מנחה חריבה ריח

ועבדים שקנו עבדים, וי"ל דלר"מ נימא דעיקר קרא לאשה שקנתה עבדים וכו' וא"ת הא אשה נמי אמרינן מה שקנתה אשה קנה בעלה וכו', יע"ש וצ"ע דהלא זה הוא רק דרבנן וא"כ צריך קרא לדאורייתא, ועיין אבני מילואים בשו"ת שלו סימן טו"ב ובשו"ת מחנה חיים, ח"ש, ועיין ברמב"ם פ"ז מתרומות דין י"ח וברדב"ז שם שנדפס מחדש ודו"ק ועיין בקומץ למנחה למנ"ח מצוה ר"פ עיי"ש היטב ודו"ק

ועוד הערת הקרן אורה דמשכחת לה בנתן לה הבעל מתנה שאין אוכל חירות אחרי כותבי מצאתי בשו"ת רעק"א מהד"ת סימן ק' שכבר הקדימו לשאול ממנו קושיא זו דהא קיי"ל דבעל שנתן לאשתו מתנה אין הבעל אוכל פירות ומבואר בש"ע דאם התנה עמה שתוכל למכור התנאי קיים וא"כ יש תקנה בפשיטות שיתן לה בתורת מתנה וביותר לרש"י דמיירי במנחת נדבה א והשיב הגרעק"א זצ"ל זיע"א דעל מנחת סוטה ליכא קושיא דהבעל הוא בעל הקרבן ומביא משלו אלא כיון דלכפרתה מביא מקרי ג"כ שלה והכי דייקא לשון רש"י והן הן דברי הירושלמי רפ"ב דסוטה והובא בתוס' סוטה (דכ"ג) וכו' והיינו דהירושלמי דן דמנחה זו צריך להיות קדושה לשמו ולשמה והוא והיא כשותפים ומביא ראיה מדתני ר"ח דא"י לא לקרב ולא לאכיל וא"כ בין כך ובין כך בין במביא משלו צריך לקדש לשמה ובין במנחה משלה לגמרי בענין שאין לבעלה רשות בה מ"מ צריך שיהי' קודש לשמה (נראה דט"ס הוא וצ"ל לשמו) מש"ה מקרי נמי של שניהם, ומ"ש מעכ"ת נ"י ובפרט לרש"י דמיירי במנחת נדבה, בלא"ה לק"מ דמיירי בהביאה שלא מדעתי והוא לא רצה ליתן לה במתנה, ואף אם בעידן ההקרבה רוצה הבעל בכך אפשר דלא מהני כיון דכבר הוקדש בכלי עכ"ל, ואף שיש להנדז בזה אך הלכה כר"ע מחביריו וכש"כ תלמודי תלמידיו בשכלו הצח והעמוק

לענין מה שהבאת בדף ק"ב בשם השטמ"ק לכריתות (דף ד') אי נשים מוזהרות על העלאות חוץ והעברת זרעה למולך, מצאתי אצלי בין כתבי ח"ת ממוש"ק פ' קדושים שנה שעברה, בזה"ל בסדר תורת השם קראנו היום ואל בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל וכו', בחגיגה (י"א) דרשינן מכאן מאי ת"ל איש איש לרבות את העכו"ם שמוזהרין על ע"ז כישראל עיי"ש, וצ"ע דבכמ"ק דרשינן חיש איש לרבות את הנשים וחפשתי ומצאתי בטורי אבן שם שהקשה זה עפ"י הגמרא דסנהדרין יע"ש, ונ"ל ליישב עפ"י מאי שמצאתי בשטמ"ק כריתית (דף ד') דבר חדש דאפשר דנשים אינם מצוות דכתיב מזרעו' למולך ולא „מזרעה” יע"ש וא"כ מפורש מעטה רחמנא לנשים ולכך מרבינן מאיש איש עכו"ם וכן הקשה הטורי אבן שם בההיא דדריש ר"ש בזבחים (דף קי"ג) איש איש דשחוטי חוץ לרבות השוחט להדיוט, וגבי המעלה לחוץ לרבות שנים שאחזו באבר והעלו שחייבין וסתם משנה דהתם כוותיה ובפ"ק דחולין איש איש לרבית נכרים שנודרים נו"נ כישראל וא"כ למה לא נדרוש להני איש לרבוי נשים אתי עכ"ל, י"ל ג"כ עפ"י דברי הש"מ הנ"ל שמחדש ג"כ לומר דנשים ליתנהו בהעלאה כיון שאינם ראויות להעלות בפנים יע"ש וא"כ מצד סברא זו ממעטינן נשים ומרבינן שנים שהעלוהו, אבל ראיתי שוב בקו"א שם שמיישב קושית הט"א, ועל דין זה הביא דברי התו"כ מפורש יוצא דמרבינן מבתוכם נשים ועבדים וא"כ למה נאמר איש איש ע"כ לרבות שנים שהעלו וכ' יע"ש ודלא כהשמ"ק הנ"ל, ויש לעיין בכל זה, גם ראיתי בת"כ שעל הפסוק דאיש איש גבי דם דריש ר"ש לרבות בן ישראלית הבא מן העכו"ם והעבד יעו"ש וא"כ ה"נ לימא כן בכל המקומות, ועוד הארכתי שם בזה וכאן אכמ"ל בענין המסתעף

מש"כ בפרק קמא דף כ' ע"א דמאי פריך ת"ח כ"ע לא וכו' א"כ לכך אין מוסרין לו כ"ע שהם בחזקת פסילין ואין מיסרין עדות לע"ה ע"כ צריך להוסיף דהכוונה של ת"ח הוא לאפוקי ע"ה, וכמו דמסיק לימא מסייע וכו' לא שנו אלא כשרין אבל פרוצין אפילו עשרה וכו' עי"ש ודו"ק

מש"כ שם דף ז' ע"א בענין הרמב"ם דהל' ממרים פ"ד הלכה ג' עייש"ה, מצאתי עכשיו בספר נחל איתן (פ"ו מהל' יבום) שכתב ג"כ כה"ג דבספק סוטה קיימה באיסור כרת ומשום דבספק סוטה איכא ג"כ האי ק"ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כש"כ עיי"ש אך מש"כ בס' מרכבת המשנה שם בזה אין דבריו נכונים ומש"כ ח"א בזמינינו דמשום חיוב כרת דא"א בסוטה אין החיוב על הז"מ משום דליכא קרבן בשוגג דה"ל טעה בד"מ אע"פ שלא עשה מצוה וכמו יבמתו נדה בעל פטור לא דמי דהתם סבור שהיא טהורה ומצוה, משא"כ גבי יבמה שהיא סוטה דאסורה לעולם ואין בה טרדא דמצוה כלל ולא עדיף ממל בשבת תינוק שלא הגיע זמנו דלא ניתן שבת לדחות אצלו

לענין מה שכתבתי להעיר בדף מ"ט ע"א בהג"ה לענין ישראל שבא על הכותית דנימא קלבד"מ לענין חיוב הכתובה יעו"ש, יש. להעיר כזה גם על דברי הבאר יצחק חאהע"ז סי' ג' ענף ג' שראיתי עכשיו שהעיר כיוצא בזה באלמנה לכה"ג לענין חיוב הכתובה דנימא קלבד"מ עיי"ש: