מנחה חריבה רכח

פסק שאין לך מום גדול מזה עיין שם, שוב ראיתי במנ"ח מצוה שס"ה שהרגיש כבר בזה ויותר מזה על מרן הכ"מ בעצמו שכתב על מה שכתב הרמב"ם מי שאינו שומע וכו' וגילה מקורו מהא דתנן ואלו שב"ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה וכו' ותמה המנ"ח דשם במשנה מיירי בחרש שאינו שומע ואינו מדבר דהוא כשוטה גמור, אבל חרש המדבר דפקח לכל דבריו רק לענין זה דבעינן ואמר אל האשה זה לא נזכר כלל עיין שם ותראה שאינו ענין כלל לדין זה ודברי הכ"מ תמוהים א"ל להאריך, עכת"ד. ותמה אני טל עצמי שלא הרגשתי על דברי הכ"מ ויותר מזה צ"ע על המגיה במ"ל שכבר העיר בזה על התוס' יו"ט ולא הרגיש בכזה על מרן הכ"מ בבבא הקודמת אלא דמעתה יקשה עוד שלא הביא הרמב"ם חרש וחרשת וכמו שהעיר הכ"מ לענין שוטה ושוטות והרמב"ם כללא כייל דחמש עשרה נשים שאינן שותות עיי"ש, ואפשר דהוית בכלל אלם וכמו שכתב רע"א ז"ל הנ"ל וא"כ קושית התוס' נמי מתורצת די"ל דרבי יאשיה ס"ל ג"כ דאשת חרש אינו שותה מטעם דהוא אלם והוא אית ליה היקש דאיש לאשה וכל דבר המעכב אותה מלשתות מעכב את בעלה מלהשקותה ולכך ב"ד מקנין לה, וכמו שהביא דין זה בפ"א דין י' וכן צ"ע דכמדומה משמע דבעינן הריבוי דאיש איש הוא דמקנין לה ב"ד. אבל לא דאינה שותה וצ"ע

בענין זה בהנשים שאינן ראויות לשתיה, ראיתי בס' יה"ר הביא בשם ספר אחד שנסתפק באשה שנדר בעלה הנאה ממנה באופן שמחויב לגרשה, אם נסתרה אי יכול להשקותה אם מקרי ראוי' לו הואיל ויכול לשאול על נדרו ואת"ל דאינה שותה אם נשאל על הנדר אם יכול אח"כ להשקותה, או דילמא אזלינן בתר שעת קינוי ואינו שותה עכ"ל שם, ואין אתי גוף הספר שממנו העתיק קיצור הדברים, אך לכאורה נראה דתליא במחלוקת ר"מ וחכמים במעוברת חבירו אם יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן ואף ר"מ היה מודה בסברא זו אילולי דס"ל דיוציא ולא יחזור עולמית כדלקמן (כ"ו ע"א) או כדר"א דאמר יכול היא לישא אחרת עליה וכו', וה"נ כיון שיש עצה בשאלה וחכם עוקר הנדר מעיקרו בוודאי ראוי' מקרי, וכספק הזה ראיתי בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' ש"ע שנסתפק שם חתנו ז"ל במי שנשבע שלא לאכול בשר באופן שחל בכולל גם על דבר מצוה ובין כך נשחט הפסח עליו מהו מי אמרינן דהוי כנשחט אשלא לאוכליו ופסיל, או"ד כיון דיכול לשאול על שבועתו חשובא לאוכליו עיי"ש מש"כ בזה, ועיין פסחים ס"ט ע"ב האי מחזי חזי תקוני הוא דלא מתקן וכו' יע"ש ודו"ק, ובספק השני שלו, עיין בירושלמי כה"ג בהיו לו בנים ומתו או לא היו לו ונולדו לו בין קינו לסתירה עיין כאן סוף הלכ' ג' הובא בתוס' לקמן כ"ו א' ד"ה לא ובמל"מ הל' סוטה ובמנ"ח מ' שס"ה בזה ונחלת יהושע סי' כ"ג וקצרתי, וראה באהע"ז סי' ע"ו סעיף י') שפסק הרמ"א דאם נדר ברשותה הנדר חל ומותר להתייחד עמה אע"ג דאסור וכו' והוא מהגהת מיימוני פי"ד דהל' אישות אות ג' שפסק הריצב"א כן ומק"ו דנדה וכו' וא"כ זאת יש לה היתר ע"י ג' הדיוטות ופת בסלו קרינן ביה יותר מנדה דנדה ביומו תלא רחמנא וזאת כל שעה יכולה לשאל על נדרה א"כ אין לבו רודף אחריה וכו' ולא שייך למימר כאן מי יימר דמיזדקקי ליה בי תלתא לקרותה אין לה היתר ואפילו אם דר בעיר שאין בה ישראל עכ"ל (ולפלא שנעלם כל הנ"ל משו"ה עין יצחק חאהע"ז ח"ב סי' ס"ב ענף ה' אות כ"ד כ"ה עיי"ש) וה"נ יש לה להשתמש בזה לנידון דידן וי"ל, ועוד וכי אם יה' אשתו נדה לא יועיל הקיני והסתירה בשביל שא"ר לו בעת הזאת ל ויש לעיין, כן יש לעיין ברשב"א ריש יבמות שכתב בתוך דבריו וז"ל והר"ז כנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דתנן בפ' ב"ש כיפין אותו שיחלוץ לה והר"ז אינו עולה ליבום דבר תורה דקיימא עליה בלאו ועשה ואעפ"כ עולה לחליצה משום דדבר אחר גרם לה לאסור א"ד והובא בשעה"מ הל' נדרים ימה שהקשו עליו דלמה איני דוחה שהרי ניתן לשאלה וכתב השעה"מ שם עוד ובהכי ניחא מאי דק"ל תו דמאי ראיה מייתי הרשב"א מההיא דהנודרת הנאה דהתם שאני דעולה ליבום מקרי שהרי בידה לאתשולי עליה וחזייא ליבום, משא"כ באומר ע"מ שלא תנשאי לפי, והיה נ"ל שדעת הרשב"א ז"ל דאפילו נשאל על הנדר לא חזייא ליבום כיון דבשעת נפילה לא חזיא ליבום דומיא דאחות אשה שאינה מתיבמת אפילו מתה אשתו אח"כ ולא דמי לאשה שהיתה נדה כשמת בעלה שכתבו הרא"ש והתוס' בריש יבמות דנדה שאני דאסורה לכל ולא דמיא לעריות שאינה אסורה אלא ליבם, אבל בנודרת הנאה מיבמה כיון שאינה אסורה אלא ליבם והוי דומיא דעריות ושו"ר להרשב"ץ (ח"ב סי' ר"ס) שכתב בפשיטות דהנודרת הנאה מיבמה ונשאל על השבועה דמתיבמת ע"ש, ויש לעיין לספיקא דידן ולהשוות כל הענינים והדמיונות שהבאתי, ועיין חמדת שלמה בחאור"ח בענין הנ"ל, וכן יש לעיין במכות (ט"ז א') דבשהדירה ע"ד רבים הוי ביטלו לעשה אבל בלא זה יש לו הפרה ולא מקרי ביטלו עייש"ה, ועיין בתוס' שם ד"ה כגון וכו', ובזה אפשר להסביר קצת דעת רש"י ז"ל דבלא עון לא מקרי' ביטלו משום הנדר בלבד ודו"ק וקצרתי ובפ"ת הל' יבום סי' קנ"ט ס"ק ח' הביא משו"ת מנחת עני סי' מ"ט שנשאל בשומרת יבם שזינתה והרה לזנונים אם כשר הדבר לחלוץ בימי עיבור והנקה ומתחלה הוה פשוט בעיניו לאסור מטעם דכל שאינה עולה ליבום וכו' והכא אינה עולה ליבום עכשיו משום מעומ"ב