מנחה חריבה רכג

העמקים כלל ד' וישועות יעקב אהע"ז וא"כ מקרי קדמה, שכיבת בעל וליכא עבירה, אבל עדיין מידי איסורי דרבנן לא יצאנו ובזה א"ש מש"ת המנ"ל ועיין, – ועיין מש"כ לקמן עוד בענין זה:

שם במשנה והאומרת איני שותה ע"כ מבואר דאינה נוטלת כתובה, יש לעיין בדברי הכסף משנה ריש פ"ב דסוטה על מה דקאמר הרמב"ם דאם אמרה איני טמאה ואיני שותה תצא שלא בכתובה כתב הכס"מ „דמה שכתב ותצא בלא כתובה יתבאר רפ"ג” צ"ע דמבואר כאן בהדיא האומרת טמאה אני ואומרת איני שותה, וכמדומה שהרגישו בזה, ועיין חיים שאל ח"ב סי' ד' דין ב' מה שמתמה בכיוצא בזה על הכ"מ פ"ג דין ב' עיי"ש היטב אריכות גדולה מאד ואכ"מ:

שם מעוברת חבירו וכו', ופרש"י שמת וכו' או שגירשה והיא מעוברת או מניקה וכו' הנה מבואר באר היטב דעת רש"י ז"ל דגם גרושה צריכה להמתין כ"ד חודש, והיום שזכינו לאורו של התוס' שאנץ על הגליון כאן ראינו שכבר עמדו הראשונים כמלאכים על דעת רבינו רש"י (רבן של ישראל) ז"ל וז"ל משמע מתוך פ"ה דאפי' מגורשת צריכה להמתין ב"ד חודש, ודלא כפי' הר"ש מפלאירה בפרק אע"פ דדוקא באלמנה אמרינן דצריכה להמתין נ"ד חודש וכו' אבל בגרושה לא וכו' עיי"ש שאין עסקי בזה עכשיו בנוגע לעצם הדין, וכמה מן התימא על הגאון שר התורה בעל משכנות יעקב ז"ל בחאה"ע סי' ה' שמדייק מכמה דיבורי רש"י ז"ל דבגרושה אין צריכה להמתין וברש"י שם בברייתא (דכתובות דף ס') דנתנה בנה למינקת וכו' כ' רש"י ז"ל זו שמת בעלה וכו' כפל ושנה ושלש להורות דדוקא באלמנה ולא בגרושה ובודאי דעת רש"י כדעת הר"ש הזקן וכפשטא דברייתא את"ד ולא הביא כלל פרש"י דכאן, וכבר השיגו עליו הבאים אחריו, עיין בשו"ת עין יצחק ח"ר סי' י"ז מחאהע"ז ענף ד' ועיי"ש מש"כ בכמה אנפי ליישב שלא יסתרו דברי רש"י ז"ל הדדי ומסיק שם לדינא י"ל דגם הרמב"ם ורש"י יודו בגרושה מינקת מותרת להנשא עיי"ש, וכן עיין בשו"ת עמודי אור סי' פ"ב אות ז' שעמד בזה על המשכנות יעקב יע"ש דאליבא דר"מ כ"ע מודו דגם גרושה אסורה עיי"ש מילתא בטעמא, אבל כל החלוקים לא יעמדו לפני דברי התוס' שאנץ ז"ל, וכ"כ כדברים האלה בתוספי הרא"ש למס' זו ומכולם נעלם שכבר הרגיש בדעת רש"י שלפנינו, בסוף ספר בני אהובה בתשובה דמינקת שכתב בזה"ל והנה רש"י דס"ל לא פלוג בכל גווני ס"ל באמת כר"ת ולא כר"ש הזקן להתיר ותמיהני שלא הביאו התוס' ומחברים רק נסתייעו מהשאלתות כי בסוטה (דכ"ד) וכו' פרש"י או שגירשה וכו' הרי מבואר ברש"י אף במינקת גרושה אסורה עכ"ל ולפמש"כ באיזה אחרונים לחלק בין מכירה לשאינו מכירה דע"כ לא פליג הר"ש אלא באין מכירה אבל במכירה ס"ל כר"ת א"ש דלפי מה שכתב שם הבנ"א עוד וז"ל ומהך סוגיא יש דמות ראיה לר"ת דקתני במתניתין מעוברה ומינקת אינה שותת וקתני בברייתא (דכ"ו) מעוברת עצמו שותת וכן מינקת עצמו עיי"ש דסד"א דמשום תקנת הולד לא תשתה קמ"ל, ול"ל וגם במינקת איירי במכירה וא"כ אם תמות גם לילד יש סכנה וקשה למה מפליג בין מעוברת ומינקת חבירו ובין של עצמו ליפלוג בדידיה בין אלמנה ובין גרושה דשותה ומכש"כ דמעוברת ומינקת עצמו דשותת א"ו דכולם אסורים לר"מ פיי"ש, דלפי דבריו דמיירי במכירה גם הר"ש מודה לרש"י דאסור ומסולק גם ראיה זו עצמו ודבריו אלו נעלם מעי"צ ועמ"א, וכן הרגיש בזה מדברי רש"י אלו כקרבן נתנאל יבמות פ"ד סי' כ"ו אות ג' ויש לי עוד הרהורי דברים בזה אך אכמ"ל וגם בדבר שכבר דשו בו רבים אין דרכי להאריך רק לנגוע מעט בקצה המטה ביערות הדבש

שם במשנה ושבאו לה עדים שהיא טמאה, יש לעיין בזה פשיטא מאי קמ"ל כיון שבאו עדים שהיא טמאה פשיטא שאינה שותה ולא נוטלת כתובה, ואפשר לומר דכונת התנא עדים המעילים, והיינו אפילו עד אחד וכדרך שכתב הרא"ש ב"מ פ"ק (סוף סי' ג') שלא דקדק התנא בלשונו לשנות עדים ואשמעינן דעד אחד לא מהני וכו' עיי"ש, ועיין בתוס' רעק"א למס' שבת פרק י"פ משנה א' אות קנ"ח דהצריך עיון מפרכת הש"ס שם דלתני ואם יש פד אחד ועמד בזה הראנ"ח בתשובה ח"א סי' פ"ט ע"ש וקמ"ל דאפילו עפ"י ע"א מפסדת כתובתה, ודלא כר"י דאמר בתוספתא פ"ה הל' ד' ר' יהודה אומר לא כל הימנו של עד אחד להפסידה מכתובתה עיי"ש וכן פליגי בירושלמי פ"ו הל"ב ר"ט ור"ע עיי"ש ועיין שו"ת עמודי אור, ועונג יו"ט בזה ואי"ה נאריך בזה לקמן, ועיין לעיל (דף ו' ע"א) תוס' ד"ה ושבאו לה עדים וכו' ובחידושי שם ובמל"מ הל' סוטה פ"א דין י"ד ודו"ק

שם והביא האיש את אשתו וברש"י ד"ה לא להשקותה וכו', מפורש דלא מהני ע"י שליח, ועיין מה שכתב הנוב"ת, דלא מהני קינו ע"י שליח, עיין ביבמות ק"ד ע"ב ד"ה וקראו לו ולא שלוחן וכו' עיי"ש, ובגליון הש"ס דרפ"א ז"ל שם שציין מהרבה מקומות, והו"ל נמי לציין מהא דדריש מספרי ובמדרש רבה פ' נשא וקיבל הכהן מיד האשה ולא מיד שלוחה עיי"ש ועיין באר יצחק סי' א' ודו"ק

שם יכיל הוא להפרישה ולהחזירה לאח"ז ע"כ יש להסגיר עם הידוע דמחוסר זמן לא הוי כמחוסר מעשה,