מנחה חריבה רכו

ממה שיעבור בתרי איסורי דרבנן, ובזה יש להשיב על מה שכתבו שם ביבמות דאין נראה דמאי חומרא דכלה בלא ברכה ממינקת דתרוויהו דרבנן עי"ש, וברא"ש שם ג"כ כתב לחלוק ע"ז מטעם דתרוויהו איסורי דרבנן נינהו מה לי חד איסורא ומה לי תרי איסורי עפ"ל וצ"ע מביצה שלא כ"כ, ולפי דברי התוהק"נ יש לחלק קצת, דהכא עיקר הטעם דלא דמי לסוטה ודו"ק וקצרתי, ועוד יש לחלק בזה ודוגמא לזה למה שכתבו התוס' בשבועות מ"ה ע"ב ד"ה וכי שכיר וכו' אע"ג דהך חזקה איכא נמי גבי בעה"ב חמיר ליה לאינש חד לאו כתרי לאווי וכו' עיי"ש, אבל לדינא חמיר תרי איסורי מחד איסור ועיין תמורה ג' ע"ב אבל מקלל חבירו בשם דקעביד תרתי וכו' וקצרתי בזה ולא באתי אלא אגב גררא

ומה שהקשה שם (ביבמות) המהרש"א על התוס' שכתבו אפילו לר"מ, דהא לר"מ א"י להפרישה במעוברת חבירי שקינא לה אע"ג דבלא"ה אסורה ליה מדאורייתא עיי"ש, ועיין שס בהגהות קרני ראם, וכבר הקדימו בקרבן נתנאל על הרא"ש שם באות ה' ומשום שכבר נדחת שלא לשתות כמש"כ תוס' בסוטה (כ"ו ע"א ד"ה מעוברת) עי"ש וביותר ביאור תראה בשו"ת רעק"א מהד"ת סי' מ"ו שגם הוא לא שלח ידו בק"ן וממה שהזכירו התוס' כלה בלא ברכה וכו', יש להצריך עיון על הק"נ ביבמות פ"ו אות ה' עיי"ש ודו"ק

שם מר אלימי ליה ארוסה דקדושי דידיה וכו', עיין בתוס' כתובות ב' ע"ב ד"ה לפיכך וכו' שכתבו בסו"ד דיש לימר דארוסתו אגידא ביה טפי מיבמתו כדאמרינן ביבמות בכ"ד, עכ"ל, והנה תליא בפלוגתא דהכא, כן הערותי שם מהא דאמרינן בנדרים (דע"ד ע"א) דתנן אמר ר"א מה אם אשה שקנאה הוא לעצמו הרי הוא מיפר נדריה אשה שהקנו לו מן השמים א"ד שיפר נדריה וכו' אמר לו אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאשה עיי"ש ובדף ע"ה, שו"מ כאן בהגהות פורת יוסף שהרגיש כבר בזה ודבריו באו שלא בדקדוק עיי"ש וברוך שכוונתי, ונראה לפרש דהכא הכי קאמרי מר אלימא ליה ארוסה, פירוש לענין להשקותה דבקפידא תליא מילתא ומשום דקדושי דידיה וסוקלין אותה על ידי אילו היתה בהתראה ולכך יש כאן סברא גדולה לומר להשקותה על פריצותא ושטותה מתחת בעלה, אבל יבמתו אף שקוני' לו מן השמים אבל היא אינה מרגשת בזה חובת ואימת בעלות ע"י זה ודו"ק, ולכך אין להשקותה עבור זה, ובזה ההסבר יהי' ניחא קצת קושית התוס' לקמן ד"ה כשמואל וכו' דלר' יהונתן מ"ט דאלימא ליה ארוסה משומ"י אי משום דארוסה קידושין דידיה שומ"י נמי ביאה דידיה היא ונחנקה על ידו עיי"ש, דלפמש"כ י"ל דע"י ביאת זנות ומקרית שבא עליה היבם אינה מחשבת בעצמה, והוא בעיניו, להשקותה ולמחות ש"ש על ידיהם, ואולי זהו כונתם שכ' שם דלענין השקאה קפיד רחמנא דבעינן לשם אישות עייש"ה ודו"ק – ומר אלימא ליה שומ"י משום דהקנו לו מן השמים ולא מיחסרא מסירה לחופה, פירוש התיחדות עמי ואפילו ביאה מקרית וזנות ג"כ מתאגדת עמו, וע"כ מחשבת עצמה גם מקודם לאשתי ונופלת ברשותו תדיר ולכך משקה אותה ועיין שו"ת מהרי"ט סי' קי"ח ודו"ק ואין זה שייך לנדרים שם כך י"ל בדוחק גדול, ועיין בפרש"י יבמות דנ"ח בלשון השני דביבם לא בעי קדמה שכיבתו דהא קדמה שכיבת בעל הראשון שהיא באת מכחו עיי"ש ובתוס' לקמן בשם הירושלמי דקינוי של בעל מהני לגבי היבם ומשקה אותה עפ"י קינו הבעל עיי"ש ובק"א שם, ועיין בתו"ה ובמנ"ק מה שכתבו בזה ליישב קושית התוס', ועיין רש"י שפירש כנראה למ"ד קנה לכל, ועיין במנ"ק ודו"ק, וכסברא זו כתב הרא"ש יבמות (פ"ו סי' ד' דנ"ה ע"ב) עיי"ש ודו"ק

ומסתפקנא בכה"ג ביבמה שנפלה לפני כמה יבמין וקינא לה אחד מהו לר"י דס"ל דשותה ועיין בירושלמי שהביא התוס' לקמן בע"ב ד"ה אמר וכו' ודו"ק, וגם בכה"ג שבעי בירושלמי נדרים פ"י הל' ה' דמר רבי אבוהו בשם רבי יוחנן אפילו קדושי מאה תופשין בה מי מיפר לה עיי"ש וה"נ יש להסתפק בנ"ד ועיי"ש עוד ובתוס' הרי"ד שם, ועיין במנ"ק מה שמביא קושית השעה"מ על הר"ן בקדושין מהא דיבמתו נדה בעל קנה ועל תירוצו של השעה"מ העיר דאכתי קשה דקנה משמע דגומר לגמרי עיי"ש, הו"ל להביא מהתוס' יבמות (ב' ע"א) ד"ה ואחות וכו' ואפילו בנדתה משמע בפסחים דבת יבום היא וכו' משמע דקני לה עיי"ש, (שו"ר בשעה"מ שם סעיף ט' שמביא בעצמו תוס' זה) וברש"ש שם מע"ר דלפי מה שפי' שם בד"ה באשתו בשם ר"י אין משמעות כלל דקני לה, ומש"כ המנ"ק דביאת איסור אינו מתיר עיי"ש, דוגמא לזה הו"ל להביא סברת הר"ן בחולין גבי א"א אוסר דשא"ש דאכתי אסור באכילה דאף דלא אסר לה לא שרי לה והוי כלא נשחטה ומתה מאליה עיי"ש ובט"ז וש"ך יור"ד סי' ד', דשחיטת איסור לא יוכל להתיר אלא דיקשה מהשוחט בשבת ויוכ"פ שחיטתו כשרה, הרי דשחיטת איסור מהני להתיר ג"כ וא"כ יוכל להתיר גם קנין איסור ויל"ע וא"ל כמו שכתבו הפוסקים החילוק לענין אעל"מ דבשבת שאני דהזמן גורם כידוע, וכן לענין מהב"ע וכן כתב השעה"מ בחופת חתנים סעיף ד' ליישב מהא דחופה מהני ביוכ"פ, אף שאינו ראוי לביאה וכתב דהיה מקום לומר דע"כ לא אמרינן דחופה שא"ר לביאה דינה