מנחה חריבה רכ

של יוסף וכו' וקבורתו של יוסף ויקן את חלקת השדה יעקב קנה בשכם ועיי"ש במפרשים וא"כ לכך דוקא בשכם קברו אותו, ומאי פריך אמאי בשכם דאילו במקום אחר היו או"ה יכולין להונות לומר גזול הוא בידכם, ויל"ע

לרגלי עיוני בספר גט מקושר למהר"ל מפלאצק זצ"ל לענין הנ"ל בדף (ק"ה) הופיע לנגד עיני מש"כ שם בדף מ"ג ע"א על דברת התוס' דף י"ח דאין ליתן שני גיטין לאשה אחת מטעם ספר אחד וכו', ופליג על כל ראיות התוס' ודמיונם, והביא הירושלמי גיטין פ' המגרש על המשנה דשנים ששלחו שני גיטין וכו' עיי"ש מה שפירש ומסיק ולפ"ז מסקנת הירושלמי אם כתב שני גיטין לשתי נשיו ונתן לכל אחת שתיהן שפיר מתגרשות וכן משמע מסוגיא דסוטה די"ח דבעי רבא כתב שתי מגילות לשני סוטות ומחקן לתוך כוס אחד וכו', והדר בעי אם חזר וחלקן אם יש ברירה או אין ברירה וקשה למה למב"ל בפשיטות אם כתב שני מגילות לשני סוטות בסתם ולא כיון בפרטות על כל אחת אם אין ברירה צריך לכוון לשם סוטה זו בפרטות וכו' ומשמע דלא מבעי אלא בחלקן אבל אם לא השקה רק לאחת מהן מהני השתיה לזו ששתתה אף ששניהם נכתבו בסתם וכ"ש בשני גיטין נפרדים וכו' וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"ד מסוטה דין י"א וכו' משמע אם שתתה אחת שתיהן כשרה אף שהם מעורבין אלא שיש לתמוה על הרמב"ם כיון שפסק בכמ"ק אין ברירה וכו' ואכ"מ ובזה שכתב אם השקה כשר כתב מרן בכ"מ דמספיקא לא יוכל לכופה להשקותה שנית אלא שיש לתמוה כיון דאסורה לבעלה מן התורה א"כ איך נתירה לבעלה מספיקה שמא המים פסולים ולא בדקוה, ואיך מותרת לבעלה ואפשר דס"ל כיון דסוטה אינה אסורה רק מחשש רגלים לדבר וכאן שכבר שתתה וקיבלה עליה האלות ונכנסה בסכנת מות מספיקא כבר נתבטלה רעותא דרגלים לדבר ומוקמינן לה בחזקת היתר לבעלה את"ד, ויעוין היטב במש"כ בחידושי (בדף פ' פ"א) והערתו האחרונה היא הערת המנ"ח ובכלל דבריו דברי ת"ל עי"ש ותבין בתירוצו שם, וב"ש שהנחנו וחנני בשכל ודרך הישר, – ומסיק בגט מקושר שם דכוונת התוס' בסוטה אינה אלא שאם ציווה הבעל לסופר לכתוב שני גיטין לגרשה בשניהם דוקא בזו י"ל דדמי לשני ספרים כיון שרוצה שתתגרש בשניהם דוקא וכו' אבל אם נותן שני גיטין מחמת ספק אף שאפשר ששניהם כשרים עפ"י דין כיון שאין דעת הבעל רק שתתגרש הוי השני כמו שאינו וכו' עייש"ה, והט"א לא הוי נפרץ עוד בימיו דאיני מביא אותו לסעייתו, נגד דברי התוס'

כן ראיתי שם בדף מ"ח ע"א בענין אי מותר למחוק את השם הקב"ה בכתב ע"י חק תוכות דמחמיר מאד והניח דברי השב יעקב בצ"ע, ומסיק דהמקיל בזה עליו הראיה, ומקיל בספרים הנדפסים עיי"ש שמסיק דבדברינו אלה נלמוד זכות על כי כמעט אי אפשר ליזהר בבלאי ספרים המנופצים בבהכ"נ שא"א לזהר בהם ללמוד קצת זכות למעט בעונש בזיון כתבי קודש ח"ו ובעל עין יצחק בתשובה בענין קארעקטין, לא הזכיר מדברי המחבר אלו וקצרתי

הדרן עלך פרק היה נוטל בעזרת המוריד גשם וטל. והוא יעזרנו בפרק ארוסה, בזכות לימוד התורה שברית כרותה. [ועיין רמב"ם וש"ע יור"ר סי' רמ"ו סעי' כ"ב

] פרק רביעי

דף כ"ג ע"ב ארוסה ושו"י וכו' שנאמר אשר תשטה אשה תחת אשה וכו' עיין רש"י, ועיין לקמן כ"ד ע"א וע"ב, ואין להביא מכאן ראיה למש"כ הפוסקים בשם רבינו ירוחם אם כתבו בגט ארוסה אנת אנתתי ולא אנת ארוסתי אם כשר הגט, דלא מלשון „אשה” קממעט, אלא „מתחת אשה" כדפרש"י ז"ל, ועיין אהע"ז סי' קכ"ו ובד"מ שם, ובקהלת יעקב במענה לשון אות ס"ה, ובש"ח מערכת א' אות שמ"ה ועיין בתו"ת פרשת ויצא (כ"ט פ' כ"א) הבה את אשתי וכו' שהעיר משם, ועיין במכילתא משפטים דאיתא התם יכול יהא חייב במזונות ארוסה ושו"י ת"ל אשתו להוציא שומרת יבם שאינו אשתו, עמו להוציא ארוסה עיי"ש על הפסוק ויצאה אשתו עמו ויל"ע להו בכל המקומות וממשנה דהכא ואכמ"ל

שם בפרש"י ד"ה ולא נוטלות וכו' נהי דמותרת מיהו לא בעי למינסב אשה זונה והיא הפסידה כתובתה ע"כ ועיין בתוס' ד"ה ושומרת יבם ובתוס' שאנץ שהסכימו על סברא זו, ויש להבין דמ"מ אם מן הדין מותרת לו וגם היא זקיקה לו מנשואי אחיו אך משום שרוצה להחמיר על עצמי תפסיד כתובתה ? אפשר לומר כמו דאמרינן לעיל (ה' ע"ב) אית דאמרי אמר רב יוסף רחמנא אמר ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר דלא ליסתריה לביתיה ואת אמרת תתיבם נמי יבומי וכו' אמר ליה מי קא רמינן לה עליה בע"כ, עיי"ש ופרש"י דאילו ליבם אמרינן ליה מצות יבום קודמת למצות חליצה אבל בהא אסור למימר ליה וממילא אשמעינן קרא דאסור ליבמה וכו' יעו"ש, ובתוס' שם ד"ה דלא וכו' דרבינו חננאל הטעים דבריו ופירש ורחמנא אמר אשר לא יבנה לבנות