מנחה חריבה רכז

כארוסה אלא דוקא גבי נדה דאסורה מחמת עצמה מה שא"כ גבי יוכ"פ דאין אסורה מחמת עצמה, אלא יומא הוא דקא גרים אך תירוץ זה אין בו כדי שביעה ועיין טעה"מ שם וכעת צריך ישוב

ואגב יש להעיר ראיה מכאן דקאמר ומר אלימא ליה שומ"י דלא מחסרא מסירה לחופה, דש"מ מזה דמציאת החופה היא מדאורייתא, ועיין בשעה"מ קונטרס חופת חתנים סוף סעיף ה' ועיין שם בטעם המלך שם מה שהביא בשם השטמ"ק כתובות ז' ע"ב חבל נביאים מתנבאים בסגנון אחד דעיקר מציאות החופה הוא רק מדרבנן וכו' וכן הביא שם דעת החולקים עליהם דאמרו מציאות החופה היא מדאורייתא יעש"ה ואכמ"ל בענין זה ובדרך עיוני בשעה"מ שם שהביא סברות חלוקות בענין יש חופה לפסולות, אמרתי להעיר עוד חילוק עפ"י מה שכתבו מקצת מחברים שהאיסור דסוטה הוא רק עליו ולא עליה, עיין בפנים יפות פ' נשא ושו"ת ח"ס, ובס' עולת נח ולולאות חכמה, וא"כ יש לחלק בהא דפריך ביבמות שם על רב, די"ל דסוטה שאני דאין האסור עליה, ולכך יותר מרגילת ולביאה וכה"ג יש חופה ודו"ק וקצרתי

שם בתוס' ד"ה ורבי יהונתן וכו', וקשיא דר"י אדר"י וכו' דר' יהודא מהא דהמול ימול דקא אמר ד"ת וכו', עיי"ש, נתעורר אצלי לאמר ולחלק דהיכי דנוגע לדאורייתא באמת לא דריש ואמרינן ד"ת כלשון בני אדם אבל לאסמכתא בעלמא ושיהי' לה תוקף דרבנן שפיר דרשינן לה, ובזה ניחא ההיא דכתובות דאין זה רק מדרבנן וכן בהא דנדה דקטן מטמא בזיבה לר"י י"ל דהוי רק מדרבנן, אף שלא משמע כן מפסק הרמב"ם הוא משום דפסק כדר"י בנו של ר"י ב"ב ולדידיה הוי דאורייתא והרבה הערות יש ליישב בזה הסברא, אכן מכמ"ק נפגוש הר גבוה וחומת ברזל ולא באתי אלא להעיר, ועיין בהא דנדרים דף ג' שהביאו התוס' ועיין בקרן אורה, ועיין תוס' נדרים שם דף ב' ע"א ודף ג' ע"א, וכן אמרתי להעיר מריש תמורה דפליגי בואם המר ימיר לרבות יורש סומך ויורש מומר יע"ש ולא אמרינן ד"ת כלשון בנ"א, וכן בירושלמי דרשינן מינה המר ימיר הוא ולא שלוחו, כמו שמובא בנוב"ק חאהע"ז ס' ע"א, ומצאתי שוב שבמל"מ פ"ו מהל' דעות האריך הרבה ב„דברי תורה” אלו והעיר גם מתמורה הנ"ל, ולפלא שלא העיר והזכיר כלל דברי התוס' שלפנינו, שכמעט כל הבקיאות כלול בדברי רבעהתו"ס ז"ל, וכנראה שהם רק רשימות בעלמא מדיבורי התוס' וכן מש"כ התוס' דתליא במחלוקת ר"י ור"ע עי"ש ועיין בק"א שהעיר שכן מבואר בירושלמי בכמ"ק, כן העתיק המל"מ שם דברי הירושלמי פ"ק דנדרים דפריך עד כדון כר"ע דאמר לשונות ריבויין הן כר"י דאמר לשונות כפולים הם וכו' עד כאן, וכן כמדומה איתא בירושלמי דסנהדרין

שם ואחרים היינו ר"מ עיין לעיל כ"ב ע"א ובגליון הש"ס שם ובתוס' שאנץ בזה וז"פ ולעיל י"ב ע"א

שם ע"ב תוס' ד"ה ורבי וכו' ור' יהונתן לית ליה דסומא אינה שותה ע"כ וא"ל דלר"י אית ליה כדאמרינן בירושלמי פ"ב דמכילתין סוף הל' ה' דתני ונעלם מעיני אישה פרט לסומא שאין לו עינים, הוא סומה היא סומא מתניתא דר' יודן פוטרו מכל המצות האמורות בתורה עכ"ל הירושלמי ועיין שם בפירוש הפ"מ והק"ע, ובש"ק הקשה דלר"י למ"ל ונעלם מעיני אשה למעט סומא כיון דפטור מכל המצות א"כ אף זינתה תחתיו אינה נאסרת עליו וכל שתיבעל ואינה נאסרת עליו לא הוה מתנה עמה, לכן נ"ל דה"ג מתני' דלא כר"י וכו' עיי"ש, ועיין באחרונים מה שמביאים ראיה מכאן לענין אי סומא חייב במצות ל"ת, ועיין בהדרן על מסכת זו לכבוד אבא מארי זצ"ל, ועיין בארצות החיים סי' י"ז להגאון מלבי"ם זצ"ל ויעיין קדושין דף ס"ה בההיא סמיא וכו' ודו"ק ובמש"כ בזה בספרי אוריין תליתאי דף ט"ו בהגה"ה שם, ומש"כ התוס' ור"י ל"ל דאשת חרש שותה עיי"ש, י"ל דנפ"ל מהיכן שכתב הרמב"ם בפ"ב מסוטה שכתב דאשת אינו שומע ואינה שומעת שאינן שותות דכתיב ואמר אל האשה פרט למי שאינה שומעת, וכמו שהובא בתוס' יו"ט פ"ז מ"ה עיי"ש, ואף שהרמב"ם לא כתב כך שם בהל' ג' רק למי שאינה שומעת דילפינן מואמר אל האשה עיי"ש ובהל' ב' שם חשב מי שאינו שומע, ומשמע דזו רק משום דכתיב אשה תחת אשה עיי"ש בהל' ג' בסוף דבריו, ודברי התוס' יו"ט מעורבבין קצת, וכן מה שהקשה התוס' יו"ט דהו"ל להכ"מ להעיר על דרשא דואמר מנין לו דבגמ' ת"ר איש מאי ת"ל איש איש לרבות אשת חרש ואשה שוטה וכו' עכ"ל, תמוהין דבריו, וכמו שהעיר לעיל מזה בתוס' רעק"א שם דבחרש דאינו מדבר ואינו שומע באמת מצד מום אינו משקה כיון דאינו מדבר ולא עדיף מאלם דאין משקה עכ"ל, ואף שגם זה צ"ע קצת, מ"מ הרי דברי הרמב"ם אתי שפיר דהא דמיעט אינו שומעת מואמר וכו' הוא דאינה שומעת גרידא וכן אינו שומע גרידא דהוי כפקח לכל דבריו, והא דברייתא דאיש איש היינו בחרש גמור דהוי כשוטה לכל דבריו, ואינו מצד מום ג"כ ויל"פ, וכן מצאתי בהגהת מל"מ שם דין ב' שהמגיה העיר בזה כבר על קושית התוס' יו"ט, וז"פ וברור, ועיין בשו"ת נוב"ק חאהע"ז סי' נ"ג אי חרש שאינו שומע לחוד הוי מום בכהנים עיי"ש מה שמביא בשם התו"כ דאיש איש ריבה את החרש והשוטה שפסול לעבודה יע"ש ולענין נשים