מנחה חריבה רכד

עיין מנ"ל ושעה"מ בכ"ב מהל' מכירה ולענין קדשים נמי הכי אמרינן עיין זבחים י"ב וה"נ כיון דמחוסר רק זמן וכפי' התוס' דא"צ רק להפרישה בלא גט, ראוי' לאישות קרינא ביה ועיין רש"י ובזה יש לחלק מדלקמן באיילינות וכו' דרק ר"א אומר דיכול הוא לישא אחרת וכו', משוה דהתם מחוסר מעשה, מלבד שיש לחלק דהכא יש לו עצה באשה זו עצמה, ושם הוא רק עצה אחרת לישא עליה אבל בדידה גופא אין לו תקנתא, ויש לחוש שמא תמות או שמא לא תלד האשה השניה, ולכך לא הסכימו עליה חכמים בתקנתא דר"א וז"פ שו"ר בתוס' יו"ט שהרגיש בזה דהא רבנן אית להו הך סברא במעוברת ומ"ש עיי"ש שהוא תירץ דשאני איילנות דלהחזיק מצוה מה"ת אסרוה, אבל הא דמעוברת לא גזרו להחזיק שום מצוה אלא מפני חשש התינוק שמא תתעבר שנית וכו' ולא הוי זה אלא כתקנה בעלמא ולפיכך לא החמירו בה וכו' עייש"ה ולפמש"כ לא צריך לזה

שם ושאינה ראוי' לילד וכו' רש"י פירש ששתת כוס עיקרין וכו' ועיין בתוס' מה שפירשו ובתוס' שאנץ, והנה במק"א נסתפקתי אם היתה טריפה אי משקין אותה דלא אפשר לקיים והעמיד הכהן אותה ועיין לקמן כ"ז ע"א בחיגרת וגידמת לא היתה שותה דכתיב והעמיד וכו' ובתוס' שם ד"ה רב אשי אמר וכו', ועיין בריש ערכין דף ד' ע"א ובתוס' שם, וא"כ טריפה נמי דהוי כמו גוסס ולמ"ד טריפה אינה חיה, גם יש סברא לומר בנשא טריפה שאינה יולדת יהי' אשה שא"ר לקיימה וכמו איילנית וכו' ותליא במחלוקת החכמים לענין איילנית ומעוברת חבירו וצ"ע עכ"ל, ויש לפשוט ספק זה מחולין פ"ק די"א כידוע דאל"כ לחוש דילמא טריפה היא, וקצרתי ולפום זה יש אפשרות לפרש הא דקאמר ושאינה ראוי' לילד, היינו שנשאה טריפה וטריפה אינה יולדת ולכך אינה שותת, אך אין ברור כיצד ס"ל לר"א אי טריפה יולדת או לא עיין חולין (נ"ח א') ובתוס' ד"ה ור"א וכו' עייש"ה ועוד יש לעיין אם אפשר לפרש ככה בכתובות שם שהביא התוס' אם בכה"ג נמי גזרו וקצרתי ולא באתי אלא להעיר

שם ושאר כל הנשים או שותות או לא נוטלות כתובה, כבר הקשו בתוס' דמשנה יתירה היא, ואפשר לומר דמשנה יתירה אשמעינן דאף שאומרת איני שותה יכולה לחזור לשתות, עיין לעיל י"ח ובחדושי שם ובשם המנ"ח אי בעינן דוקא שתאמר כן בב"ד וקצרתי ועיין תוס' חדשים מה שמתרץ בזה

שם בא"ד ואומר רבי דוקא מעוברת אינה שותה וכו' לכאורה אין לזה שייכות עם התימה הקודמת, והוא דבר בפ"ע, אבל אפשר לפרש דכוונתם דבאו ליישב התימה בזה שאומר רבי וכו' דלכך תני ושאר הנשים, פירוש דוקא מעוברת איני שוחה אבל שאר הנשים דהיינו ניסת בתוך ג' חדשים מאי דהוה הוה ותו לא קנסינן ליה להוציא וכו' שו"ר בס' יגל יעקב שכ' האי ואומר ר' לא קאי כלל אקושיתם אלא מילתא באנפי נפשה היא עכ"ל, ולפמש"כ א"ש, ולפמש"כ התוס' דמאי דהוה הוה ותו לא קנסינן ליה להוציא וקרינן בה אשתו הראוי' לו יש לפשוט מאי שנסתפק בס' תורת הקנאות בכ"ג שנשא בוגרת בביאה דאסור לישא בוגרת ואם נשאה יקיים כמבואר ברמב"ם, אם חשיב אינו מנוקה מעון משום הביאה ראשונה שנשאת בו דהיה באיסור עיי"ש אך א"ל דהתוס' לא ס"ל כהרמב"ם בעיקר הפירוש של אינו מנוקה מעון וקצרתי, או י"ל דבא לרבות בזה שאמר ושאר כל הנשים וכו', להא דתניא בתוספתא פ"ה הלכה ב' בזה"ל כהנת לויה וישראלית שנישאו לכהן וללוי נתינה לנתין וממזרת לממזר ואשת גר לגר ועבד משוחרר וכו' או שותות או לא נוטלות כתובה עכ"ל כפי הגהות הגר"א זצ"ל, וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"ב דין ו' שחשיב כל הני ומסיים הרי הן ככל הנשים ושותות, ואינו מובן לי לשון הכס"מ שם שכ' ומשמע וכו' ופירושו אבל ישראלית לממזר וכו' איני שותה וכו' עי"ש הלא משנה מפורשת היא הכא ממזרת לישראל ובת ישראל לנתין וממזר

שם אשת סריס שותה, עיין פרש"י ז"ל, ויש להעיר דהלא מ"מ הוא אינו בר זריעה וא"כ כמו דאמרינן לקמן (כ"ה ע"ב) דבאיילנות לכ"ע לא שותה ולא נוטלת כתובה שנאמר ונקתה ונזרעה זרע מי שדרכה להזריע יצתה זו שאין דרכה להזריע, א"כ גבי סרים נמי נימא הכי ודוחק לומר דדוקא גבי דידה הוה חסרון מצד זה משום דגלי רחמנה גבי דידה ונקתה ונזרעה וכו', אבל לא לגבי דידיה, זה אינו דמאין לנו לומר כן, ועוד דכללא כייל לנו הרמב"ם בפ"ב מסוטה (דין ג') „דהרי הוא אומר אשר תשטה אשה תחת אישה עד שתהיה שלימה כמוהו והוא שלה כמותה הא למדת שכל דבר שמעכב אותה מלשתות מעכב את בעלה מלהשקותה, וכל המעכב את הבעל מלהשקותה מום כמוהו מעכב אותה מלשתות” וא"כ ה"נ נימא גבי סריס שכיון שאינו בר זריעה אינה שותה ויל"ע לעת הפנאי

שם ואלו שב"ד מקנין להם מי שנתחרש בעלה או נשתטה, יש להעיר הא כיון שהוא חרש ושוטה אינו בר איסורא כלל וא"כ הא אמרינן כל שתבעל ולא תהא אסורה לו לא הוה מתנה עמה, וכמו שהעירו בזה התוס' לעיל ד"ה ושומרת יבם וכו' עיי"ש ועיי"ש מה שהבאתי בשם המנ"ל, וכאן א"א לומר דבקפידא דבעל תליא מילתא כיון שהב"ד מקנין לה והוא אינו בר קפידא כלל, ואין מקנין אלא לפוסלה מכתובתה בלבד וסעייתא לשיטת רש"י בריש