מנחה חריבה רטז

וכו' יע"ש והשתא הלא בדר"א כמעט מפורש דאפילו ששחטה לאכול לכותי מחצר הכבד שלה' א"כ שחטה מפורש לאכילה ואפ"ה ס"ל כראבר"י דהבעלים מפגלין אף דהישראל השוחט היה לו כוונה בהיפך לכשרות דוקא, ובזה יהי' מדויק לשון חכמים שבר"א דלכאורה מיותר הוא דהו"ל ור"א פוסל שסתם מחשבת עכו"ם וכו', ולפי המתבאר א"ש מאד דבא לאשמיענן דאפילו היה לו כונה להפך מהעכו"ם ולא בששחטה סתם אפ"ה יש ביד העכו"ם לפוסלה, אלא דיש לדחות ולומר דהא דאמר ר"א אפילו שחטה לאכול וכו' היינו שחשב זאת כן במחשבה, והבעלים ג"כ היה רק במחשבה אי סגי רק במחשבה ועיין תוס' שם ועיין בפמג"ד סי' ד' דבכה"ג ג"כ י"ל דאין מחשבה מוציא מידי מחשבה אלא דהבעלים היא באמירה ועיין לב אניה שם דמשמע דבכה"ג דהבעלים מפגלין לכ"ע בעינן דיבור יע"ש, א"כ שוב יקשה מאי רבותא דר"א אם הבעלים היו באמירה, והשוחט בשתיקה ובמחשבה גרידא, א"ו דבאופן זה גם השוחט היה באמירה מפורש וסימן גם המקום דהיינו מחצר הכבד שלה ואפ"ה הבעלים מפגלין ומוציאין מידי אמירת השוחט, ודלא כהש"ח, גם יש להעיר קצת דא"כ היה אפשר לומר שם בגמרא דחולין דכ"ע אית להו כראבר"י אלא דת"ק ס"ל דכשר משום דאין הבעלים מפגלין היכי שהשוחט היה באמירה מפורשת לאכילה וכמו שפירש ר"א אח"כ, ור"א ס"ל דבכה"ג. ג"כ הבעלים מפגלין ודו"ק וקצרתי, וכן משמע מדברי הפמג"ד סי' ד' ומשו"ת עיין יצחק אלחנן חיור"ד סי' י"ט דאין חילוק בזה יע"ש ואכמ"ל, אח"ז שמעתי מת"ח גדול אחד ר"י מ"ה שהקושיא העולמית הנ"ל נמצא גם בספר דברי חיים להגאון החסיד מצאנז ז"ל והשגתי הספר הוא נדפס בשנת תרל"ה ואחר החיפוש מצאתי שכן הוא והוא בחלק שני בחאור"ח סי' ט"ז ומשום שאני כוונתי בתירוצי הנ"ל לדברי קדשו וב"ה שהנחני קצת בדרך שכבשוה גדולים וצדיקים וע"כ אעתיק לשונו הק' וז"ל שו"ר שכ' מעכ"ת לתרץ קושית העולם שמקשים לר"א האיך תבדק הסוטה הא תפגל האשה כדי שלא יזיק לה המים וכ' מעכ"ת דלדברי התוס' ניחא דהוי שותף עם הבעל ובכה"ג לכ"ע אין מפגלין בחצי מתיר ובאמת קושית העולם אינו רק לשי' התוס' דזולת התוס' הנ"ל כל הראשונים ס"ל דמנ"ס היא של הבעל כמבואר ברמב"ם ז"ל ובכ"מ בארוכה (לשון זה הוא מגומגם) ובירושלמי מקשה למה קוראה המשנה מנחתה הא היא של הבעל אירושלמי זה הובא בתוס' כאן ויש לדחות עיין היטב) וא"כ לא אקרי האשה בעלים של המנחה לפגלה (עיין אבני מילואים הנ"ל) וכל קו' העולם רק לפי מה שנראה מתוס' דהאשה היא שותף ממש וכפי שהבין כן המפרש בירושלמי סוטה וא"כ קושיא הוא לשיטת התוס' דיש לה חלק בה תפגל (עיין לעיל במה שהערותי מאא"ד שא"ש וע"י שותפין עיין חולין מ"א ע"א) ומש"כ מעכ"ת דהוי מפגל בחצי מנחה הנה נראה מדברי מעכ"ת דהוי המנחה חצי שלה וחצי של הבעל וזה ליתא כלל דלא מצינו שתקדש חצי קומץ כמבואר בריש מנחות ורק דהוי נקדש לשם האשה ונקדש לשם הבעל כל המנחה כמבואר בירושלמי סוטה וזה נקרא שותף שיש חלק להבעל בכולה ולהאשה בכולו וכמי בשותפין בחצר שאין בו דין חלוקה ומש"ה נקדש המנחה לכל אחד שלו ולכן שפיר קושית העולם כיון דגם נקרא המנחה כולה שלה תוכל לפגל כולה וכמו גבי חצר שאין בה דין חלוקה ע"ז הדרך הוא קושית העולם אך באמת לק"מ דהנה אפי' לפ"ד התוס' המנחה היא ממון הבעל וכאשר הביא הכ"מ ראיה לזה מש"ס ורק שהבעל מזכה לה שיהי' לה שותפות בגווה והנה ז"פ אם היתה רוצה האשה לזכות חלקה בהמנחה קודם הקדישה בכלי ולפדותה להדיוט חלקה בוודאי אין במעשיה ממש דהבעל לא נתן לה רק לנדרה אבל לא לצרכה וא"כ אם תפגל ולא תתכפר בה בוודאי למפרע לא זכתה ולא גרע מנתן לה ע"מ שאת נותן לפיך דלא זכתה רק לאכילה כמבואר ברשב"א וריטב"א קדושין וא"כ לא תוכל לפגל מחמת שהוא שלה ג"כ דזה ליתה דאם תפגל מעולם לא זכתה בה עכ"ל, ואף שהדברים כמו שהם צ"ע דמה לה לדאוג אם מעולם לא זכתה בה אדרבה טוב יותר דיתבטל כל המנחה עבורה וצריך לתקן כמש"כ דאין כלל ברשותה לפגל ואין היא הבעלים לפגל רק להתכפר וכמו התם בנדרים דר"ל דהכהן לא יכול לפגל כלל דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי ומשמע דעיקר השליחות לא נתבטל וכמדומה שהגר"ש קלוגער העיר בנקודה זו באיז"מ בספרו טוטו"ד

אבל יש להעיר מצד אחר דלפי מאי דאבעי לן אי כהני שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן, והשתא תפשוט דאי שלוחי דידן נינהו א"כ שמא תבטל האשה לשליחותו דכהן המקריב ובטל ההקרבה, ועיין תוס' יומא ד"ה מי איכא וכו' וכן יש להעיר באופן זה בהא דקיי"ל חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן, הלא יכול לבטל לשליחות דכהן? אך בזה י"ל דבלא"ה מבואר שם בבב"ת ובערכין כ"א דיקריב אותו לרצונו הא כיצד כופין אותי עד שיאמר רוצה אני וא"כ שוב לא חיישינן שיבטל השליחות וכן בסדר גיטין כה"ג שמשביעין אותו של לבטל השליחות כידוע, ועיין ס' קמ"א ובאחרונים שם)