מנחה חריבה ריט

במה שהבאתי בדף צ"ה ע"א לענין חק תוכות דברי הב"ש אהע"ז סי' קכ"ה ס"ק ג' יעו"ש, מצאתי עכשיו בשו"ת רעק"א ז"ל מהד"ת סי' ל"ו שהניח דבריו בצ"ע יעו"ש ומ"מ אני לך:

לתוס' סוטה (דף ד' ע"ב) ד"ה היא תצודנו וכו' וכו' יעו"ש מה שעמדתי על דבריהם, ועכשיו ראיתן באיזה ספר בשמו שו"ת הרד"ד מהד"ב חאור"ח סוף סימן י"ד מה שהעיר על דבריהם והגהות אמרי כהן שם מש"כ בזה ומ"מ אני לל, אף שיש קפידא

במש"כ בדף נ' ע"ב בשם הט"ז והשאג"א בנולד מהול ואח"כ נמשך ערלתו אי חייב מה"ת יע"ש, מצאתי עכשיו בספר נחל איתן פ"ג דהל' מילה שכתב ליישב הא דכתב הרמב"ם שם דמשוך ערלה אין לו חלעה"ב דמשמע מה"ת הוא יע"ש שכתב משום דמיירי בנולד מהול דלא קיים מצות מילה מעולם מה"ת צריך למול כשנמשכה ערלתו וכנ"ל עיי"ש, ובמש"כ בפ"ג מהל' תשובה סם דין ו': ס

במשנה דסוטה דף (ז' ע"א) דתנן היו מעלין אותה לבה"ד הגדול שבירושלם וכו', מדנקט לישנא דהיו מעלין אותה, משמע דאחרים היו מעלין אותה ולא הבעל, מדלא תני היה מעלה אותה כמו דתנא לעיל מולכה לב"ד, משמע כדברי הרמב"ם דמאיימין אותה שלא בפני בעלה ולכך היו אחרים לוקחין אותה וממלין אותה לב"ד הגדול, ועיין בחידושי בפנים דף פ"ט ע"א

במה שמבואר בדף (כ"א ב') דהוא רשע ערום, צריך להעיר דבב"ת (קע"ד) ובערכין (כ"ג) מבואר דלבריה שאני וגם לצורבא מרבנן שאני ועיי"ש בפירוש ר"ג מה"ג זצ"ל בטעמא דמילתא ובב"ת ובערכין שם

למש"כ בדף צ"ד צ"ה בענין מגילתה נגנזת תחת צורו של היכל בשם העין יצחק, מצאתי כעת בספר נחל איתן פ"ד דהל' סוטה דמדחה ג"ב דברי הק"ע ומיישב ג"כ דתלי לה בהאי ירושלמי אי כותבין על עור בהמה טמאה ואע"ג דפסק בהל' אה"ט שאין מגילת סוטה מטמאה את הידים היינו רק כששותה וכו' משא"כ לענין כתיבתה על עור ב"ט והתירו וכו' עיי"ש, כן מה שהקשו המפרשים בסוגיא דשבת (דף כ"ח) דאמאי לא קאמר דנ"מ לענין מגילת סוטה דאינה נכתבת אלא על עור בהמה טהורה בלבד, מצאתי שהובא בהקדמה שם קושיא זו שהקשה אותה בספרו באר אברהם למס' שבת ותירץ דלשיטתו דרב יוסף לא המצ"ל הכי דהרי איהו גופיה פריך בכ"ד הלכתא למשיחא ומג"ס הא אינו נוהג בזה"ז והוי הלכתא למשיחא, ומה שיש להקשות על תירוץ זה כבר מבואר בנוב"י מ"ת חאהע"ז סי"י קנ"ג ישוב נכון גם לדברי המחבר עיין היטב

למש"כ בדף נ"ד ע"א דיכול לומר איתתא דידי מן המועט היא דלא בעית חיה כלל עיי"ש יש להוסיף דאף דהתם הוא להוציא ממון ושלא לנכות לו להבעל דמי חיה עיי"ש היטב צריך לומר דהוא הוי כמו מוחזק ואתה בא לנכות ממנו, דבלא"ה דאף אי נימא בזה עפ"י רוב. ג"כ קשה דהא קיי"ל א"ה בממון אה"ר להוציא, אלא ע"ב דצ"ל דזה הוי כמו להחזיק דהשני רוצה לנכות ממנו, ולכמה תלאי אין הדין כלל שיכול לנכות ממה שיהי' לעתיד ואין להם כחש גופנא עייש"ה ודוגמא לזה אמרינן בב"מ ס"ז ע"א סליקו בלא זוזי אפוקי מינוה הוא, וגם יכול לומר קים לי שאשתי מן המועט וכדרך שכתבו התוס' ב"ק כ"ז ע"א דיה המניח וס' ועדיין צריך בירור

מש"כ שם אי אח מן האם קרוי סתם אח בלשון תורה וכלשון בנ"א, עיין עוד בזה בש"ת מערכת האלף כללים פאת השדה אות קנ"ג מה שכתב עוד בענין הזה ופקפק בראיה זו דשא"ה דגלי קרא שמאחר שהכתוב מיחסו כלב בן חצרון וכתיב עתניאל בן קנז הרי הוא כמבואר דאחי כלב היינו חרגו שאל"כ האיך נפרנס קרא וכו' והיכי דמוכח שאני ואין מזה ראיה לדעלמא דנקרא סתם אח

מש"כ שם בדף נ"ב לענין צואות ריה"ח ז"ל שלא ישא חתן ששמו כשם חותנו, מצאתי כתוב אצלי על גליון ספר תו"ת שכתב בטעם דבר זה משום דהבת לא תוכל לקרוא לבעלה בשמו מפני אביה ששמו כשמו וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל עיי"ש נ"ב בזה יש לעיין דהלא כשנשאת רשות בעלה עליה, ופטורה מכיבוד אב כידוע ודו"ק ויש לדחות או משום דלכתחלה מיהת אסור, או בדבר שיכולה לקיים לא שייך זה ודו"ק, אלא שבלא"ה אין בזה טעם כי יש כמה שאין קורין לנשותיהם בשמם, וכן להיפך מחמת כיבוד הבעל אין קורין לו בשמו, א"כ אדרבה אין זה גריעותא כלל

מש"כ בדף כ"ז ע"ב בהא שקברוהו ליוסף בשכם משום דחיוב לקוברו בקבר שלו, יש להוסיף בזה"ל, וכדמסיק בקרא בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קשיטה וגו', ולכך דוקא בשכם ולא במק"א בנחלת בני יוסף, משים השדה אשר קנה יעקב בעצמו ושירש אותה יוסף בנו בעצמו, וצ"ט ומצאתי במדרש רבה המסייעני דבבר"ר סדר וישלח (פרשה ע"ט) בפסוק ויקן את חלקת וכו', אמר ר' יידן ב"ר סימון זה אחד מג' מקומות שאין או"ה יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הם בידכם, ואלו הן מערת המכפלה ובהמ"ק וקבורתו