ונופלת לפני יבום הוי א"א גמורה ע"י ביאה כהאי דבע"כ או בלא עדים כלל. ועוד יש להעיר בכל מה שכתבתי אכן אכמ"ל עוד בזה ועיין בכתונת פסים על הנמוק"י יבמות דף י"א שם מה שהאריך בשמעתתות הדין והרגיש ג"כ בסברא דאהדרי' לאיסורא קמא כמו גבי פהמ"ק יע"ש דברים נכונים

דף ו' ע"א גמרא אלא אשת כהן שנאנסה ומת ויש לו אח חלל לא תתיבם אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כש"כ. עיין בתוס' רעק"א ז"ל מ' א' אות ה' שהביא חקירת הנמוק"י יבמות דף ב' ע"ב אההיא דצרת סוטה אי באשת כהן שנאנסה צ"ע אם צריכה חליצה והב"ש סי' קע"ג סק"י תמה דוודאי אונם בכהן נמי הוי טומאה כדאיתא ביבמות דנ"ה וא"צ. חליצה והגאון ז"ל תמה עליהם הא בשמעתתין אמרינן אלא מעתה אשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל לא תתיבם ולהב"ש הא באמת אף מחליצה פטורה דהוי כאשת ישראל מרצון עכ"ל וא"ל דמיירי בספק נאנסה וככולה שמעתתין. וכבר קדמו בזה המל"מ הל' יבום (פ"ו דין י"ט) שהשיג על הנמוק"י דמהכא מוכח דההיא דרב דטומאה כתוב בה כעריות לא שייך גבי אשת כהן. דאי הוי שייך פשיטא דאף לאח חלל לא רמיה קמי' משום דטומאה כתיב ביה כעריות יע"ש ועיין בזה בב"ח אהע"ז סי' קע"ג ועיי"ש בבאה"ט ודו"ק ועיין בעמודי אור סי' צ"ז אות ה' שהרגיש מכאן על הנמוק"י וכתב דלא שייך לומר לאסור מק"ו זה אלא באופן ששייך היבם באיסור כמו אחיו כגון א"י שזינתה ברצון שהיבם ג"כ שייך באיסור סוטה עלי' וכן אשת כהן שנאנסה ויש לו אח כהן כשר. גם הוא כאחיו באיסור טומאה דשייך באשת כהן אבל כשנופלת לפני חלל כיון דאילו בדידי' הוי שנאנסה אשתו שרי' לי' השתא נמי שנופלת לו מאחיו שריא ליה ע"כ. והוא כתירץ הגמ' כאן אבל רבינו הגרעק"א השכיל להקשות מהס"ד דפריך ולא ידע מסברא זו לחלק וא"כ אף מחליצה פטורה. ועיין תפא"י ז"ל שכוונתו לתרץ כמו שכתוב בפ"א הנ"ל. ועיין בספר כתונת פסים על הנמוק"י ביבמות שם שהביא ג"כ דברי המל"מ ושבספר עטרת פז על הרא"ש כתב דראיות המ"ל מסוגיא דסוטה הוא ראיה שאין עליו תשובה. והוא ז"ל חילק כמו שנתבאר לעיל בשם הע"א והתפא"י. ושם הוא יותר מבואר. ועיין קרבן נתנאל יבמות פ"ק סי' ט' דהוציא בעצמו הדין משם יבמות נ"ה דא"כ שנאנסה פטורה אף מן החליצה וא"כ מאי פריך בסוטה לא תתיבם. הא לרב באמת לא תתיבם אע"כ דרבא אזיל לשנויא להנך מ"ד דפליגי עלי' דרב ומש"ה פריך שפיר ול"ל דקאי התם אספק שנאנסה (כמש"כ אני לעיל) מ"מ לרב לא תתיבם דהא ספק ערוה היא דלא דמי לספק סוטה דטומאה דכתיב ביה בלשון עשה. אבל באשת כהן טומאה דידה בלשון לאו כתיב ביה דהא לא נתקו לעשה ע"כ. ולא כן משמע מהל"מ הנ"ל דין י"ט שכתב ומ"מ בעיקר הדין אני תמיה דגבי אשת כהן אסורא אף באונס א"כ טומאה דידה הוי אף באונס וא"כ אמאי מתיבמת ואולי דס"ל דלא אמרינן טומאה כתיב ביה כעריות אלא בטומאה דכתיב גביה לאו וכו' יע"ש אך המל"מ מסיק דלאו